פרשנות מצטטת על קהלת א:טז

במענה הראשונה הודיע הטעם, מה ששתק עד הנה, שזה היה מפני שעד עתה חשב שיסודי הידיעה הם החוש והניסיון, ועל כן נחבא אל הכלים מפני הישישים המתווכחים, שהם ברוב שנים בחנו בחינות שונות וניסו תולדות הימים וליבם ראה הרבה חכמה ודעת, אבל עתה השכיל לדעת שהידיעות האמיתיות הם שתולות בנפש האדם עצמה, וכדעת אפלטון, שיש אמתיות נתונים בנפש לנחלה ממחצבה הראשון (נקראים אידעען), לא בחוש ולא בניסיון יסודם, אך בהררי קודש מרחם משחר, ואשר הביאה איתה אחוזת נחלה משורשה העליון, נתונים לה מאלהים, ובתוכם האמתיות הקבועות בכל נפש, שנמצא עצם נשגב בורא כל, משגיח על כל, גומל ומעניש, טוב ומרחם, ושהנפש היא בת אלהים קיימת לנצח, וכדומה.

וירא בלק, כמו ולבי ראה הרבה (קהלת א' ט"ז), וענינו ששמע מפי מגידים מה שעשו ישראל לשכניו:

כי טוב היא. תניא, ר' מאיר אומר, טוב שמו, ר' יהודה אומר, טוביה שמו, ר' נחמיה אומר, הגון לנביאות הוא, אחרים אומרים שנולד מהול, וחכמים אומרים שנתמלא כל הבית אורה כשנולד, כתיב הכא ותרא אותו כי טוב הוא, וכתיב התם (פ׳ בראשית) וירא אלהים את האור כי טוב ^ייתכן דכל החכמים דייקו הלשון ותרא אותו כי טוב הוא, דלשון ראיה יונח רק על דבר המוחש, אבל על לשון טוב יונח יותר לשון ידיעה, ולכן דרשו כל אחד כונה אחרת המכוונת ללשון טוב, ר' מאיר דריש טוב שמו, ור"מ לשיטתיה דדייק בשמא (יומא פ"ה ב'), ויתכן שכך קרא לו אביו, ור' יהודה הוסיף שקראוהו טוביה, שמפני שנבאו עליו שיושיע את ישראל כמבואר בסמוך בפסוק ד', לכן הוסיפו לשם טוב שתי אותיות משם הקודש על שם כי שמי בקרבו (פ' משפטים), וכמו שקרא נתן הנביא את שלמה בשם ידידיה, וכן השמות מתתיה, עזריה, פתחיה, וכדומה.
ור' נחמיה דריש שכונת הלשון ותרא אותו כי טוב הוא שהכירה בו שהוא הגון לנבואה, וי"ל הבאור ע"פ מ"ד בשבת צ"ב א' ובכ"מ, אין הנבואה חלה אלא על גבור ובעל קומה ויליף ממשה שהיה בעל מעלות אלו, וא"כ ראתה אותו שנולד כזה וידעה וצרפה גם מה שנבאה מרים על אודותיו, כמש"כ בסמוך פסוק ד', ראתה והבינה כי הגון לנביאות הוא, ויהיה הפירוש ותרא מלשון ידיעה והבנה, כמו (קהלת א׳:ט״ז) ולבי ראה הרבה חכמה. ובזה מדויקת גם המלה "אותו" אשר לכאורה מיותרת היא.
ואחרים דרשו מלשון טוב – שנולד מהול, וצריך באור איפה מרומז זה בלשון טוב, ואפשר לומר ע"פ מש"כ רש"י בשם מדרשים בפ' בראשית בבריאת יום שני (פסוק ז') דלכן לא נאמר כי טוב בשני בשבת משום שלא היתה נגמרה מלאכת המים עד יום ג', ודבר שלא נגמר ונתקן אינו ראוי להקרא טוב, יעו"ש. ואמרו בנדרים ל"א ב' דאברהם כל זמן שלא נמול לא נקרא שלם, והיינו טעמא מפני שלא נגמרה עוד שלמות קנין גופו, וא"כ מכיון דכתיב במשה שראתה אותו, כלומר את גופו, כי טוב הוא, ש"מ שנגמרה כל השלימות הראויה להיות בגופו ואפילו במילה, והיינו שנולד מהול.
וחכמים דרשו מלשון ותרא אותו כי טוב הוא – שנתמלא כל הבית אורה, וי"ל בכונתם דדייקו ג"כ כמש"כ דעל שם טוב לא יתכן לשון ראיה אלא ידיעה והרגשה, משום דראיה יונח על דבר מוחשי, ולכן דרשו בגז"ש מן וירא אלהים את האור כי טוב, דכמו בבריאת האור במעשה בראשית ראה הקב"ה כביכול אור מוחשי, היינו היפך החושך, כך ראתה כאן אמו של משה אור מוחשי, והיינו שנתמלא כל הבית אורה, ודו"ק. .
(שם שם)