פרשנות מצטטת על קהלת א:יב

מטתו שלשלמה. בתחלה מלך שלמה על כל ישראל ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א') אני קהלת הייתי מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אלא על מטתו שנאמר הנה מטתו שלשלמה ^נכך משמע ליה הלשון הנה מטתו אך מטתו וגם יתפרש לפי זה סה"פ ששים גבורים סביב לה, דזה היה מפני בעתותא דאשמדאי שטרדו מכסאו כמבואר בארוכה בריש פ"ז דגיטין, לכן היה צריך לשומרים. וכלל ענין דרשה זו ממדרגות מלוכת שלמה יתבאר עוד לפנינו בקהלת בפסוק הנזכר. .
(סנהדרין ב' ב')

ר"ח אמר הדיוט מלך וכו'. עיין קהלת בפסוק אני קהלת מה שכתבתי שם: הג"ה לאהבה הכתוב בשלמה פירוש לזנות אבל לא התחתן בהם אבל לזנות מיהא אהבן וק"ל לאפוקי מפי' מ"כ:

הדיוט מלך והדיוט כו'. בודאי אין דעתו לומר שהיה בתחלה ובסוף הדיוט ממש, שהרי הכתוב מעיד עליו (שמואל ב' יב, כד) וה' אהבו, וכן כתיב (שם פסוק כה) ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה', ועוד שהיה בן מלך, אלא הרצון הדיוט כנגד המורא והמלוכה שהיתה לו בעת מלכותו ושלוותו, וכנגד אותו הזמן יחשב תחלתו וסופו להדיוט. גם אין דעתו שהיה טיפש ממש בתחלה ובסוף, שהרי אנחנו רואים משאלתו שבקש מאת ה' החכמה ולא בקש דבר זולתה, הרי שהיה חכם מתחלה. גם איתא בפרק הרואה (ברכות נה, א) אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, ואילו לא היה שלמה חכם מתחלה לא היה נותן לו הקדוש ברוך הוא עוד חכמה, וגם אחר כך היה חכם כדאמר המדרש לעיל ששיר השירים אמר בזקנותו (או לפי דעת רבי יודן ורבי חוניא קהלת אמר בסוף), אלא כוונת רבי חוניא שהחכמה שהיתה לו לשלמה בתחלה ובסוף נחשב לטפשות נגד החכמה שהיה לו בעת מלכותו ושלוותו, וכן הכוונה במה שאמר שהיה עני ועשיר ועני. ועל שהיה הדיוט וטיפש ועני בתחלה לזה לא צריך קרא, כי הכל יודעים שלא היה לו חכמה יתירה עד שביקש מאת ה' בגבעון, וכן בודאי היה הדיוט קודם שמלך, או עני כנגד המלכות, אלא על זה שחזר להיות הדיוט וטיפש ועני לזה צריך קרא. ומביא ראיה שהיה טיפש אחר כך מדכתיב אני קהלת הייתי, ושם קהלת מורה על גודל חכמתו שהיה מקהיל קהילות ברבים ולמדם חכמתו, וקאמר הייתי לשעבר אבל עכשיו חזרתי לכמות שהייתי מקדמת דנא, וכן הייתי מלך משמע אבל עכשיו אינו מלך, שמקודם היה מלך על כל העולם ועכשיו נתמעט מלכותו, וכן ממילא נשמע מזה שלא היה עשיר כמקדם (מכלל יופי):