כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃
אבן עזרא הקצר
ועונתה. י"א כי פי' דירתה, וכמהו, וענתה שמה (הושע ב יז) גם שניהם מגזרת מעונה, וכן וענה איים (ישעי' יג כב) וקדמונינו אמרו שעונתה רמז לעת השכיבה, וכבר הראיתיך בס' קהלת שמלת עת מזאת הגזרה, ופי' וענתה וענה אינו כ"א כמשמעו:
ביאור הרד"ל
(כג) בשמחת לבו הקדים כו'. פי' בשמחת לבו לא תם על ממונו ונזדרז ליתנו[ד]ובספ"ר דנדרים (לח.) דרשו ויתן שכרה שנתן שכר כל הספינה כולה דהוי ד' אלפים דנרי זהב, וי"ל דלפ"ד הש"ס האי שכרה כמו מחירה, ר"ל שלקח כל הספינה, ויתיישב לפמש"ל אות כ' שהי' דעתו להשתקע שם בתרשיש, וליקח לו פרנסתו במלאכת חובלי הים באניות תרשיש (ולפמש"ל אות י"ג מהירושלמי שהי' מזבולון וכ"ה בב"ר פצ"ט, י"ל שלכן הי' הים חביב בעיניו וכההיא דפ"ק דפסחים (ד.) דאמר אכיף ימא אסיסנא בירתא ואמרו דמזבולון קאתי ע"ש בפרש"י:, ולפי דרכנו לימדנו פי' הכתוב (קהלת ה) כי האלקים מענה בשמחת לבו, שענינו, שמענה ומתת אלקים היא לאדם שנתן בשמחת לבו להשליטו על עשרו ונכסיו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולא יחוס על ממונו:
אבן עזרא
וטעם יענה שימציא תמיד, וכן "כי האלהים מענה בשמחת לבו" (קהלת ה יט) וכן "והארץ תענה" (הושע ב כד) והוא קרוב ממשמעו: