פרשנות מצטטת על קהלת ב:כא

לא תחמוד. אנשים רבים יתמהו על זאת המצוה, איך יהיה אדם שלא יחמוד דבר יפה בלבו כל מה שהוא נחמד למראה עיניו, ועתה אתן לך משל, דע כי איש כפרי שיש לו דעת נכונה, והוא ראה בת מלך שהיא יפה לא יחמוד אותה בלבו שישכוב עמה, כי ידע כי זה לא יתכן, ואל תחשוב זה הכפרי שהוא כאחד מן המשוגעים שיתאוה שיהיה לו כנפים לעוף השמים ולא יתכן להיות, כאשר אין אדם מתאוה לשכב עם אמו, אעפ"י שהיא יפה, כי הרגילוהו מנעוריו לדעת שהיא אסורה לו ככה כל משכיל צריך שידע, כי אשה יפה או ממון לא ימצאנו אדם בעבור חכמתו ודעתו, רק כאשר חלק לו ה', ואמר קהלת (לאשר) ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו (קהלת ב כא), ואמרו חכמים בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ובעבור זה המשכיל לא יתאוה ולא יחמוד ואחר שידע שאשת רעהו אסרה השם לו, יותר היא נשגבה בעיניו מבת מלך בלב הכפרי על כן הוא ישמח בחלקו ולא ישים אל לבו לחמוד ולהתאוות דבר שאינו שלו, כי ידע שהשם לא רצה לתת לו, לא יוכל לקחתו בכחו ובמחשבותיו ותחבלותיו, ע"כ יבטח בבוראו שיכלכלנו ויעשה הטוב בעיניו, והנה נשלם פי' עשרת הדברים אמר אחד מחכמי הדור ידענו כי תשעה גלגלים הם כנגד תשעה מספרים שהם עיקרי כל מספר, וככה אלה התשעה דברים, והנה הדבור הראשון שאיננו ממספר התשעה, שהוא כנגד כבוד השם הנכבד המדבר, כאשר הוא האחד במספר העשרה, והנה הדבור השני שהוא לא יהיה לך, הוא כנגד גלגל העליון, שהוא מוליך כל הגלגלים הפך תנועתו ממזרח למערב בעשרים וארבע שעות, ואמר כנגדו אלהים אחרים, להודיע כי בכח השם ירוצון הגלגלים, ורבים חשבוהו שהוא הבורא בעבור שאיננו גוף, והדבור השלישי שהוא לא תשא כנגד גלגל המזלות ששם כל צבא השמים חוץ מהמשרתים השבעה, והנה הגוף הנכבד מקיף כל הגופות וצורתם שהם שמונה וארבעים ונראה כח השם לעין ויש מקומות בגלגל הזה שיש שם כוכבים רבים, ומקומות אין כוכב בהם, ואין יכולת באדם לדעת זה הסוד ורבים מחסרי חכמה חשבו כי לשוא נבראו אלה הצורות על זאת המתכונת, והדבור הרביעי דבור השבת כנגד גלגל שבתי כי חכמי הנסיון אומרים כי לכל אחד מהמשרתים יש יום ידוע בשבוע שבו יראה כחו והוא בעל השעה הראשונה ביום, וכן מי שהוא בעל השעה הראשונה בלילה ואומרים כי שבתי ומאדים הם כוכבים מזיקים, ומי שיחל מלאכה, או ללכת בדרך באחד משניהם יבוא לידי נזק, על כן אמרו קדמונינו ז"ל שניתן רשות לחבל בלילי רביעיות ובלילי שבתות והנה לא תמצא בכל ימי השבוע לילה ויום זה אחר זה שימשלו אלה שני המזיקים בהם רק ביום הזה, על כן אין ראוי להתעסק בו בדברי העולם רק ביראת השם לבדו, והדבור החמישי שהוא כבד, כנגד גלגל צדק שהוא יורה על שלום וצדק וחסד, ולשלם שכר, ולכבד מי שהוא חייב, והדבור הששי לא תרצח, כנגד גלגל מאדים, שהוא יורה על שפיכות דמים ועל החבורות ויש מחלוקת בין חכמי המזלות אם נוגה הוא למעלה מהשמש, או למטה ממנה, וחכמי הודו הביאו ראיות כי נוגה הוא למעלה והנה הדבור השביעי שהוא לא תנאף כנגד גלגל נוגה, שתולדתה להורות על כל משכב וזנות והדבור השמיני לא תגנוב, כנגד גלגל השמש שהוא יורה על אונס ולהסיר כל כח משרת שיתחבר עמה שלא יראה אור בעבורה, והנה דבור התשיעי שהוא לא תענה כנגד גלגל כוכב חמה שהוא יורה על הלשון והנה הדבור העשירי שהוא לא תחמוד כנגד גלגל הלבנה שהוא השפל מכל הגלגלים והיא תורה על החמדה:

ולאדם לא מצא עזר ג' הכא ואידך ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו, ולאדם לא היה לו עזד וה' עשה עמו טובה וברא האשה לעזר וחטא על ידה וזהו ולאדם אמר כי שמעת חטאת על ידי העזר על כן ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו שנקנסה עליו מיתה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם נִתְיַחֵד בַּעֲשִׂיַּת הָאָדָם מַאֲמָר בַּעֲבוּר גֹּדֶל מַעֲלָתוֹ, כִּי אֵין טִבְעוֹ כְּטֶבַע הַחַיָּה וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בָּרָא בַּמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם לוֹ. וְהַפְּשָׁט הַנָּכוֹן בְּמִלַּת "נַעֲשֶׂה" הוּא מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר הָרְאֵיתָ לָדַעַת (רמב"ן על בראשית א':א') כִּי הָאֱלֹהִים בָּרָא יֵשׁ מֵאַיִן בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְבַדּוֹ, וְאַחַר כָּךְ מִן הַיְּסוֹדוֹת הָהֵם הַנִּבְרָאִים יָצַר וְעָשָׂה, וְכַאֲשֶׁר נָתַן בַּמַּיִם כֹּחַ הַשֵּׁרוּץ לִשְׁרֹץ נֶפֶשׁ חַיָּה, וְהָיָה הַמַּאֲמָר בָּהֶם "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם" (בראשית א':כ'), וְהָיָה הַמַּאֲמָר בַּבְּהֵמָה "תּוֹצֵא הָאָרֶץ" (בראשית א':כ"ד), אָמַר בָּאָדָם "נַעֲשֶׂה", כְּלוֹמַר אֲנִי וְהָאָרֶץ הַנִּזְכֶּרֶת נַעֲשֶׂה אָדָם, שֶׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ הַגּוּף מִיְּסֹדֶיהָ כַּאֲשֶׁר עָשְׂתָה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה, כְּדִכְתִיב (בראשית ב':ז') "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה", וְיִתֵּן הוּא יִתְבָּרַךְ הָרוּחַ מִפִּי עֶלְיוֹן, כְּדִכְתִיב (שם) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". וְאָמַר "בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", כִּי יִדְמֶה לִשְׁנֵיהֶם, בְּמַתְכֹּנֶת גּוּפוֹ לָאָרֶץ אֲשֶׁר לֻקַּח מִמֶּנָּה, וְיִדְמֶה בָּרוּחַ לָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאֵינָהּ גּוּף וְלֹא תָּמוּת. וְאָמַר בַּכָּתוּב הַשֵּׁנִי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ (בראשית א':כ"ז), לְסַפֵּר הַפֶּלֶא אֲשֶׁר נִפְלָא בּוֹ מִשְּׁאָר הַנִּבְרָאִים. וְזֶה פְּשַׁט הַמִּקְרָא הַזֶּה מְצָאתִיו לְרַבִּי יוֹסֵף הַקִּמְחִי, וְהוּא הַנִּרְאֶה מִכָּל מָה שֶׁחָשְׁבוּ בּוֹ. וּפֵרוּשׁ "צֶלֶם" כְּמוֹ תֹּאַר, "וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי" (דניאל ג יט) וְכֵן "אַךְ בְּצֶלֶם יִתְהַלֶּךְ אִישׁ" (תהלים לט ז) "בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה" (שם עג כ) תֹּאַר מַרְאִיתוֹ, וּ"דְמוּת" הוּא דִּמְיוֹן בַּצּוּרָה וּבַמַּעֲשֶׂה, כִּי הַקְּרוֹבִים בָּעִנְיָן יִקָּרְאוּ דּוֹמִים זֶה לָזֶה. וְהִנֵּה הָאָדָם דּוֹמֶה לַתַּחְתּוֹנִים וְלָעֶלְיוֹנִים בְּתֹאַר וְהָדָר, כְּדִכְתִיב (שם ח ו) "וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ", וְהוּא מְגַמַּת פָּנָיו בְּחָכְמָה וּבְדַעַת וְכִשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה, וּבִדְמוּת מַמָּשׁ, שֶׁיִּדְמֶה גּוּפוֹ לֶעָפָר וְנַפְשׁוֹ לָעֶלְיוֹנִים: