כִּ֧י כָל־יָמָ֣יו מַכְאֹבִ֗ים וָכַ֙עַס֙ עִנְיָנ֔וֹ גַּם־בַּלַּ֖יְלָה לֹא־שָׁכַ֣ב לִבּ֑ו גַּם־זֶ֖ה הֶ֥בֶל הֽוּא׃
מאירי
ויעלזו חסידים בכבוד ר״ל בכבודם הנתון להם מאת האל ית׳ ויש לפרש בכבוד בנפש כי הנפש יקרא כבוד כאמרו עורה כבודי (תה׳ נז ט) ואמ׳ בישועה על התשועה הנצחית ואמ׳ יעלזו חסידים בנפשם וירננו על משכבותם ר״ל אחר מנוחתם הוא אחר המות כי השכיבה תאמר לפעמים במקום מנוחה, גם בלילה לא שכב לבו (קהלת ב כג) ועורקי לא ישכבון (איוב ל יז). וי״מ על משכבותם על מטותיהם שהשינה מקום זכות המחשבה וההשגה.
גר"א
שלי שלי ושלך כו'. שכל אוהב בצע נקרא רשע כמ״ש (איוב ג׳:י״ז) שם רשעים חדלו רוגז כו' אלו הרודפים אחר הבצע וכמ״ש (קהלת) כי כל ימיו מכאובים וכעס ענינו גם כו':