פרשנות מצטטת על קהלת ה:ג

ולרגלים. הכי קאמר, רגל שבו שהוא פסח, ראש השנה לרגלים לענין הנודר, שאם עברו עליו שלשה רגלים משנדר ולא קיים נדרו עובר על בל תאחר. ורבי שמעון אומר שאינו עובר על בל תאחר עד שיעברו עליו שלש רגלים כסדרן, וחג המצות תחלה, כמו שהן סדורים במקרא (דברים ט״ז:ט״ז). בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות. ופסק הלכה, משיעבור עליו רגל אחד בלבד ולא הביא נדרו עובר בעשה, דכתיב (שם י״ב) ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וגו׳, רגל ראשון שאתה בא אתה צריך להביא. ומשיעברו עליו שלש רגלים עובר על בל תאחר. ואין הלכה כר׳ שמעון דבעי שלש רגלים כסדרן:

הזונה, עמוסת החטאים, מתפארת: "זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי" (משלי ז יד). בעיניה ובעיני החברה נדר קרבן הוא זכות דתית, והמחבר מסתייג ממנה לא בגלל התנגדותו לעצם הנדר אלא בשל התנגדותו למכלול התנהגותה, והעדפתו כללי התנהגות צנועים יותר מאשר קרבן נדבה. לעומת זאת בקהלת אין ביטוי של הערכה לעצם הנדר, אלא רק תביעה לא לאחר לשלמו: "כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם. טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" (קהלת ה ג-ד).

הזונה, עמוסת החטאים, מתפארת: "זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי" (משלי ז יד). בעיניה ובעיני החברה נדר קרבן הוא זכות דתית, והמחבר מסתייג ממנה לא בגלל התנגדותו לעצם הנדר אלא בשל התנגדותו למכלול התנהגותה, והעדפתו כללי התנהגות צנועים יותר מאשר קרבן נדבה. לעומת זאת בקהלת אין ביטוי של הערכה לעצם הנדר, אלא רק תביעה לא לאחר לשלמו: "כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם. טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם" (קהלת ה ג-ד).