פרשנות מצטטת על קהלת ב:כב

לרעי. ענין מחשבה כמו וברעיון לבו (קהלת ב):

מהיות משה. שאין יכולים לאכלו רש"י, וכ"כ הראב"ע מאכילת השה. אמנם לשון מהיות משה אינו מיושב כ"כ. ונ"ל לדעתם לפרש מלת מהיות ענין התועלת והנאה כמלת הוה, מה הוה לאדם (קהלת ב׳:כ״ב) דתרגומו מה הנאה אית לגבר. וכן והגדול דובר הות נפשו (מיכה ז׳:ג׳) פירשוהו ג"כ תועלת נפשו (עמ"ש מזה בפ' עקב והיית חרם כמהו), ותועלת השה והנאתו הוא כאן האכילה. ובזה יתיישב ג"כ על לשון המקרא דרשתם (פסחים צ') מהיות משה החייהו משה, שאם אין לו ממנה אחר עמו על פסחו ומעות שבידו חולין. כי יש לפרש מ"ם מהיות מ"ם הסבה, ופי' מהיות משה מסבת הנאת השה (דעס פאָם לאממע צו געוויננענדען פאָרטהיילס וועגען), והמכוון במקרא לפי"ז, אם אנשי הבית רוצים למעט ולצמצם אכילתם מן הפסח לבלי אכלו כלו לבדם, כדי להוציא להם תועלת והנאה אחרת מן השה, דהיינו לקחת מעות מאיש אחר להמנות עמהם באכילת הפסח:

את והב - את יהב של הקדוש ברוך הוא. כמו: השלך על ה' יהבך. וכמו מן יהיה, מה הוה לאדם. מן יקושתי לך וגם נלכדת בבל. פן תוקש בו. למען תורא, וי"ו תחת יו"ד. כן והב מן יהב.

חוה. נוֹפֵל עַל לְשׁוֹן חַיָּה, שֶׁמְּחַיָּה אֶת וַלְדוֹתֶיהָ, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר מֶה הֹוֶה לָאָדָם (קהלת ב'), בִּלְשׁוֹן הָיָה: