פרשנות מצטטת על קהלת ז:ט

ואמר "וארך אפים". גם מדה זאת לפי מדריגת התורה העליונה, שהיא שכלית, כי בעל הכעס הוא מטפש, כדכתיב (קהלת ז, ט) "כעס בחיק כסילים ינוח", אבל מי שמאריך אף מורה על זה שהוא שכל גמור. ותדע עוד, כי השם יתברך שיש לו המעלה העליונה על כל, יש עמו הרצון הגמור. כי האדם לפחיתתו ולחסרונו, אין בו רצון גמור, ולפיכך קל הוא לכעוס, ומוציא אפו. אבל השם יתברך, לפי מדרגתו העליונה, יש עמו הרצון, ולפי הרצון הגמור שיש עם השם יתברך, מאריך אף להוציא הכעס. שתראה מזה לפי מדריגה העליונה אין הכעס יוצא מהרה. וכן מי שעוסק בתורה לשמה, לפי מדרגתו העליונה שיש לו, שהוא דבק* בתורה עצמה, עם המעלה העליונה אין ראוי שימצא רק רצון, ולפיכך הוא מאריך אף להוציא הכעס, ודבר זה מבואר.

אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַה׳. שְׁנֵי מִינֵי נְדָרִים הֵם, כִּי הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ לֶאֱסוֹר עַל עַצְמוֹ אֵיזוֹ דָּבָר, נֶדֶר זֶה אֵינוֹ לַה׳, וְדַוְקָא ״אִישׁ כִּי יִדֹּר״, כְּשֶׁהוּא אִישׁ מְיֻשָּׁב בְּדַעְתּוֹ, קָרֵינָן בֵּיהּ ״הָאָדָם בִּשְׁבוּעָה״ (שבועות כו.), וְהוּא הַנּוֹדֵר לַה׳. אֲבָל הַנּוֹדֵר בְּכַעְסוֹ, מֵאַחַר שֶׁכַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ (קהלת ז ט) אִם כֵּן אֵינוֹ אִישׁ וְנִמְשָׁל כַּבְּהֵמָה. וְרז״ל (נדרים כב.) סִפְּרוּ בִּגְנוּת הַנּוֹדֵר וְאָמְרוּ שֶׁהַנּוֹדֵר כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה וְהַמְקַיְּמוֹ כְּאִלּוּ הִקְרִיב עָלֶיהָ. וְכִדְמוּת רְאָיָה לְדִבְרֵיהֶם, כִּי רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ: נֶאֱמַר כָּאן ״זֶה הַדָּבָר״, וְנֶאֱמַר בִּשְׁחוּטֵי חוּץ ״זֶה הַדָּבָר״ כוּ׳. וְאוֹמֵר אֲנִי דּוֹן מִנַּהּ וּמִנַּהּ, מַה לְּהַלָּן בָּמָה אַף כָּאן בָּמָה, כִּי שְׁחוּטֵי חוּץ הַיְינוּ הַמַּקְרִיב בְּבָמָה, אַף ״זֶה הַדָּבָר״ הַנֶּאֱמָר כָּאן בְּנוֹדֵר מְדַבֵּר בְּמַקְרִיב בְּבָמָה, כִּי הַנּוֹדֵר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה. וְטַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא שֶׁיָּרְדָה הַתּוֹרָה לְסוֹף דַּעַת הַנּוֹדֵר, כִּי הוּא אוֹסֵר עַל עַצְמוֹ מַה שֶׁכָּל הָעוֹלָם נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, מִסְּתָמָא רוּם לְבָבוֹ הִשִּׁיאוֹ שֶׁמִּכָּל הָעֵדָה יִבָּדֵל וְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל.

רוחם. רוח הכעס, כמו (קהלת ז ט) אל תבהל ברוחך לכעוס: