יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ׃
דעת זקנים
ומקנה רב היה. לפי שהיו עשירים ביותר חבבו ממונם ובשביל חבוב ממונם פירשו מאחיהם וישבו להם חוץ לארץ ישראל ולפיכך גלו תחלה לכל השבטים שנאמר ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי וזש"ה כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים כלומר כל מה שאדם עמל ויוצא בסחורה והולך ממזרח למערב ודוחק את השעה להתעשר אינו נעשה עשיר בשביל זה ואפי' ילך במדבריות ואל ההרים מהו ולא ממדבר הרים אמר ר' אבא כל הרים שבמקרא הרים ממש חוץ מזה שהוא לשון הרמה כלומר שאין האדם מתרומם בזה כי אלהים שופט זה ישפיל וזה ירים נוטל נכסים מזה ונותנם לזה ולמה נקרא שמם נכסים שהם נכסין מזה ונגלין לזה. ולמה נקרא שמם זוזים שהם זזין מזה והולכין לזה ולמה נקרא שמם ממון כלומר למה אתה מונה אותם ולמה נקרא שמם מעות שמעותין את המשפט. ועוד אמר ר' אבא אמרה חנה ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם כלומר מאף שהוא מביא על זה מתרומם זה וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן מה כתיב למעלה אנשי הצבא בזזו איש לו מאף שהביא הקב"ה על מדין נתעשרו בני גד ובני ראובן וכן מאף שהביא הקב"ה על מצרים נתעשרו ישראל וכן אמז"ל שלש מתנות ברא הקב"ה בעולמו חכמה וגבורה ועושר זכה לאחד מהם זכה לכלם ואימתי בזמן שהם באים מכח חכמת התורה ויראת השם אבל בענין אחר אין גבורה ועושר האדם מועיל לו כלום. וכך אמר ירמיה אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל וכו'. וגם אני שמעתי על זה מה שאמחז"ל במס' נדה פרק כל היד שמלאך אחד ממונה על ההריון ולילה שמו ומביא הטפה לפני הקב"ה ואומר טפה זו מה תהא עליה חכם או טפש גבור או חלש עני או עשיר אבל רשע וצדיק לא קאמר כי הדבר תלוי ברצונו של אדם כדאמרינן הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים וזהו שאמר הכתוב אל יתהלל חכם בחכמתו שהרי נגזר עליו מיום שנוצר כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי שזה לא נגזר עליו שזה בידו הוא. והשלשה הללו בזמן שאינן מאת הקב"ה סופן ליפסק ממנו וכן שנו רז"ל שני חכמים היו והיו עשירים עמדו בעולם. אחד מישראל ואחד מאומות העולם קרח והמן ושניהם נאבדו מן העולם. וכן אז"ל עושר שמור לבעליו לרעתו זה עשרו של קרח ושל המן וכל כך למה לפי שלא היתה מתנתן מאת הקב"ה אלא חטפו אותן להם:
רבנו בחיי
שלמה המלך עליו השלום יזהיר בכאן האדם שישתדל בטובת חבירו ואל ישתדל ברעתו ונזקו, לפי שהוא מעותד שיאכל פרי מעשיו וישתלם לו ככל אשר יעשה מדה כנגד מדה, וכל אחד ואחד יאכל מה שזרע וילקוט פרי מה שנטע בין צדיק בין רשע, הוא שכתוב בצדיק (ישעיהו ג׳:י׳-י״א) אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, וכתיב ברשע (שם) אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו. ולשון שוחר מענין תפלה, כלשון (משלי ח׳:י״ז) ומשחרי ימצאוני. ועל כן יאמר שוחר טוב יבקש רצון, מי שהוא דורש טובת חברו ומתפלל עליו הנה הוא מבקש רצון השם יתעלה, וכן רז"ל הזהירו על זה ובארו לנו התועלת, הוא שאמרו המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה, שנאמר (איוב מ״ב:י׳) וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו. וכן מי שהוא פרנס ויחיד בדורו שחייב להתפלל על בני דורו, ואם לא התפלל הוא נענש בכך, שכך דרשו רז"ל ברוצח שוגג שגולה לערי מקלט (במדבר ל״ה:כ״ה) וישב שם עד מות הכהן הגדול, מפני מה תלה הענין במיתתו של כהן גדול לפי שהיה לו לבקש רחמים על בני דורו ולא בקש, כלומר היה חייב שיתפלל בעדם שיהיו זכאין עד שלא יארע בימיו עון הרציחה ההיא. וכל מי שנמנע מלהתפלל נקרא חוטא, שכן מצינו בשמואל הנביא ע"ה שאמר (שמואל א י״ב:כ״ג) חלילה לי מחטוא לה' מחדול להתפלל בעדכם, קרא מניעת התפלה חטא. וכן מצינו בדוד ע"ה שהיה מתפלל על הבריות על מקריהם ועל חלייהם, הוא שאמר (תהילים ל״ה:י״ג) ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נפשי ותפלתי על חיקי תשוב, ואמר עוד (שם קמא) כי עוד ותפלתי ברעותיהם, כלומר בעוד שאני בחיים אתפלל עליהם בשביל רעותיהם. ומתוך מה שכתוב ותפלתי על חיקי תשוב למדנו שהמתפלל בעד חברו שהתועלת חוזר עליו מדה כנגד מדה, וזהו שאמר שוחר טוב יבקש רצון. והוא הדין בהפך שאם השתדל בדבר כנגד חבירו ומסבב לו רעות שהנזק חוזר אליו, וזהו שאמר ודורש רעה תבואנו, כי לא די שאינו דורש שלומו וטובתו אלא שהוא דורש רעתו לכך תבואנו מדה כנגד מדה. בוטח בעשרו הוא יפול, רוב הדורשים רעה הם הבוטחים בעשרם כי העושר סבה שיתגבר לב האדם על הבריות להנקם ולהרע להם, ועל כן סמך לו בוטח בעשרו כי מלת הוא תחזור לבוטח. והנה גם זה הוא מדה כנגד מדה, הוא בוטח בעשרו ועל כן יפול בסבת עשרו, וכענין שכתוב (קהלת ה׳:י״ב) עושר שמור לבעליו לרעתו. או מלת הוא תחזור לעושר, כי בעונש שבטח בעשרו יפול עשרו, כענין שכתוב (שם) ואבד העושר ההוא בענין רע, ואמר בעושר (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. וכעלה צדיקים יפרחו, מהירות הצלתו של צדיק המשילו לפריחת העלה הממהר לפרוח וקדם לפרי, והנה הוא בהפך בוטח בעשרו כי הבוטח בעשרו יפול מהרה, והצדיק הבוטח בהקב"ה יפרח מהרה, כענין שכתוב (תהילים צ״ב:י״ג) צדיק כתמר יפרח, זהו על דרך הפשט.
מגלה עמוקות
מאמר ר"ח ב"ר יוסף עירוב פרשיות כתיב כאן כי הוא זה אמלוה הוא דכתיב כי כוונת הפסוק כי יתן איש זה הקב"ה כסף או כלים שנתן כסף לישראל ונעשו ישראל כלי שלם כמ"ש (משלי כה) הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי שנצטרף הסיג ונעשו ישראל כל"י שלם תלת דרגין עם תליתאי נוטריקון כ"הנים ל"וים י"שראלים לשמור הקב"ה נתן עבור זה כסף להם שיהי' משמר ישראל כי (קהלת ה) עושר שמור לבעליו הקב"ה נותן עושר לבעליו שיהיה שומר שלו והוא עושה מן הממון לרעתו ז"ש על כל דבר פשע שפשעו עם כסף ועשו שור וחמור ממנו. ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלקיך לא תבשל גדי בתיקון י"ד ר"ש פתח בקלא סגיא אמר אליהו וכו' ע"ש רזא אשתמודעא בהאי קרא תוצא הארץ נפש חיה למינה אע"ג דאינון מסיטרא דדינא כולהו אינון דכר ונוקבא ואינון זווגין מאן דנטל למאן דלאו מיניה ההוא בר דאשתרביב מתרווייהו עליו אי' לא תבשל גדי בחלב אמו. ודא איהו מלאתך ודמעתך לא תאחר לא יקדימם אחר בתפלה בכור בניך תתן לי חובה דא דעריב בר נש טפה בנשג"ז גרים דנטל אח"ר בת זוגיה ז"ש ראשית בכורי אדמתך הביא בית י"י אלקיך ר"ל שטפה קדמאה יביא לאשתו כההיא דר' יוסי שקרא לאשתו ביתו ואם לא תעשה כן אזי תבשל גדי בחלב אמו שבן שנולד הוא מערבוביא בשר וחלב ואע"ג ששניהם היתר מ"מ ערבוביא הוא ימין לשמאל סוד (דברים כב) לא תחרוש בשור וחמור יחדיו ולפי שלא שמר אדם קדמאה טפה קדמאה פסולת דיליה ישמעאל בגלגול נפש ויצחק בגלגול רוח פסולת של אדם קדמאה היה עשו נסיונא דלהון באשא שזיב לון משריפה והרג ולפי שדוד הוא גלגול אד"הר גרים שזווגא דיליה נטל אורי' כבר ראויה היתה בת שבע מו' ימי בראשית לדוד כי דוד הוא אדם בת שבע איהי חוה שהיא נבראת ביום ו' ימי בראשית רק שאכלה פגה ר"ל עץ שהביאה לא"הר גפן היה וזה גרים דנטל לבת זוגו אחר (תהלים קט) ופקודתו יקח אחר ד"מע"ך ד' מ"אות ע"למין כ"סופין לא תאחר לא תגרום לבא לצד שמאל אח"ר שגם לו יש ת' אנשים עמו על כל דבר פשע הוציאו כסף שלהם כמ"ש (הושע ב) וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל על שור וחמור כי עגל חציו שור וחציו חמור זה גרם על שה פזורה ישראל ועל שארבע הצאן תחת השה שמלכו בנו ד' מלכיות ועל שלמה כל לבושם שלהם נקרעו (שמות לג) ויתנצלו את עדיים מהר חורב שכלי זיין שלהם מהר חורב בזה על כל אבדה שנאבדה מהם כל טובות שלהם והתיקון שלהם אשר יאמר עליו כי הוא ז"ה דהיינו ז"הב של שקלים ה"יה כפרה על זהב של עגל (תהלים עה) כי אלקים שופט ז"ה ישפיל וז"ה ירים: