פרשנות מצטטת על קהלת ד:ד

והסבה לקרח במחלוקת הזה שני דברים, האחת שהתלבש במדת הקנאה, והיא מדה רעה ומכה שאין לה רפואה, והשנית שטעה בשלשלת העתידה לצאת ממנו, מדת הקנאה הוא שידוע כי כאשר יקנא האדם במי שהשיג עושר ונכסים יוסיף דאגה על דאגה עד שישיג כמוהו, ואם השיג יגיע מזה אל אהבת הכבוד ובקשת מיני הממשלה בקניני העוה"ז, ומאהבת הכבוד יעלה אל השררה, ומהשררה יגיע מזה לעבוד ע"ז, ואם לא השיג יהיו כל ימיו מכאובים וחיי צער יחיה וסוף שימית את עצמו או את חברו. את עצמו, שכן אמר שלמה (משלי י״ד:ל׳) ורקב עצמות קנאה, וכן אמר אליפז (איוב ה׳:ב׳) ופותה תמית קנאה, מי שמתפתה אחר מדת הקנאה תמיתנו, וכן דרשו רז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. את חבירו, שהרי מתוך הקנאה יבא לידי שנאה ומן השנאה לידי רציחה, שכן כתוב (דברים י״ט:י״א) וכי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת, ומזה אמר שלמה ע"ה (קהלת ד׳:ד׳) וראיתי אני את כל עמל ואת כל כשרון המעשה כי היא קנאת איש מרעהו גם זה הבל ורעות רוח, הזכיר כל עמל הם קניני הגוף כגון עושר ונכסים וכבוד ושאר מעלות השררה, כל כשרון המעשה תורה ותשובה ומעשים טובים, כי היא קנאת איש מרעהו בין בעושר בין בחכמה או איזו מעלה שתהיה הלא הקנאה מצויה בין איש לחבירו, גם זה הבל גם בחטא זה נכשל הבל שנתקנא בקין אחיו כשהביא מנחה לה', ועמד הוא ונתדמה בקרבנו לאביו שהביא בעל חי, ומתוך הקנאה באו לידי שנאה והיתה מריבה ביניהם על ירושת הארץ עד שנהרג, והנה המדה הזו חורבן העולם. גם מלאכי השרת נתקנאו בו באדם הראשון עד שהחטיאוהו והפשיטוהו בגדי השכל ולבש בגדים אחרים בגד בוגדים עד שנטרד מגדולתו ונסתלקה שכינה מן התחתונים. וכן קנאתו של קרח הטרידתו מן העולם. וקנאתו זאת לקרח ולכל האוחזים דרכו והסרים אל משמעתו היתה בחלוק המנוין והמעלות בישראל, והיו חושבים כי משה היה עושה זה מדעתו, שהרי ממה שאמר להם משה כי לא מלבי נוכל ללמוד כוונתם הרעה שהיו אומרים כי מלבו עשה, והיו טוענים כי מה שהחליף הלוים תחת הבכורות לא עשה אלא כדי לתת גדולה ומעלה לבני לוי שהם ממשפחתו, גם בני קהת שהגדיל מעלתם על כל שאר הלוים לשאת הדברים המקודשין לפי שהם הקרבים אליו יותר כי קהת היה זקנו. ומה שקשרו עליו הלוים לפי שהיו נתונין לאהרן ולבניו, וחשבו החולקים כי עשה זאת לתת גדולה לאהרן ולבניו, גם אליצפן בן עוזיאל מנה אותו נשיא, ולפי שהיה עוזיאל אחד מאחי אביו של משה והקטן שבכלם לפיכך הוקשה לקרח על נשיאות אליצפן בנו ונתקנא על זאת, וזה הוא שדרשו רז"ל מה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל, אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל, עמרם נטל הבכורה ושני בניו נטלו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה את הנשיאות ע"י אחיו הקטן מכלן הריני חולק עליו ומבטל את דבריו, מה עשה כנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן, מה עשה הלבישן כולן טליתות של תכלת, וזהו שאמרו ויקח קרח מה לקח לקח טליתו ובא אצל משה, וכן כלן, אמרו לו טלית שכלה תכלת חייבת בציצית, אמר להן חייבת, התחילו לשחק עליו אמרו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרתה, טלית שכלה תכלת לא כל שכן. בית מלא ספרים מה הוא שיהא פטור מן המזוזה, אמר להן חייב, אמרו לו התורה כלה מאתים ושבעים וחמש פרשיות וכלן אין פוטרות את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרת את הבית, דברים אלו לא נצטוית עליהם ומלבך אתה בודאם. וקרח מרוב חכמתו שאל שאלות אלו והיו מעין המחלוקת. ויש בכללם עוד רמז משל על ישראל כי המשילם לטלית שכלה תכלת ובית מלא ספרים, וכיון בזה לומר כי ישראל שכלם קדושים וכלם חשובים מלאים מן המעלות למה יצטרכו למשתררים ולמתנשאים עליהם, והמשיל המשתררים לחוט של תכלת ולמזוזה. והשנית שטעה בשלשלת העתידה לצאת ממנו, שכן דרשו רז"ל עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה שיוצאת ממנו שמואל ששקול כמשה ואהרן, שנאמר (תהילים צ״ט:ו׳) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, אמר בשבילו אני נמלט, ועשרים וארבעה משמרות יוצאין מבניו ומתנבאין ברוח הקדש מבני הימן, אמר אפשר כל הגדולה הזאת יוצאה ממני ואני אדום, ולכך נשתתף לבא בחזקה ששמע מפי משה שכלן אובדין ואחד נמלט, שנאמר אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו.

וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא״. מַהוּ גַּם? וְרָאִיתִי בְּסֵפֶר צְרוֹר הַמּוֹר שֶׁמַּאֲשִׁים קְצָת אֶת הֶבֶל שֶׁלֹּא נִתְעוֹרֵר מֵעַצְמוֹ עַל הַקָּרְבָּן, כִּי לֹא הֱבִיאוֹ עַד אַחַר שֶׁרָאָה אֶת קַיִן הוֹלֵךְ וּמַקְרִיב, וְעַל כֵּן נֶאֱמַר ״וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא״ – בְּמִלַּת ״גַּם״ רָמַז שֶׁאִחֵר קָרְבָּנוֹ וְהֵבִיא מִצַּד הַקִּנְאָה בְּאָחִיו. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁעַל הָעוֹשֶׂה מִצַּד הַקִּנְאָה אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ד:ד) ״וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ גַּם זֶה הֶבֶל״, רוֹצֶה לוֹמַר זֶהוּ הַ״גַּם״ שֶׁהֶבֶל נִכְשַׁל בּוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא״. וְנִרְאֶה לִי לְהָבִיא כִּדְמוּת רְאָיָה לִדְבָרָיו שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ״, הִזְכִּיר שָׂדֶה לְפִי שֶׁהָיָה וִכּוּחַ בֵּינֵיהֶם בְּעִנְיַן הַקָּרְבָּנוֹת, וְכָל אֶחָד מֵטִיל דֹּפִי בְּקָרְבָּנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ כְּמִנְהַג שְׁנֵי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב, כִּי הֶבֶל מַאֲשִׁים אֶת קַיִן עַל אֲשֶׁר הֵבִיא מִן הַגָּרוּעַ זֶרַע פִּשְׁתָּן, וְקַיִן מַאֲשִׁים אֶת הֶבֶל עַל אֲשֶׁר לֹא נִתְעוֹרֵר אֶל הַמַּעֲשֶׂה מֵעַצְמוֹ כִּי אִם עַד אַחַר שֶׁרָאָה אֶת קָרְבָּנוֹ שֶׁל קַיִן עָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְרָצָה לְהַשְׁווֹת אֵלָיו גַּם הוּא, וְאָמַר לוֹ: ״יַעַן כִּי אֵין אַתָּה מִתְעוֹרֵר אֶל מַעֲשֵׂה הַטּוֹב מֵעַצְמְךָ כִּי אִם עַד שֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֲחֵרִים עוֹשִׂים, אִם כֵּן תֵּינַח בִּזְמַן שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בְּתוֹךְ עַמְּךָ, אֲבָל בִּהְיוֹתְךָ בַּשָּׂדֶה בְּמָקוֹם שֶׁאֵין אִישׁ מָצוּי שָׁמָּה, אִם כֵּן שָׁם וַדַּאי לְעוֹלָם לֹא תַּעֲשֶׂה שׁוּם דָּבָר טוֹב, וְאִם כֵּן אֵין אַתָּה רָאוּי לִהְיוֹת בָּעוֹלָם כִּי אֵין חֵפֶץ ה׳ בַּכְּסִילִים וַהֲבָלִים רַבִּים הָעוֹשִׂים מִצַּד הַקִּנְאָה וְלֹא לְשֵׁם שָׁמַיִם״. וּבָזֶה נִצְּחוֹ קַיִן לְהֶבֶל, לְכָךְ נֶאֱמַר ״וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה״. כְּשֶׁהֵשִׁיב לוֹ תְּשׁוּבָה נִצַּחַת מִצַּד הַשָּׂדֶה, אָז ״וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ״, כִּי הַשָּׂדֶה מְקוֹם הַחֵטְא וְשָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.

ת"ר כשצרו בית חשמונאי זה ע"ז היה הורקנוס מבחוץ ואריסתובליס מבפנים כן הגירסא במסכת (סוטה דף מ"ט) (במנחות דף ס"ד) אבל הגירסא האמיתית הוא נוסחא דידן בשמעתין (ב"ק) הורקנוס היה בפנים ואריסתובליס בחוץ שכן כתוב בספרים חיצונים שהורקנוס גבר באחיו פירש"י שני אחים היו ומריבין על דבר המלוכה ובכל יום היו משלשלים להם בקופה דינרים והיו מעלין להם תמידין והיה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמה יוונית אמר להם כל זמן שעוסקין בעבודה אין נמסרין בידכם למחר שלשלו דינרים בקופה והעלו להם חזיר וכשהגיע לחצי החומ' נזדעזעה א"י ת' פרסה על ת' פרסה באותו שעה גזרו ארור האיש אשר יגדל הזירים וארור מי שילמד בנו חכמה יוונית יש להתעורר קושיות עצומות מה ענין שבאו רז"ל להודיענו שזה היה בזמן חשמונאי ושהיה שם ב' אחים הא' הורקנוס והשני ארסיתובליס שמם ל"ל ומה ענין זקן זה שלעז להם בחכמה יוונית ואם מעשה שהיה כך היה למה עשה י"י לנו כן שקלקול זה היה דוקא ע"י חכמ' יוונית ולמה דוקא שלשלו להם חזיר ואיך היה הענין זה שבנעץ ציפורן החזיר נזדעזעה ת' פרסה על ת' פרסה היאומן כי יסופר שיהא קול של זה החזיר הולך ת' פרסה על ת' פרסה ולמה דוקא כשהגיע החזיר לחצי החומה נזדעזעה ולא פחות ולא יותר גם מה שגזרו על שני ענינים אלו יחד ארור שיגדל חזירים וארור שילמד בנו חכמה יוונית וגם מ"ש רשב"ג (איכה ג) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי שאלף ילדים היו לו לבית אבא ת"ק מהם למדו תורה ת"ק מהם חכמה יונית הענין ברזא דחכמתא הן אמת חכמים הגידו שבימי חשמונאי נמתקו הקליפות המסתבבים מצד הוד של מלכות בסוד (דניאל י) והודי נהפך עלי למשחית וע"ז אנו מתפללין מלך עוזר ומושיע ומגן שכתב בהתחלת החכמה פ' ס"א ומושיע הם חסדים שבאין להוד שלו צריך ישועה יותר מכל שבו מסתבבים הקליפות ולא היה להם תקנה רק ע"י בני חשמונאי ועל דיבוק אלו הקליפות שמסתבבים ומתקרבים ברגלים אז נכתב (שיר ג) מצאוני השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שהוא התכלת שיש על רגליה והוא התכלת שהיו פורסין על המשכן והוא השבעה מרגלאן בזוהר פ' יתרו שהם נקראים שומרי החומות כי השכינה נקראת חומה (שם ח) אני חומה והקליפות נקראין שומרי החומות שהם שומרים באיזה מקום יכנסו וידבקו עמה עכ"ל התחלות חכמה סי' ס"א. לדעתי נרמז בזה הפסוק כשאין ישראל עושין רצונו של מקום אזי השומרים הסובבים בעיר לוקחין וחוטפין קליפת נגה שהוא נכללת כולה בטומאה וזה נרמז בראשי אתוון (שם ג) א"ת ר"דידי מ"עלי ר"ת אר"ם נגה נקרא מלך ארמית ז"ס שארז"ל (סנהדרין) א"הר בלשון ארמית סיפר שנא' (תהלים קלט) ולי מ"ה י"קרו ר"עיך א"ל ר"ת ארמ"י וכן ר"ע שהי' בן גרים שנשמתו מקליפת נגה ונרמז (בראשית מט) מידי אבי"ר יעק"ב אותיות רב"י עקיב"א (שם) מ"שם ר"ועה א"בן י"שראל ר"ת ארמ"י כי אד"ה הכניס תרגום בקדושה ז"ש ולי מה יקרו רעיך שרומז על סוד (ירמיה טו) תוציא יקר מזולל וכן על ר' עקיבא נאמר (איוב כח) בצורת יאורים בקע וכל יקר ראתה עינו שדרז"ל על ר' עקיבא שראה יותר ממשה רבינו נרמז במלת יקר שהוציא יקר מזולל ע"י שהיה בן גרים מן טפה אמצעית של ז' טיפין דאזדרקו בסוד ולכהן מדין שבע בנות אינון ז' טיפין דאזדרקו לכן אתמר בי' (שופטי' ה) שכב וז"ס (תהלים קטז) יקר בעיני י"י המותה לחסידיו ר"ל חסידי' במיתתן מעלין ומוציאין יקר מזולל ועלייהו איתמר (שם לו) מה יקר חסדך אלקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ירויון מדשן ביתך (שם מט) אדם ביקר בל ילין לא לן כבודו עמו עד שבא יעקב שופריה דאדם קדמאה ותיקן קלקול קין (משלי יב) לא יחרוך רמיה צידו הוא עשו שהלך לצוד ציד לא יחיה ולא יאריך כי בא יעקב (שם) והון אדם יקר חרוץ ומוציא יקר מזולל ובמה מוציא הוא יקר לזה אמר (שם) באורח צדקה חיים אזי גובר מאזני צדק ודרך נתיבה אל מות כי (שם ה) רגליה יורדות מות ולפי שהניצוצות יבואו ע"י משיח בן אפרים לכן נקרא (ירמיה לא) הבן יקיר לי אפרים ז"ס א' זעירא של ויקרא שרומז על משה רבינו שהמטה אשר היה בידו היה מתהפך לנחש עבור כשנוטין ישראל כלפי חובה דייקא אתר דחובה שריא אז מתהפך לנחש וכשישראל זכאין מטה כלפי חסד וזה לך האות על סוד המטה (שמות ג) בהוציאך את העם הזה תעבדון בן' ארוכה שהיא סוספיתא דרישא מן אותיות מנצפ"ך שם נתלה ממש ובעשיית המשכן כשפרסו תכלת על גבי המשכן אז זכה משה לאותו יקר ז"ס ויקרא אל משה בא' זעירא ולפי שביד משה היה המטה הזה ובזה נתקנא קרח בשעה שצוה הקב"ה על סוד תכלת בפ' שלפניה לכן הלביש הוא ר"ן איש טליתות שכולו תכלת כי כל העדה כלם קדושים וז"ס וישמע משה ויפול על פניו שחשדוהו על אשת איש רזא דמלה (משלי ו) ואשת איש נפש יקר"ה תצוד ועל אותה אש"ת אי"ש שהיא סוד נפש יקרהתצוד שאמר הקב"ה קח לך אשת זנונים וגו' חשדוהו ואמר רב לכם שאתם רוצים להעלות ר"ב ניצוצות בסוד ערב ר"ב אשר עלה אתם מן רפ"ח ניצוצות שלא העלה משה רק ר"ב ונשארו מנין אלהי"ם (שמות יט) ומשה עלה אל אלקים למתק ג"כ אלו פ"ו ניצוצות מנין אלקים ז"ש לו קרח רב לכם אתם לבדכם רוצים לירש כל הקדושה כי כל העדה קדושים ובתוכם י"י ויש להם יכולת להוציא מן קליפה לעשות או"ך ומדוע תתנשאו בזה נפל משה על פניו בסוד והוא (בראשית כה) על פני כל אחיו נפל וצוה ליקח קטורת כי סמוך לזה שאמר (משלי ו) ואשת איש נפש יקרה תצוד א' במשלי (שם) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה לכן צוה ליקח מחתות לז"א שם לא יבוזו לגנב כי יגנוב כי מדרז"ל על אלו ר"ן איש משל לא' שגנב כלי מבית המרחץ כי ענין הגניבה היה למלא נפשו כי ירעב לכן חסה התורה ולא פרסמה אותם לפי שלא יבוזו לגנב אע"פ שהוא גונב מאחר שהוא עושה למלא נפשו כי ירעב ונמצא ישלם שבעתים כי נזרקה בקרח זוהמת נחש הקדמוני רוח של קין כדאיתא בי' (בראשית ד) שבעתים יקם קין (משלי ו) את כל הון ביתו יתן כי כל עשרו של קרח הלך לנוקבא דתהומא רבא עבור זה (שם) נ"גע ו"קלון י"מצא בהיפוך אתוון יו"ן (שם) וחרפתו לא תמחה הוא רצה להפך קליפת יון ונהפכה לו עד שחרפתו לא תמחה (שם) כי קנאה חמת גבר (שיר ח) קשה כשאול קנאה (משלי ו) ולא יחמול ביום נקם בשעה שאמר משה אם בריאה יברא ולפי זה נבא אל ביאור המאמר שלנו ידוע שירושלים של מעלה מכוון כנגד ירושלים של מטה (תהלים קכב) כעיר שחברה לה יחדיו וכל העניינים שהם למטה הם הן כדמות שהם למעלה ומאחר שקליפת נגה נתמתקה בימי חשמונאי על ידי כהנים שאז היו בימי יון מלכות הרשעה וכשם שלמטה היה הורקנוס בפנים כן למעלה יש שני צדדין מלאכים קדושים בפנים מן המרכבה וסיטרא אחרא בחוץ וכן הראה הקב"ה לאברהם (בראשית טו) ויוצא אותו החוצה שהיה לו זרע בחוץ (שם) ויאמר כה יהיה זרעך שישראל שמיחדין יחוד שמע ישראל עם כ"ה אתוון גורמין לעשות מן חוץ תוך ומן ש"ק נעשה ב"ד בב"ד יהיה שהם סוד תרין מוחין דאבא ואמא בראש זעיר (זכריה יד) ביום ההוא י"ה י"ה י"י אחד ז"ש כה יהיה זרעך שאף מן חוצה ביחודא עלאה נעשה יהו"ה או יאמר שרמז לו שבכל דור יבואו שלשים ניצוצות מן גוים לתוך קדושה ז"ש (בראשית יח) ואברהם היו יהיה לגוי גדול ז"ש ויוצא אותו החוצה שהראה לו שמן חוץ כה יהיה זרעך שלשתם יהיו בתוך הקדושה והנה למעלה בקדושה נרמז במלה הרקנו"ס ה"א ר"אשונה קידושה נ"ער ס"נדלפון ובסטרא אחרא שעומדת וחופפת מבחוץ כמו שהי' אריסתובליס למטה בחוץ כי היה צדיק וכמו שהיו מריבין למטה כן הי' מחלוקת זה לעילא ברקיע שהי' מיכאל עומד בפנים וסמאל בחוץ והנה ידוע שסוד תמידים שמקריבים בכל יום מעלין ומוציאין (ירמיה טו) יקר מזולל כשם שלמטה מקריבין כך למעלה אישי ישראל ותפלתם היה שם זקן מלך זקן וכסיל שיפתה בני אדם ונרמז זק"ן ז"ה ק"ליפת נ"גה וזה סוד ואל הבקר רץ שהיה רץ לקראת (ויקרא יט) מאזנ"י צד"ק בגי' בק"ר שראה (בראשית יח) שלשה אנשים נצבים עליו הן ג' קליפות כשרואין שקליפה נגה עולה למעלה לכן עשה שלש לשונו' בחרדל להמתיק ג' אלו ויתן אל הנער לעשותו שעליהם מוטל להמתיק תיקונין אלו וז"ס (שם כד) ואברהם ז"קן בא בימים זה קליפת נגה שהעלה אותה בימים העליונים דאשתמודעין לעילא (שם) ויאמר אל עבדו זקן ביתו שהוא עבד אברהם מטטרון לעז להם בחכמה יוונית הוא סוד קליפת נגה יוונית ולכן לא התירו ס"ת לכתוב רק בלשון יוונית לפי שהוא קרובה למהימנותא אותו זקן לעז להם בלשון יוונית שמזו הקליפה טיקלא מכרעת לזכות ולחובה ונתן להם עצה להגביר הקליפה ולכן נתן להם עצה להעלות על חומת ירושלים למטה חזיר וכמו ששלשלו למטה על חומת ירושלים חזיר כן שלשלו למעלה כח של קליפ"ה בגימטריא חזי"ר שהיא קליפת עשו (תהלים פ) יכרסמנה חזי"ר מיער ומאחר שעל (ישעיה סב) חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים מאן אינון שומרים מיכאל וגבריאל ונותן רשות למטה לעלות חזיר כן ניתן רשות בירושלים דלעילא ניתן רשות לשומרי החומות לכנוס לפנים וכשהגיע לחצי החומ' אז נכללה קליפת יוונית נוג"ה בגימטריא החומ"ה חציה בטומא' וקי"ל (חולין לב) מחצה על מחצה כרוב כשגמר רחמנא למשה לא תפרוץ רובה והיה אז פרוץ כעומד חומות ירושלים יפרצו שנכנסו טמאים להיכל לכן נזדעזעה א"י ת' פרסה כי כמו שיש לחזיר זה ת' איש בסוד (עובדי' א) ביה עשו לק"ש (בראשית לב) ארבע מאות איש עמו אינון ארבע מאות ב"ד דחציפו (ע"ז) ע"ז של אברהם אבינו ת' פרקים הוי וע"ז מצרים ת' פרסה על ת' פרסה (בראשית טו) ועבדום וענו אותם ד' פאות שנה לכן כשגבר החזיר נזדעזעה הקדושה דאינון ת' עלמין דכסופין (שם כג) ארבע מאות שקל כסף הפך עפרו"ן ר"ע עין שהי' (משלי כח) נבהל להון איש רע עין ולא ידע כי חסר יבואנו חסר ו' שהוא אלנא דחיי באותה שעה גזרו על אילין תרין על חזירים ועל חכמת יונית להרחיק מן הכיעור ומן הדומה לו שסודם נ"א נ"גה היא קליפה יונית (יחזקאל א) א"ש מתלקחת היא קליפה אדום שסודם נ"א ז"ש יעקב (בראשית לב) הצילני נ"א מיד אחי מיד עשו גם אברהם אמר (שם יג) הפרד נא מעלי כי נגה היא קרוב' אל אש מתלקחת לכן אלו השתים הם חצי החומה ושנים הנשארים הם סוד ר"ע ר"וח ע"ק חצי חומה הנשארת ז"ש המלך לאסתר (אסתר ז) מה שאלתך וגו' עד חצי המלכות ותעש (שם) איש צר ואויב המן הרע הזה הם שנים הנשארים וסוד אלף ילדים הוא סוד (שיר ח) האלף לך שלמה וגו' יביא בפריו אלף כסף (שם) אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ולכן אמרו המגדל כלבים כמגדל חזירים כי לפעמיםנקרא זה הקליפה כלב ולפעמים חזיר ה"ק מהם לדברי תורה ת"ק לחכמה יוונית שנחלקו קליפת נגה וגברו העבירות שהיתה נכללה חצי' בקדושה כי אלף כוחות הם אלף יומין דחול כשזוכין ישראל (תהלים צא) יפול מצדך אלף ונכנסין כל הכוחות בקדושה וכשאין זוכין אזי כשהגיע לחצי החומה נזדעזע שמצאוני (שיר ג) השומרים הסובבים בעיר הכוני פצעוני נשאו א"ת ר"דידי מ"עלי ממש ז"ש אברהם ללוט שהיה בקליפת נגה הפרד נא מעלי (משלי יח) לתאוה יבקש נפרד זה לוט דשרי בחבורא וסיים בפירודא (שם) בכל תושיה יתגלע בבתי כנסיות שאומרים שנים מקרא ואחד תרגום וממתקין אותה וכוללין אות' לקדוש'. ולדעתי זה נרמז מה שדרשו רבינו ז"ל על פסוק (חבקוק ג) שמש ירח עמד זבולה על קרח מהראוי לפרש כן אבל הענין (שם) לאור חציך יהלכון לנגה צדק שהוא סוד נגה שהוא בר"ק בגימטריא מאזנ"י צד"ק (שם) בזע"ם הצעד ארץ בגימטריא סט"ן (שם) באף תדוש גוים שהתחיל אף מאינון ד' שפתחו באף וסימנם ק"נ"א"ה (שם) יצאת לישע עמך מהמן אצטריך ישועה כמו שכתבתי עוזר ומושיע (שם) לישע את משיחך זה אהרן שהיה משוח בשמן המשחה (שם) מחצת ראש מבית רשע זה קרח שלקח מקח ר"ע לעצמו ר"ל ע"ר (בראשית לח) ויהי ע"ר בכור יהודה רע בעיני י"י שעשה מן עק"ב רא"ש ר"ע ר"אש ע"קב שהכניס עקב של קדושה בתוך ראש הקליפה בסוד (שם ג) הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב וכנבלע קרח נבלע כל היקום אשר ברגליהם ר"ל על אינון ניצוצי טהרה שהיה בעקב (תהלים קי) מחץ ראש על ארץ רבה ובסוד (שם עד) שברת ראשי תנינים עבור (משלי ט) מים גנובים אשר ימתקו שרצו לעשוק הטיפין הקדושים ז"ש (חבקוק ג) ערות יסוד עד צואר סלה נקבת ראש פרזיו רזא עלאה הוא בסוד ראשי תנינים דאית להון נקב בסוד בית חורין והיה קרח מן הבלועים ומן השרופים בתרין אלו נלקה הוא רצה לבלע את הקודש נבלע ויצא שלהבותא דאשא ושרפה אותו ואת ר"ן איש וצוה הקב"ה לעשות ציפוי למזבח מן המחתות לזכרון לבני ישראל על סוד פרוכת וכיסוי ארון דפליגי בהו רבנן אם הכיסוי על כל הארון או על החצי הוא ג"כ על סוד קליפת נגה שלפעמים הוא כולה מכוסה ולפעמים חציו ולפי מעשים שלנו וז"ס (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת שאמר משה על קרח בפרוח רשעים על אילין קליפין שעולין לעילא ואח"כ יורדין לנוקבא וכן היה קרח וכשהגיעו בני קרח למזמור ע"ג שהוא סוד (ירמיה טו) תוציא יקר מזולל כמ"ש בכנפי יונה שהוא קליפת נגה נגד שם של ס"ג בקדושה וי' אתוון הרי ע"ג אז התחילו לספר עון קרח (תהלים עג) אך טוב לישראל כי קרח לקח מקח רע לעצמו (משלי כא) נפש רשע זה קרח (שם) אותה דע (תהלים עג) אלקים לברי לבב הם משה ואהרן שהעלו ר"ב ניצוצות בסוד ר"ב לכם ועוד אלקים שהוא פ"ו סוד רפ"ח ניצוצות ז"ש אלקי"ם לברי לבב שענינם היה למתק עוד אלקי"ם לב"רי לבב (שם) ואני כמע"ט נטיו רגלי על משה אתמר (שם ח) ותחסרהו מע"ט מאלקים שנותיו קי"ט וחסירים מנין מע"ט ז"ש משה להם המעט מכם לפ"ז אלקים קאי על ק"ך צירופים של אלקים (שם) שלום רשעים אראה קרח בא לחלוק על שלום כמ"ש בזוהר (שם) כי קנאתי בהוללים ז"ש (שם עה) אמרתי להוללים אל תהולו שהיו שוטרים כל הלילה והטעם שעושר שלהם בא שלא במשפט (שם עג) בעמל אנוש אינימו כי עשרו של ישראל היה בא בעמל ויגיעה אכל עושר זה בא להם בלא עמל ויגיעה (שם) ועם אדם לא ינוגעו לכן ענקתמו גאוה לפי שלא היה שום טורח ועמל ובא להם העושר גם עושר זה היה גזל אינו שלהם ז"ש יעטף שית חמס למו ימיקו וידברו ברע לקח מקח רע לעצמו גם ימיקו שטינא היתה בלבם אף שדברו במשה כמש"ל כי היה (שם) עשק ממרום ידברו שתו בשמים פיהם ע'ש'ק נוטריקון ע'ופרת ש"ל ק"ין זה גרמה לו שידברו ברע ע"ש בזוהר שנטל קרח מנא ביש לגרמיה. ענין עושרו של קרח בא לו מן (שמות יא) דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ויתן י"י את חן העם אותו העושר לא היה רק לישראל חלף עבודתם כמ"ש בפ' חלק (סנהדרין צה) בעובדא דגביהה בן פסיסא שבאו בני מצרים ותבעו לישראל שישלמו להם כל מה שלקחו וינצלו את מצרים והשיב להם שישלמו להם מה שעשו מלאכה ת"ל שנה במצרים וא"כ מאחר ששבט לוי לא היה להם שום עול מלכות כי היו מקבלין עליהם עול תורה וכל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות וא"כ לא היה לשבט לוי לא ביזת הים ולא ביזת מצרים וראיה שלא נתנו לנדבת המשכן לא קערת כסף ולא מזרק כסף כי כלי כסף וכלי זהב לא היה להם וקרח שהיה קנאי הלך מבית לבית ונתקנא על כסף וזהב מכל א' מישראל (תהלים קה) ויוציאם בכסף ובזהב ואין בשבטיו כושל מאי כושל כי לא היה חטא באותו ממון שלקחו לפי שהיה חלף עבודתם והקב"ה שהוא בוחן לבות וראה שקרח קנאי גדול ובדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו (סנהדרין קה) חוצפא אפי' כלפי שמיא מהניא נתן לו הקב"ה אוצר של יוסף מ"ג מטמוניות שהטמין יוסף הא' נגלה לאנטונינוס שעשה טובה עם כלל ישראל להעמיד תורה שבע"פ על תילה בימי רבי ואוצר שני נגלה לקרח ולא הי' ראוי להיות שלו רק (קהלת ה) עושר שמור לבעליו לרעתו וקרח שהי' חכם גדול וראה שעושר שלו מסטרא דרע ועושרו של משה שנתעשר מן הלוחות (שמות לד) פסל לך ואהרן נתגדל מן אחיו נתקנא הוא על עושר שלהם כענין קין שנתקנא בהבל על שקרבנו נתקבל והיה מסטרא דטוב ואיהו מסטרא דפשתים לכן הלביש הוא ר"ן איש טליתות שכולם תכלת כי תכלת עמרא היא והיה מחלוקת זה מעון קין והבל שהיו עוסקים בפר' ציצית כשהרגו וכן בכאן מפרשה שלמעלה יצא ונתגרש עתה ברוחו של קין (קהלת ד) קנאת איש מרעהו. גם זה היה חטא של הבלשהרגו קין על קרח נאמר (משלי כא) פעל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות אוצר שלהם היה בלשון שקר ונתקנא חטאים ז"ש הבל נדף מבקשי מות לכן במזמור אמר (תהלים קו) ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון ויתן את שאלתם וישלח רזון בנפשם ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש י"י תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם ותבער אש בעדתם להבה תלהט רשעים אע"פ שפשוטו של מקרא שקאי על קברות התאוה שם קברו המתאוים אבל אפשר שקאי ג"כ על ענין תאוה זו שהיה מבקש ונפרד זה קרח שנתאוה להון ויתן את שאלתם שהיה להם עושר אבל אח"כ (שם) וישלח רזון בנפשם מחתות האנשים האלה בנפשותם והנה לא די להם על עושר שלהם שהיה רק ויקנאו למשה במחנה שגם בעשרו של משה נתקנאו שהיה מסטרא דקדושה ז"ש ולאהרן קדוש י"י שהיה עושר מצד קדושה ועז"א קרח רב לכם העושר בשלמא כל ישראל שיש להם עושר זה חלף עבודה שעבדו במצרים ז"ש כי כל העדה וגו' שהוא נאמן לשלם שכר על השיעבוד אבל ומדוע תתנשאו על קהל י"י שיהיה לכם עושר רב ז"ש בזוהר נטיל מנא כישא לגרמיה שהוא נתאוה לממון שאינו שלו כי לע"ל מוכן זה העושר (ישעי' כג) ליושבים לפני ה' יהיה סחרה והוא נתאוה לדבר שאינו שלו לכן הלך עושר ההוא לאיבוד ולא נהנה ממנו שום אדם בעולם ז"ש (משלי יא) בוטח בעשרו הוא יפול שנפל העושר ההוא לנוקבא דתהומא רבא ולמי מוכן העושר ההוא (שם) וכעלה צדיקים יפריחו שלע"ל כשצדיק (תהלים צב) כתמר יפרח ויבא צמח צדק אז אותו עושר יבא לעולם ומקודם היה העושר מסטרא דרע יתוקן ויבא לקדושה ז"ש (משלי כא) אוצר נחמד ושמן בנוה חכם ר"ל משה ואהרן שהיו משוחים בשמן היה להם אוצר נחמד אבל (שם) וכסיל אדם יבלענו הוא קרח שנבלע עם עשרו ואוצרו וכל אותן הפסוקים על קרה מדברים (שם) רום עינים ורחב לב על פרשה שלמעלה ציצית ומזוזה ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם (שם) נ"ר רשעים חטאת שהיה לו ר"ן איש (שם) נפש רשע אותה רע שלקח מקח רע לעצמו (שם) לא יוחן בעיניו רעהו שעינו צרה על עשרו של משה (שם) בעונש ל"ץ זה קרח שהתעורר ק"ך צירופים של אלקים (שם) יחכם פתי לאות לבני מרי לזכרון לבני ישראל (שם) ובהשכיל לחכם יקח דעת שנתן לו לאהרן כ"ד מתנות: