וּפָנִ֤יתִֽי אֲנִי֙ לִרְא֣וֹת חָכְמָ֔ה וְהוֹלֵל֖וֹת וְסִכְל֑וּת כִּ֣י ׀ מֶ֣ה הָאָדָ֗ם שֶׁיָּבוֹא֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֥ת אֲשֶׁר־כְּבָ֖ר עָשֽׂוּהוּ׃
פירוש מהרז״ו
אם יאמר לך אדם. כוונתו למ"ש קהלת ב' י"ב. ופניתי אני לראות חכמה וכו'. כי מה האדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו. פי' שמתחלה אמרתי לראות ולהשיג החכמה של עולם ולבא אחר המלך. ואח"כ אמרתי כי מה האדם. שיבוא אחר מלך בשר ודם. שלב מלכים אין חקר. ק"ו אחר הקב"ה ובית דינו. כמ"ש לקמן סימן זה. וזהו ק"ו מפורש מדה ה' שהדן והנידון שניהם כתובים. אלא שלא הזכיר הק"ו. וזה עפ"י מדה ט':
העמק שאלה
וכן בפי' אל תתחכם יותר פי' רז"ל בשמות רבה פ"י על שלמה עצמו שנתחכם על אזהרות התורה, ואמר אחרי שפירשה התורה טעם על לא ירבה כדי שלא יסור לבבו והוא בטח בעצמו שלא יגיע לכך הרהיב בנפשו לעבור על אזהרות אלו, ואמרו בזה"ל אמר שלמה מה שהייתי מחכמים על ד"ת והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה אותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות למה כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו, ר"ל לבד שאין אני יכול לירד לסוף דעת התורה, ומי יודע איזו טעמים יש עוד לבד טעם זה, אפי' לאותו הבינה שאני מבין שאין טעם אחר בזה ג"כ סכלות לבטל גוף אזהרה אחר שכבר יצא מפיו ית"ש אותה אזהרה, ונבנתה התור' ע"ז החוק והמבטל את החוק מהרס את הבנין של התורה בכללו
רבנו בחיי
וע"ד הקבלה תלה הפעולה בשם המיוחד כי הוא הפועל והוא האומן שהזכירו בבראשית רבה שאין המלך בונה מדעתו אלא מדעת האומן והאומן אינו עושה אלא כפי מה שהוא רואה בשכלו וחכמתו וזהו סוד הכתוב שבקהלת (קהלת ב יב) את אשר כבר עשוהו, עשהו לא נאמר אלא עשוהו כביכול הוא ובית דינו.