פרשנות מצטטת על קהלת ב:ב

ובמדרש ויהי ביום השמיני זהו שאמר הכתוב (תהילים ע״ה:ה׳) אמרתי להוללים אל תהולו, לחוללים אל תחולו, ענין מחולות (שיר השירים ז׳:א׳) כמחולת המחנים (שופטים כ״א:כ״א) לחול במחולות, לפי שהשמחה אינה ממתנת לאדם בעוה"ז, לא כל מי ששמח היום שמח למחר ולא כל מי שמצר היום מצר למחר, זהו שאמר שלמה ע"ה (קהלת ב׳:ב׳) לשחוק אמרתי מהולל. תדע לך שהוא כן שהרי בבריאת העולם היתה שמחה גדולה לפני הקב"ה, שנאמר (תהילים ק״ד:ל״א) יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו, וכתיב (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד, מה כתיב בסוף (שם ו) וינחם ה' וגו' ויתעצב אל לבו, לכך נאמר (תהילים ע״ה:ה׳) אמרתי להוללים אל תהלו, אמרתי לחוללים. ומה אם הקב"ה לא המתין בשמחתו, בני אדם על אחת כמה וכמה, אברהם שמח שמחה גדולה, נתגדל והרג כמה מלכים, ונתן לו הקב"ה בן לזקנתו, ולבסוף אמר לו (בראשית כ״ב:ב׳) קח נא את בנך את יחידך וגו', חזר מהר המוריה לקבור את שרה ובקש מקום לקבורה ולא מצא עד שקנאהו בארבע מאות שקל כסף. יצחק שמח שמחה גדולה, אמרו לו (שם כו) ראה ראינו כי היה ה' עמך, נצל מן החרב ומאנשי גרר, ולבסוף (שם כז) ותכהין עיניו. ומה יצחק שהוא עולתו של הקב"ה לא המתין בשמחתו, בני אדם עאכ"ו. יעקב שמח שמחה גדולה, ראה סלם ומלאכי אלהים עולים ויורדים בו והנה ה' נצב עליו, ולבסוף אירעוהו כמה צרות, צרת לבן צרת עשו צרת יוסף צרת דינה, ומה יעקב הצדיק שאמר לו הקב"ה (ישעיהו מ״ט:ג׳) ישראל אשר בך אתפאר, לא המתין בשמחתו, בני אדם עאכ"ו. יהושע שמח שמחה גדולה, הנחיל לישראל את הארץ הרג שלשים ואחד מלכים ונתנו לו כל ישראל כבוד ואמרו לו (יהושע א׳:י״ח) כל איש אשר ימרה את פיך ולא ישמע את דבריך לכל אשר תצונו יומת, ולבסוף (לא) הזקין [ולא זכה] ומת בלא בנים ומה יהושע שלא זכה (ל)הזקין ומת בלא בנים, הצדיקים כך, הרשעים על אחת כמה וכמה. עלי הכהן שמח שמחה גדולה שהיה מלך וכהן ואב ב"ד, שנאמר (שמואל א א׳:ט׳) ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה', ראה מה כתיב (שם ד) ויהי כהזכירו את ארון האלהים ויפול מעל הכסא אחורנית ותשבר מפרקתו וימות, וכתיב ושני בני עלי מתו חפני ופנחס, ומה עלי הצדיק כך, הרשעים על אחת כמה וכמה. אלישבע בת עמינדב אין לך איש ואשה בעולם שראתה שמחות גדולות כמותה, שראתה בעלה כהן גדול ומשה אחי בעלה מלך ונביא ושני בניה סגני כהונה ואחיה נחשון בן עמינדב ראש כל נשיאי ישראל, ולא המתינה בשמחתה אלא נכנסו שני בניה להקריב קרבן ויצאו שרופים, לכך נאמר אמרתי להוללים אל תהולו.

וע"ד המדרש אחרי מות שני בני אהרן, ארבעה בני אהרן היו ראוין למות מפני עון העגל והתפלל משה עליהם ועשה תפלתו מחצה, מה כתיב שם (דברים ט) ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואין השמדה אלא כלוי בנים שנאמר (עמוס ב) ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת, כיון שהתפלל משה עשה תפלתו מחצה, אמר לו הקב"ה לא כך כתבתי בתורתי (שמות כב) על כל דבר פשע על שור על חמור על שה על שלמה על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו, על כל דבר פשע על שור, ראוי להעניש מי שפשע בשור, שנאמר (תהלים קו) וימירו את כבודם בתבנית שור, על חמור, אלו המצריים שכתוב בהן (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם, והן ערב רב שנתגיירו ועלו עמהם ממצרים והיו סבת העגל, על שה, אלו ישראל שנקראו שה שנאמר (ירמיה נ) שה פזורה ישראל, שהרי ערב רב התחילו במעשה העגל ונטפלו ישראל עמהם, על שלמה, אפילו הגדולים שבהם שכתב עליהם (ישעיה ג) שמלה לכה קצין תהיה לנו, על כל אבדה, שהיו טועין כשה אובד במדבר והיו מבקשין מנהיג, וכן הוא אומר (ירמיה נ) צאן אובדות היו עמי, אשר יאמר כי הוא זה, שאמרו (שמות לב) אלה אלהיך ישראל, וכתיב (שם) כי זה משה האיש, עד האלהים יבא דבר שניהם, זה משה שכתוב בו (שם ז) ראה נתתיך אלהים לפרעה, שבאו לפני משה ודן אותם, אשר ירשיעון אלהים, זה אהרן שהרשיעו משה שנקרא אלהים ואמר לו (שם לב) מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה, ישלם שנים לרעהו, אלו שני בני אהרן שמתו, דכתיב אחרי מות שני בני אהרן. זהו שאמר הכתוב (קהלת ט) הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא הנשבע כאשר שבועה ירא, שלמה ע"ה היה מביט וצופה בכל הדורות בצדיקים וברשעים ורואה דברים שמגיעים לרשעים ומגיעים לצדיקים, ואמר זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש, מקרה אחד לצדיק ורשע, לצדיק זה אברהם שנאמר (בראשית יח) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו וגו', ולרשע זה נמרוד שהמריד כל העולם כולו להקב"ה, זה מת וזה מת, הוי אומר מקרה אחד לצדיק ולרשע. לטוב זה משה, שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא, ולטהור זה דוד, שנאמר (שמואל א טז) וישלח ויביאהו והוא אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי, לטמא זה נבוכדנצר, דוד יסד ביהמ"ק ומלך ארבעים שנה, נבוכדנצר החריבו ומלך ארבעים שנה, הוי אומר מקרה אחד לכל. ולזובח זה שלמה, שנאמר (מלכים א ח) ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר עשרים ושנים אלף, ולאשר איננו זובח זה ירבעם, שבטל ישראל מעלות לרגל לבית המקדש שנאמר (שם יב) רב לכם מעלות ירושלים, זה מלך אחר זה. כטוב זה משה, שנאמר (שמות ב) ותרא אותו כי טוב הוא, כחוטא אלו מרגלים, שכתוב בהן (משלי יג) חטאים תרדף רעה, משה לא נכנס לארץ מרגלים לא נכנסו לארץ. הנשבע זה צדקיה, שכתוב בו (דברי הימים ב לו) וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים ועורו את עיניו, כאשר שבועה ירא זה שמשון שנאמר (שופטים טו) השבעו לי וגו', וכתיב (שם טז) ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו. דבר אחר כטוב כחוטא, כטוב אלו בניו של אהרן, כחוטא זה קרח ועדתו שנחלקו עם משה ונשרפו, שנאמר (במדבר טז) ואש יצאה מאת ה' ותאכל וכו', בניו של אהרן שנכנסו להקריב נשרפו שנאמר (ויקרא י) ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם, הוי אומר מקרה אחד לכל. ועל זה אמר אליהוא (איוב לז) אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, ומה עצים יבשים שהניחו בחייו של עולם הפריחו ועשו פירות ויצאו חיים, בני אהרן שנכנסו חיים ויצאו שרופים, אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו. זהו שאמר הכתוב (קהלת ב) לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה. אמר רבי אחא שלמה אמר דברים ששחקה עליו מדת הדין, כתיב (דברים יז) ולא ירבה לו נשים, וכתיב (מלכים א יא) ויהי לו נשים שרות שבע מאות ופילגשים שלש מאות. וכתיב (דברים יז) לא ירבה לו סוסים, וכתיב (מלכים א ה) ויהי לשלמה ארבעים אלף ארוות סוסים. כתיב (דברים יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד, וכתיב (מלכים א י) ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים, אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה. ולשמחה מה זו עושה, אמר לו הקב"ה מה העטרה הזאת בידך, רד מכסאך. באותה שעה בא מלאך כדמות שלמה וישב לו על כסאו והיה שלמה צווח בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות ואומר להם אני קהלת הייתי מלך, והיו מכין אותו בקנה ונותנים לפניו קערה של גריסים, באותה שעה אמר זה היה חלקי מכל עמלי. דבר אחר לשחוק אמרתי מהולל, זה השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב שראתה ארבע שמחות ביום אחד, ראתה יבמה מלך, ובעלה כהן גדול, ואחיה נשיא, ושני בניה סגני כהונה, כיון שנכנסו להקריב יצאו שרופים, הוי אומר לשחוק אמרתי מהולל. זהו שאמר הכתוב (איוב ל״ט:כ״ז-כ״ח) אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו, סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה, משם חפר אוכל למרחוק עיניו יביטו, ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא, אמר הקב"ה לאיוב אם על פיך יגביה נשר, אם על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון כשם שעשיתי על ידי אהרן, ועל מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון, סלע ישכון ויתלונן, זה מקדש ראשון, על שן סלע ומצודה, זה מקדש שני, וקורא סלע אבן שתיה שהיתה שם לפני הארון, ולמה נקרא אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם חפר אוכל, מתוך אותה אבן שתיה היה כהן גדול מתפלל על ישראל בספוק מזונותיהם ואומר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו הבאה עלינו גשומה וטלולה ושחונה שנת שובע שנת רצון שנת ברכה שנת משא ומתן שנה שלא יצטרכו עמך בית ישראל לפרנסה זה לזה ולא לעם אחר ושלא יגביהו שררה זה על זה. למרחוק עיניו יביטו, שהיה יודע מה יהיה בסוף השנה, כיצד, היה עשן במערכה עולה לדרום שובע גדול לאנשי דרום, עולה העשן למערב שובע גדול לאנשי מערב, וכן למזרח וכן לצפון, היה עולה כלפי הרקיע היה יודע שכל העולם כלו שבע, כל המעלה הזאת וכל השבח הזה היה לאהרן, ואעפ"כ ואפרוחיו יעלעו דם, דחמי אפרוחיו היו מגעגעין בדם ושתיק, אלא ובאשר חללים שם הוא, שם היתה השכינה, עד כאן במדרש.

שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בְּצַלְמָם וּבִדְמוּתָם, זְכָרָם אָסָף הַמְשׁוֹרֵר בְּמִזְמוֹר ע״ה ״לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת מִזְמוֹר לְאָסָף שִׁיר״, כִּי קִלְקוּל הַדִּינִין גּוֹרֵם הַשְׁחָתַת הָעוֹלָם, כִּי עַל הַדִּינִין עוֹמֵד הָעוֹלָם, וְהַשְׁחָתַת דּוֹר הַמַּבּוּל יוֹכִיחַ. וְהַמְשׁוֹרֵר רָצָה לִזְכּוֹר תִּקּוּן הַדִּינִין, עַל כֵּן אָמַר ״אַל תַּשְׁחֵת״, וְאָמַר ״הוֹדִינוּ לְךָ אֱלֹהִים הוֹדִינוּ״ – הַדַּיָּנִים שֶׁנִּקְרְאוּ אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים. אַחַת הִיא, ״וְקָרוֹב שְׁמֶךָ״, שֶׁאַתָּה נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפּוֹט. הַשֵּׁנִי, ״סִפְּרוּ נִפְלְאוֹתֶיךָ״, וְהוּא לְשׁוֹן הֶעְלֵם וְהַפְלָאָה, וְהוּא עַל שֶׁהֶעֱלַמְתָּ הַמִּשְׁפָּטִים מִכָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן, ״וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם״, לְפִי שֶׁהָאֻמּוֹת בְּגֹבַהּ אַפָּם אֵינָן דָּנִין בְּמִתּוּן. אֲבָל אֲנִי ״כִּי אֶקַּח מוֹעֵד, אֲנִי מֵישָׁרִים אֶשְׁפֹּט״. לְכָךְ הוֹסִיף לְשׁוֹן ״אֲנִי״ לְמַעֵט הָאֻמּוֹת וְהַהֶדְיוֹטוֹת. ״נְמֹגִים אֶרֶץ וְכָל יֹשְׁבֶיהָ״, כִּי הַמְקַלְקֵל הַדִּין גּוֹרֵם קִלְקוּל יְסוֹד הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּזְמוֹר (תהלים פ״ב, ב–ה) ״עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל... יִמּוֹטוּ כָּל מוֹסְדֵי אָרֶץ״. עַל כֵּן אָמַר כָּאן ״אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶּלָה״. וְאַחַר כָּךְ הִזְכִּיר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״אַל״: ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״ – הֲרֵי אַחַת, ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. וְכְנֶגְדָּם אָמַר שָׁלֹשׁ פְּעָמִים ״כִּי״: ״כִּי לֹא מִמּוֹצָא וּמִמַּעֲרָב״ – הֲרֵי אַחַת, ״כִּי אֱלֹהִים שֹׁפֵט״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״כִּי כוֹס בְּיַד ה׳״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה ״הַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה שׁוֹטֶה רָשָׁע וְגַס רוּחַ״, אָמַר כָּאן ״אָמַרְתִּי לַהוֹלְלִים אַל תָּהֹלּוּ״, לוֹמַר אַל תִּהְיֶה שׁוֹטֶה הַסּוֹמֵךְ עַל חָכְמָתוֹ וְאֵינוֹ רוֹצֶה לָדוּן בְּמִתּוּן, כִּי כָל אָדָם אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁמָּא יֵשׁ בְּשִׂכְלוֹ תַּעֲרֹבֶת שְׁמָרִים. כִּי ״לַהוֹלְלִים״ הוּא לְשׁוֹן תַּעֲרֹבֶת, מִלְּשׁוֹן ״לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל״ (קהלת ב, ב), הַיְינוּ מְעֹרָב בְּתוּגָה. וְכָאן יֹאמַר עַל שֶׁהוּא מְעֹרָב בְּסִכְלוּת, לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַחֲמִיצוֹ שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה יֵינוֹ עִם שְׁמָרָיו. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה רָשָׁע דָּן יְחִידִי לִדַּמּוֹת לָעֶלְיוֹן, אָמַר כָּאן ״וְלָרְשָׁעִים אַל תָּרִימוּ קָרֶן״. הִזְכִּיר רַק קֶרֶן אֶחָד, לְפִי שֶׁמְּדַבֵּר בְּרָשָׁע אֲשֶׁר בְּגֹבַהּ אַפּוֹ בַּל יִדְרוֹשׁ אַחַר אֲחֻזַּת מֵרֵעָיו לָקַחַת עֵצָה בַּדִּין, אֶלָּא רוֹצֶה לִתְלוֹת הַכֹּל בְּעַצְמוֹ. גַּם נוּכַל לוֹמַר שֶׁמִּלַּת ״וְלָרְשָׁעִים״ אֵינוֹ קָאֵי עַל הַדַּיָּנִים אֶלָּא עַל הַבַּעֲלֵי דִינִין הָעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ כִּרְשָׁעִים, וּכְנֶגְדָּם אַל תָּרִימוּ קֶרֶן אֶחָד, כִּי אוּלַי דַּיָּן אֶחָד לֹא יוּכַל לְבַעֲלֵי זְרוֹעַ, וְטוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד. וְכֵיוָן שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַגַּס לִבּוֹ בַּהוֹרָאָה לְסוֹף יִהְיֶה גַּס רוּחַ וּבְכָל תּוּשִׁיָּה יִתְגַּלָּע, אָמַר כָּאן ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם קַרְנְכֶם״, כִּי טֶבַע הָרוּחַ לַעֲלוֹת כְּלַפֵּי מָרוֹם, לְכָךְ אָמַר כְּנֶגֶד גַּסֵּי הָרוּחַ ״אַל תָּרִימוּ לַמָּרוֹם״.

סבאך מהול מים. משקים שלכם מעורבים במים כדאיתא בפסיקתא, מהול מעורב ואין לו דמיון במקרא ומ"א פותר לשחוק אמרתי מהולל (קהלת ב' ב') מעורבב: