כִּ֤י לְאָדָם֙ שֶׁטּ֣וֹב לְפָנָ֔יו נָתַ֛ן חָכְמָ֥ה וְדַ֖עַת וְשִׂמְחָ֑ה וְלַחוֹטֶא֩ נָתַ֨ן עִנְיָ֜ן לֶאֱס֣וֹף וְלִכְנ֗וֹס לָתֵת֙ לְטוֹב֙ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֔ים גַּם־זֶ֥ה הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ׃
תורה תמימה
ותשם אסתר וגו'. רבי אבא בר כהנא פתח לה למגילת אסתר מהכא (קהלת ב׳:כ״ו) לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה – זה מרדכי הצדיק, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס – זה המן. לתת לטוב לפני האלהים – אלו מרדכי ואסתר, דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן במרדכי היה מסנהדרין כמבואר במנחות ס"ד ב', וא"כ היה מצויין בחכמה ועל ידו באה ישועה ושמחה לישראל, ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן כמש"כ את כבוד עשרו, וסוף הטובה באה למרדכי ואסתר. .
(מגילה י' א')
(מגילה י' א')
אור חדש
וכבר אמרנו כי לכך כתיב "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן", שיהיה דבר זה שבח להקב"ה, ודבר זה עיקר המגילה הזאת, כמו שנתבאר למעלה, שמקויים בזה (מגילה י:) "כי לטוב לפני האלקים" (קהלת ב, כו) זה מרדכי, שנאמר "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן". "ולחוטא נתן לכנוס" (שם) זה המן, וכמו שנתבאר למעלה בפתיחה. ולכך לא יקשה מה צריך לומר "ותשם אסתר את מרדכי על בית המן", [ד]מאי נפקא מיניה בזה שנתנה אסתר את מרדכי על בית המן. וכן מה שכתיב "ויסר המלך את טבעתו אשר העביר מהמן ויתנה למרדכי", דמאי נפקא אם העבירו מהמן, או היה טבעת המלך. רק שכל ענין המגילה שבא לומר כי בא מרדכי תחת המן, ואשר חשב המן על מרדכי לעשות, נהפך עליו. כי אחשורוש נתן להמן הטבעת שלו* (למעלה ג, י), ובזה הטבעת היה המן כותב לאבד כל היהודים, דכתיב (שם פסוק יב) "ונחתם בטבעת המלך", ונהפך הדבר הזה שהיה למרדכי הטבעת* של המן, ובו כתב וחתם בטבעת המלך על שונאיהם לאבד אותם (להלן פסוק י). וגם בזה היה המן הכנה למרדכי, כי אם לא נתן המלך הטבעת אל המן, לא נתן עתה הטבעת למרדכי. אבל מפני שכבר נתן הטבעת להמן, עתה שרצה להגדיל את מרדכי, נתן הטבעת הזה אליו, כי לא גרע מרדכי מהמן, שנתן המלך אליו את טבעת. כלל הדבר במגילה הזאת; כי היה המן הכנה למרדכי, שכל דבר שרצה המן לעשות, נהפך עליו, ודבר זה יסוד המגילה.
פת לחם
בענין העולם ותענוגיו הם שני חלוקים נגד אהבת המועיל ואהבת הערב שבאמרו ענין העולם כונתו על עסקי בני אדם לפי הנהוג הטבעי שבעולם שרוב עסקיהם ובילוי זמנם במילוי תשוקת אהבת המועיל כמו בנות בתים ותקוני מלבושים ואסיפת הקנינים ולזה קרא ענין שענין הוא לשון מנהג והתעסקות כמו שפירש רש"י ז"ל בפסוק ולחוטא נתן ענין. ובפסוק הוא ענין רע וכו' ובאמרו ותאותיו הכונה על אהבת הערב כמו אכילה ושתיה ומשגל שעיקר לשון תאוה הונח עליהם:
מלבי"ם באור המילות
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
אחר אדם אחר יצמח לקבל גדולתו של זה כשם שמצינו ולחוטא נתן ענין וגו' (קהלת ב׳:כ״ו) ע"כ דע על עצמך אם רשע היית אין תקומה למפלתך ואם תם היית כו':