פרשנות מצטטת על קהלת ז:ו

דָּבָר אַחֵר, רָמַז לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר ״אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר״, מִפְּנֵי מָה יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִין בְּצָרָה יוֹתֵר מִכָּל הָאוּמּוֹת? לְפִי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דֵּלָטוֹרִין מַשְׁמִיעִים קוֹל עַנּוֹת בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים עַל שְׁכִיבֵי וְעֵירֵי, (סנהדרין כט:) כַּקּוֹצִים הַלָּלוּ הַמַּשְׁמִיעִים קוֹל כְּשֶׁהוּא בּוֹעֵר בָּאֵשׁ. כָּךְ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵשׁ הַצָּרוֹת מִתְלַקַּחַת סְבִיבָיו, מִכָּל מָקוֹם כָּל אֶחָד לַחֲבֵרוֹ קוֹץ מַכְאִיב וְסִלּוֹן מַמְאִיר, כְּמִנְהַג דּוֹרוֹת הַלָּלוּ, וְתָמִיד מַשְׁמִיעִים קוֹל כְּקוֹל הַסִּירִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז, ו) ״כִּי כְקוֹל הַסִּירִים תַּחַת הַסִּיר כֵּן שְׂחוֹק הַכְּסִיל״. וְזוֹ עִקַּר הַסִּבָּה לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת בַּגָּלוּת, מִצַּד הַשִּׂנְאָה וְהַקִּנְאָה שֶׁבֵּינֵיהֶם יוֹתֵר מִבְּכָל הָאוּמּוֹת. וּבַעֲלֵי הַלָּשׁוֹן הִשְׁמִיעוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל אֵין נָקִי, כִּי תֵצֵא אֵשׁ הַמַּחֲלֹקֶת מִסֶּלַע הַמַּחֲלֹקֶת, הָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֵשׁ וְהַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים, עַל כֵּן בָּעֲרָה בָּהֶם אֵשׁ ה׳. לְכָךְ נֶאֱמַר ״וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל״, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁאֵשׁ הַתְּלָאוֹת יִבְעַר בְּיַעֲקֹב, מִכָּל מָקוֹם מְצִיאוּת הַסְּנֶה נִשְׁאָר קַיָּם בְּכָל דּוֹר וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כִּי לֹא יִכְלוּ הַקּוֹצִים מִכֶּרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל.

ספר הזוהר [זוהר ח"א ס"ד ב'] כל מילוי דבר נש דאינון בסתימו ברכאן שריין עלייהו. <תרגום - כל דברי האדם שהם בהעלם אצלו שורה עליהם ברכות>. וכל דאינון באתגלייא ההוא אתר בי דינא שרייא עלייהו. <וכל שהם בהתגלות מקום ההוא של בית דין שורה עליו>. בגין דאיהו אתר באתגלייא. <משום שהוא מקום הגילוי>. וכולא הוא ברזא עילאה כגוונא דלעילא. <והכל הוא בסוד עליון כעין של מעלה>. [אדרא רבא קל"ח א'] האי אודנא סתים לבר. <תרגום - אוזן זו סתומה מבחוץ>. ועקימא עייל לגו ההוא נוקבא. <והאלכסון נכנס בפנים לנקב האוזן שבו>. דנטיפה ממוחא. <הנוטפים מהמוח>. בגין למיכנש קלא לגו ולא יפוק לבר ויהא נטיר וסתים מכל סטרוי. <כדי להכניס הקול לפנים שלא יצא לחוץ ויהא שמור וסתום מכל צדדיו>. בגין כך הוא רזא. <משום זה הוא סוד>. ווי לההוא מגלה רזין. <אוי למי שמגלה סודות>. דמאן דמגלה רזין כאילו אכחיש תקונא דלעילא דאתתקן למיכנש רזין ולא יפקון לבר. <כי מי שמגלה סודות כאילו גורע תקון העליון שנתתקן לאסוף הסודות בפנים שלא יצאו לחוץ>. [אדרא רבא קכ"ח א'] רבי שמעון פתח ואמר הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר. <תרגום - רבי שמעון פתח ואמר "הולך רכיל מגלה סוד ונאמן רוח מכסה דבר">. האי קרא קשיא כיון דאמר רכיל מאי הולך איש רכיל הוה ליה למימר. <מקרא זה קשה כיון שאמר רכיל למה אמר הולך היה צריך לומר איש רכיל>. מאי הולך אלא מאן דלא אתיישב ברוחיה ולא מהימנא. <אלא מהו רכיל מי שאינו מיושב ברוחו ואינו נאמן>. ההוא מלה אזיל בגויה כחיזרא במייא עד דרמי ליה לבר. <דבר ההוא הולך בתוכו כמוץ במים עד שמשליך אותו לחוץ>. מ"ט משום דלית רוחיה רוחא דקיומא. <מהו הטעם משום שרוחו אינו רוח מתקיים>. אבל מאן דרוחיה רוחא דקיומא כתיב ונאמן רוח מכסה דבר. <אבל מי שרוחו רוח של קיום, בו כתוב "ונאמן רוח מכסה דבר">. ונאמן רוח קיומא דרוחא ברוחא תלייא מילתא. <ונאמן רוח פירושו רוח מתקיים וברוח תלוי הדבר>. וכתיב אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. <וכתוב "אל תתן את פיך לחטיא את בשרך">. ולית עלמא מתקיימא אלא ברזא. <ואין העולם מתקיים אלא בסוד>. וכי במילי דעלמא איצטריך רזא. במילין רזין דרזייא דעתיק דעתיקייא דלא אתגליין אפילו למלאכין עילאין לא כל שכן. <ואם בדברי העולם צריכים סוד, בדברי סודי הסודות דעתיק יומין שאינם נמסרים אפילו למלאכים העליונים לא כל שכן>. [אדרא זוטא רצ"ד ב'] זכאה חולקהון דצדיקייא עלייהו כתיב נאמן רוח מכסה דבר. <תרגום - אשרי חלקם של הצדיקים שעליהם כתוב "ונאמן רוח מכסה דבר">. נאמן רוח ודאי דהא רוחא דלהון מאתרא קדישא אישתליף ובגין כך נאמן רוח איקרון. <נאמן רוח ודאי כי הרוח שלהם נשלף ממקום קדוש ומשום זה נקראים נאמן רוח>. וסימנא אוקימנא כל ההוא דמגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהו מגופא דמלכא קדישא. <והעמדנו סימן זה מי שמגלה סודות ידוע שנשמתו אינה מגוף המלך הקדוש>. ובגין כך לית ביה רזא ולא מאתר דרזא הוא. <ומשום זה אין בו סוד ולא ממקום הסוד הוא>. וכד יפוק נשמתיה לאו דבקא בגופא דמלכא קדישא דהא לא אתריה הוא. <וכאשר יוצאת נשמתו מגופו אינה מתדקבת בגוף המלך הקדוש כי אינו מקומה>. ווי לההוא בר נש ווי ליה לנשמתיה. <אוי לאותו אדם אוי לנשמתו>. זכאה חולקהון דצדיקייא מכסייא רזין. <אשרי חלקם של הצדיקים המכסים הסודות>. כל שכן רזין עילאין דקדוש ברוך הוא רזין עילאין דמלכא קדישא. <כל שכן סודות העליונים של הקב"ה סודות עליונים של המלך הקדוש>. עלייהו כתיב צדיקים לעולם ירשו ארץ. <עליהם נאמר "ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ">. ומכאן תבין י' קבין שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים וכו'. וכתיב כי כקול הסירים תחת הסיר (קהלת ז ו') והנשים דברניות כתולדות האש לשרוק ולהשמיע קול ושמא על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה לתורה שבעל פה למוציאיהם בפה. ובעבור כי בצורת האדם נרמזו בו עשר ספירות על כן כפרו עשרה גרה ועל כן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט מוסף על זה בעבור כי מחצאי השקלים אלו היו קונין תמידין ומוספין של כל השנה רצה שתהיה יד כולן שוה בקרבנות הציבור:

מן המצר קראתי יה וגו' ע"ס המזמור. והדקדוקים רבים ונזכיר מהם העיקריים א' אומרו ה' לי לא אירא וגו' היינו ה' לי בעוזרי. ועוד אומרו טוב לחסות בה' וגו' היינו טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים. ועוד או' כל גוים סבבוני היינו סבוני גם סבבוני. ומה גם שחזר סבוני כדבורים. ועוד צריך להבין מהו הדמיון שדימה ביאתם למלחמה לדבורם. ומפלתם לש קוצים. ועוד מה היא הכוונה באומרו עזי וזמרת יה. ועוד אומרו קול רנה וישועה באהלי צדיקים אין הישועה באהלי הצדיקים. כ"א קול רנה לבד. ועוד כפל אומרו ימין ה' עושה חיל ב' פעמים. ועוד כפל אומרו לא אמות כי אחיה. דכשלא ימות ודאי שיחיה. ועוד פתחו לי שערי צדק מה הם השערים הללו. ופתח בל' רבים וסיים בלשון יחיד. זה השער. ועוד אומרו אודך כי עניתני. היינו ותהי לי לישועה. ואגב נבין כונת המשל והנמשל באומרו אבן מאסו הבונים וגו' ועוד דעד כאן דבר בל' יחיד ובפ' מאת ה' היתה זאת ובפ' זה היום נקט לשון רבים. ועוד אומרו ברוך הבא וגו' מי האומר ולמי אומר. ומה היתה הכוונה באומרו ברכנוכם מבית ה' ומה היתה הכוונה באומרו אל ה' ויאר לנו וגו'. ונראה לי בהמשך הפסוקים וא"ז. אמר מן המצר קראתי יה היינו גבולי הקבר שאין דרך לנטות כמו שפירשנו ומצרי שאול שהקיפוהו בעטרה והיה נחפז מפני שאול דכתיב ויהי דוד נחפש ללכת. אז ענני במרחב יה ומצאתי מנוס ומפלט והתחיל בזה שאז היה בסכנה גדולה. ואח"ך חזר להודות על מעשה גלית הקודם לו. והנמשכים אחריו ואמר דממעשה הארי דכ' ביה אריה שאג מי לא ירא שאז היה ה' לי עוז ולא יראתי ממנו. סמכתי שלא אירא נס מגלית. ואמרתי מה יעשה לי אדם. אדם ולא מלך והוא גלית ובהיות ה' לי בעוזרי בענין גלית סמכתי שאני אראה בשונאי בשאול ודואג והדומים להם. שהקב"ה יפילם חללים לפני ואני במפלתם אראה. ובמלחמת גלית הנז' לא סמכתי על מה שנדר שאול לתת את בתו לאיש אשר יכנו. כי טוב לחסות בה' מבטוח באדם. גם לא סמכתי על מה שנדר לו עושר גדול כי טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים המתנדבים מתנה מרובה כשאול שהתנדב עושר גדול. ולא הכנסתי עצמי בסכנה להלחם עמו כ"א בעבור שמו הגדול כי חרף מערכות אלהים חיים ומזה נמשך קנאת שאול שנתקנא בי ושמני לראש הצבא. והיתה כוונתו שאמות באחת מהמלחמות כי אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתים. ועכ"ז כל גוים אשר סבבוני במלחמה בטחתי בשם ה' כי אכריתם ואף כאשר הקיפו עלי יחד שלא הקפות זו לפניו מזו וזהו סבוני גם סבבוני גם לרבות הקפה שלישית. עכ"ז בטחתי בשם ה' כי אכריתם. ואמר סבוני כדבורים דימה חנייתם עליו לדבורים לשני דברים. א' לענין הריבוי כנחיל של דבורים המקיף את האדם ואין מספר לגדודיו. שנית לענין הקולות שנותנים הדבורים כן רבו מלמנות ונתנו עלי בקולם קול ענות גבורה לייראני ולבהלני ודימה מפלתם כאש קוצים שעם שמגבהת למעלה ומשמעת קול דכ' כקול הסירים תחת הסיר (קהלת ז׳:ו׳) תו"מ היא כבה ובלי נשמע קולה. וכן קרה לכם. וגם בפעם הזאת בטחתי בשם ה' כי הכריתם. ואמר כמדבר לנוכח עם שאול דלא אהנו מעשיו ולא יצתה כוונתו לפועל ואומר לו אתה דחה דחיתני כמה פעמים לנפול ביד פלשתים כן בענין מאת ערלות פלשתים. הן במה ששמתני שר הצבא. וה' עירני והצילני מכלם לשתי סיבות א' עזי שהיא התורה שנק' עוז כמ"ש רז"ל ע"פ עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים מי נראה לרגלינו שיעמדו במלחמה עריך ירושלים שעוסקים בתורה. ב' וזמרת יה הם שירות וזמירות שהיה מזמר לה' ית' שהם מסוגלים להכרית ולזמור כל המקטרגים. וזה אצלי כוונת הפ' זמירות היו לי חקיך בבית מגורי כי מה שחקקתי וקבעתי זמן חצות לילה לקום להודות לך ולזמר לשמך עליון הם היו לי זמירות במקום יראתי משונאי לזמור ולהכריח אותם ובית היינו מקום כמו כבית סאתים זרע. ובית אבנים יחזה ל' מקום וכמ"ש רד"ק שורש בית ומגורי לשון מגור מסביב. או יהיה פי' חקיך כמשמעו והם חקי התורה שגם הם גורמים הנז'. ואמר ששני אלה גורמים שהיה ה' לי לישועה. ובהצלחתי. הצדיקים שמחים ומודים ומשבחים לשמו ית'. כמ"ש רצה ה' להצילנו וגו' וכתיב בתריה ישישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו מיד יגדל אלהים אוהבי תשועתך. וז"ש קול רנה וישועה באהלי צדיקים שנשמעים באהליהם קול רנה וקול ישועה. ומפרש מהו הקול ימין ה' עושה חיל. כי יד ימינו ית' הנאדרת בכח היא העושה ופועלת כח וגבורה בדוד לנצח אויביו שלא כפי הטבע:
או יאמר בהקדים מה שפי' ת"י בפ' נאום ה' לאדוני וגו' וז"ל חלף דיתיבת לאולפן אורייתא דימיני אוריך עד ראשוי בעיל דבבך בביש לרגלך. הרי דפי' לימיני היא התורה שנתנה בימין. וז"ש קול רנה וישועה באהלי צדיקים. ר"ל קול רנה של תורה וישועה הנמשכת ממנה. כמ"ש לעיל שניהם נשמעים באהלי צדיקים. ופי' הענין שכן אומרים ימין ה' שהיא התורה שניתנה בימינו יתברך היא העושה חיל ותשועת ה':