וְגָדַ֣לְתִּי וְהוֹסַ֔פְתִּי מִכֹּ֛ל שֶׁהָיָ֥ה לְפָנַ֖י בִּירוּשָׁלִָ֑ם אַ֥ף חָכְמָתִ֖י עָ֥מְדָה לִּֽי׃
מגלה עמוקות
וישב יעקב. ראוי היה אבינו יעקב לירד בשלשלאות של ברזל. וקשה התחיל בשלשלאות של ברזל והביא ראיה מפסוק (הושע יא) בחבלי אדם אמשכם היה לו לומר ראוי היה למשוך בחבלים. אבל הענין נרמז כאן חטא של גלות מצרים הוא בא מן אד"הר ולפי שיעקב תיקונו ושופריה של אד"הר לכן היה ראוי לירד להוציא אותם מכור הברזל שהיה מצרים כור של ברזל לכן המשיל במדרש משל לנפח' ז"ש בחבלי אד"ם ר"ל החבל ושלשלת קשור מן אדם הראשון וזה קדם הירידה ליעקב דווקא שהוא שופריה דאדם (משלי ה) ובחבלי חטאתו יתמוך (תהלים קיט) חבלי רשעים עודוני. הקב"ה עשה (שם טז) חבלים נפלו לי בנעימים (דברים לב) יעקב חבל נחלתו (שמואל א י) חבל נביאים (תהלים טז) אף נחלת שפרה עלי ר"ל לפי שיונק יוסף מן יצחק "קץ "חי עלמין כשישב יעקב בארץ מגורי אביו קפץ עליו רוגזו של יוסף קפץ באף לא אמר חטאו של יוסף אבל רמז רוגזו של יוסף הוא סוד יניקת יוסף מן רוגזו של יצחק (קהלת ב) אף חכמתי עמדה לי דרז"ל חכמתי שלמדתי באף עמדה לי וכן אני אומר שאמר יעקב אף נחלת ר"ל נחלת יוסף שהיא נוטה קצה לאף שפרה עלי כי לטובתו נשברה רגל פרתו ר"ל (בראשית מט) בן פורת יוסף שראוי הי' יעקב לירד בשלשלאות וגרמה זכות שבא לשם ע"י פרות שחלם לפרעה לכן מדמה במדרש משל לפרה שרוצים לשחוט אותה בבית המטבחיים שלוקחין העגל והיא תבא אחריה וכן (ירמיה מו) עגלה יפיפיה מצרים שירדו למצרים כדמיון עגל ז"ש אף נחלת ראוי היה באף רק זכות שפרה עלי קרי בי' פרה. ע"י פרה בא לשם ולפי שמצרים הוא זכור הברזל שכן מלך מצרים עולה הכי בראשית לז) וישלחהו מעמ"ק חברו"ן ג"כ נתאמץ מענין י' פ' אהי"ה שהוא מנין עמ"ק וי"פ הוי"ה מנין חבר"ן ושניהם יחד עולים כו"ר הברז"ל והוא סוד (שם) וישאו עיניהם והנה נושאים נכא"ת הוא ג"כ עולה שניהם יחד עולים כו"ר הברז"ל עם הכולל שניהם יחד וכן נכא"ת עולה אהי"ה וי"פ הוי"ה במילוי אלפין:
בעלי ברית אברם
מסרה עמדה ד׳ ועמדה א׳. ותרא לאה כי עמדה מלדת. (מלכים ב י״ג:ו׳) וגם האשרה עמדה בשומרון.תהילים כ״ו:י״ב״ו) רגלי עמדה במקהלת ב׳:ט׳קהלת ב׳) אף חכמתי עמדה לי. וחדמלכים א א׳:ב׳א׳) ועמדה לפני המלך. וסימן אתחזיאת בשומרון כנישתא דחכמתא בסכנתא. פי׳ האמהות נביאות היו ויודעו׳ העתיד ראתה לאה שדן בן ה׳. ראשון לחטוא נצטערה מאד וכשעמדה מלדת שמחה שעתיד לשום האשרה בשומרון. ואז לקחה הדודאים וילדה יששכר וכשראתה שדן מחלק רחל וממנה יששכר יודעי בינה לעתים אמרה רגלי עמדה במישור שיצא מחלקי יששכר וזבולון סבת החכמה. וז״ש אף חכמתי עמדה לי בחלקי אבל מה אעשה שלא יצא ממני דן ושמחתי. ממני דינה שלקחה שכם בן חמור. וז״ש ועמדה לפני המלך. וז״ש הסימן אתחזיאת בשומרון במקום המשפט שמה הרשע שהיה ראוי שם להיות כל החכמים והיושר שבעולם ששם ט׳ שבטים וחצי. וכולם עובדי ע״ז. עד שגלו ללחלח וחבור והרי גוזן וגו׳:
רמב"ם
ואמר בן הא הא לפי מה שתצטער בתורה יהיה שכרך ואמרו שלא יתקיים מן החכמה אלא מה שתלמוד בטורח עמל ויראה מן המלמד אבל קריאת התענוג והמנוחה אין קיום לה ולא תועלת בה ואמרו בפירוש מאמרו אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף עמדה לי ומפני זה צוה להטיל אימה על התלמידים ואמרו זרוק מורא בתלמידים: