וְנָתַ֣תִּי אֶת־לִבִּ֗י לִדְר֤וֹשׁ וְלָתוּר֙ בַּֽחָכְמָ֔ה עַ֛ל כָּל־אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁמָ֑יִם ה֣וּא ׀ עִנְיַ֣ן רָ֗ע נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃
עץ יוסף
תני החזיק כו'. נראה לי שכוונתם לומר שכל תענוגי עולם הזה הכל רק התאוה שמתאוה האדם מתחילתו ואחר כך ימאס בעיניו. ואמר עשיר כשיחזיק דבר טוב מתחלה רעב הוא לו וכשנתיישן אצלו עשאו למרמס, ולא זו עשיר אלא גם עני כי דל חלקו גם כן כך, ולא עני אלא אפילו דלי דלות. ולזה אמר דל גבוה ממנו ג״כ אין בידו אלא התאוה מתחלה ולבסוף כשמתיישן אצלו ג״כ נמאס בעיניו חלקו שמעיז בו עשיר. כללא דמילתא שאין בידם אלא הבל התאוה. לזה אמר לזה תאוה כו' ומסיים שניהם שוים לקבר על דרך (לעיל א, פסוק יג) אין אדם מת וחצי תאותו בידו. וא״כ מה שיש להם הכל הבל. ונקט עשיר ודל ודלי דלות, לפי שנכתב בפסוק שלשה הבל (ידי משה). ועיין בענף:
מצודת ציון
קהלת. הוא ענין קבוץ ואסיפה כמו קהלת יעקב (דברים לג ד), והמלך שלמה היה נקרא כן, על שהקהיל הדעות המנגדות לצרף וללבן הצודק מהבלתי צודק:
העמק שאלה
אבל ז"ל המפרש המכונה בשם רש"י ולפי שבעטו וחטאו נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים כדי להטריחן יותר. וכעין זה אי' בקהלת רבה פ"א עה"פ הוא ענין רע אשר נתן אלהים וגו' ר"ה פתר קרי' בנו"כ שאילו זכו ישראל לא היו קורין אלא חמשה ח"ת חמשה ספרים בלבד, וכלום ניתן להם נו"כ אלא שיהיו יגעים בהן ובתורה ועושין מצות וצדקות כדי לקבל עליהן שכר טוב.