פרשנות מצטטת על קהלת ו:י

וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ לְדַעְתָּם, כִּי אָמַר לָהֶם, יָדַע אֲדֹנִי כִּי עָשָׂה לָכֶם חָמָס וַיְבַקֵּשׁ לְהֵטִיב לָכֶם, שֶׁאִם עָשָׂה זֶה כַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּם, הָיָה לָהֶם הִתְנַצְּלוּת בַּגָּבִיעַ, שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה בַּכֶּסֶף, אֲבָל הָיָה לְדַעְתָּם, וְיָדְעוּ בַּכֶּסֶף כַּאֲשֶׁר יָדְעוּ בַּמַּשָּׂא, כִּי הִכִּירוּ כִּי נָתַן לָהֶם כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת. וְאִם הָיָה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּם, אוּלַי טָעַן עֲלֵיהֶם כִּי הָיָה הַכֶּסֶף גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת מַטְמוֹן, וְלֹא יִתָּכֵן כֵּן בַּגָּבִיעַ, וּמִי יוּכַל לָדוּן עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ. וְדַע כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַשּׁוֹבְרִים רַבִּים מְאֹד מִכָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמְהוּמוֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ, הָיוּ הַבָּאִים נוֹתְנִין שַׂקֵּיהֶם וְכַסְפֵּיהֶם לַמַּשְׁבִּיר, וְהוּא מוֹדֵד לָהֶם לְפִי הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בָּהֶם, וְהֵם לוֹקְחִים הַנִּתָּן לָהֶם, בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וְעוֹד כִּי בֶּאֱמוּנָה הוּא עוֹשֶׂה. וְעַל כֵּן לָקְחוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שַׂקֵּיהֶם סְגוּרִים וְלֹא יָדְעוּ מָה בְּתוֹכָם גַּם בַּשֵּׁנִית:

יתקפו. מלשון תקיף וחוזק ואחיזה בכח רב כמו ולא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו (לקמן ו י):

אתתקן הוא בתיקונוי כתב הרב ז"ל כי סוד התיקון הוא המעטת האור כדי שיוכלו התחתונים לקבלו: הה"ד מה שהיה כבר נקרא שמו. זה פסוק אחר הוא בקהלת ו'. וההוא חולקא קדישא נראה שהוא המלבוש שהיה להם קודם בואם לעוה"ז שאי אפשר שיהיו שם ערומים א"נ חלק הטוב שהיה להם בנשמותם קודם בואם לעוה"ז. האי נהרא. פי' יסוד הבינה: ה"ג בשעתא דמזדווג עמיה. זווגא בההוא נתיב. פי' יסוד דאבא. כדין כתיב עד שהמלך במסיבו. פי' עד שהמלך שהוא זעיר מקבל המוחין דאבא הנק' מסבו. אזי נרדי שהיא היסוד נתן ריחו במ':