פרשנות מצטטת על קהלת ז:יב

וזיוניהון לא אשתכחו: זיוניהון הן המוחין ג"ר שחסרו להן שלא יצאו אלא ו"ק. (הגהה - וכמ"ש שבעה אותיות צריכין שלשה זיונין ש'ע'ט'נ'ז' ג'ץ' והן בז' מלכין שהן חסרים ג' מוחין לכך צריך ג' זיונין. וכל מוח ומוח מתפשט בכל ז"ת כמ"ש באדרא זוטא לכן הג' מוחין הן ג' זיונין והן כלי זיין להלחם בס"א דבגדלות מסתלקין ומתכנעין הס"א. והן א' לימינו כו' כמו הג' מוחין חב"ד כידוע וכמ"ש בתז"ח דף פ"ח ע"ג ואמרו מ"מ אלין תגין אינון זיינין כאדם שאוחז כו'. והן ז' מלכין שהן דינין לכן הן אותיות ש'ע'ט'נ'ז' שהן ה' גבורות דינין קשין כידוע ש'ט'ן' ע'ז' בסוד ש'ע'ט'נ'ז' וכן ג'ץ' הוא ב' האחרונים שהן כללות כל הגבורות הניצוצין דאתדעכו כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"ב ע"ב ואינון זיקין עלמין קדמאין אקרון ומיתו כו' ע"ש ואח"כ אתתקנו במוחין והן הזיונין וז"ש וזיוניהון (כאן נחתכו כמה תיבות וכך מתחיל) תפילין דרישא. וידוע שהתפלין הן מוחין כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א כלהו אקרון תפלין דרישא כו' ע"ש וכן שם דף רצ"ב ע"ב ובאדרא רבא ק"מ ע"א ע"ש ואמר שם ולקבלייהו חד ועשרין אזכרות דתפלין דיד דסלקין כלהו מ"ב לקבל שמא דמ"ב וידוע שסוד שם מ"ב הוא על עולם התהו): והן תרין עטרין דאחסינו ליה אבא ואמא . והוא עדיו (הגהה - וכמ"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים כו'. ואמרו (שבת פ"ח א') בשעה שהקדימו נעשה לנשמע באו ס"ר מ"ה וקשרו לכ"א מישראל שני כתרים כו' ועתיד הקב"ה להחזירן לנו שנאמר ושמחת עולם על ראשם. שעל ראשם והן המוחין שהן עטרות דאבא ואמא . שלכן היו חיין לעולם בסוד חיי המלך כו'. אולו הכתרים זכו בלוחות כמ"ש בשעה כו' והלוחות הן ב' ספרים בסוד חו"ב ודבור העשרת דברות בסוד סיפור. והן ב' עטרין ב' כתרים כנ"ל (ליקוט) כי כתרין ועטרין הן אחד ונאמר את עדים ואמר בת"א וזיוניהון. ובתד"א פ"ד ח"ב אמר שאלו ב' כתרים הן מ"ש ואתם כו' ממלכת כהנים וגוי קדוש והן חו"ב ברכה נחית בימינא דכהנא וקדושה נחית בשמאלא דלויה כו'. ורמיז ג"כ לכתר הג' דא"א כמ"ש והייתם לי סגולה וכמ"ש בחז"ח ועמש"ש שהשלשה שנים הן והן שלשה אמרו ג' כתרים הן והן ג"כ ד' כידוע בסוד התפלין וז"ש וכתר שם טוב כו'. והענין כמ"ש באדרא רבא שג' מוחין הן בז"א ומתחבר עמהן מ"ס דא"א ונעשין ד' וזהו כתר ש"ט העולה על גביהן): שמתפשט בכל הגוף בסוד כונן שמים בתבונה (משלי ג') ע"י המוחין כמ"ש באדרא זוטא דף רצ"א ע"א וכד אתרבי בעטרוי נטיל תלת כו' תרין חולקין ותלת חולקין כלא חד מלה והאי והאי הני ירותא דאבוה ואמיה ירית מאי ירותא דא תרין עטרין כו' ע"ש והן חו"ג כמ"ש מסט' דאבא הוה גניז כו' ע"ש. והן יורדין מע"ק ממוחא סתימאה ומגדילין את אבא ואמא אנפין באנפין ואח"כ יורת ז"א כמ"ש באדרא זוטא שם וכידוע. וכאן שלא הי' המתקלא בע"ק ולא אתכלילו בי' חו"ג כמ"ש למטה ולכך לא היו אבא ואמא אנפין באנפין ולא ירדו חו"ג לז"א. וידוע שהמוחין הן חיי האדם בסוד חו"ב שנקראו חיים כמ"ש (קהלת ז) והחכמה תחיה בעליה. ובינה נקראת חיים כמ"ש בזוהר (פרשה אחרי נ"ח א') ומה שמיה דההוא נהר חיים שמיה ונקראת אלקים חיים וכן המוחין נקראין חיי המלך כידוע כמ"ש בר"מ פרשה יתרו דף צ"א ע"א ואינון חיי המלך. ולכך כאן שלא אשתכחו מיתו המלכים:

איש כי ידור נדר ליי' או השבע שבועה וגו'. כבר ידעת כי האדם נבנה בצורה העליונה וכל אחד מאבריו הוא ענף אחד מהאילן העליון והפה שברא הקדוש ברוך הוא באדם לא בראו רק לספר שבחו וגדלו והוא כלי מוכן להשתמש בו למלך הכבוד והוא שנאמר תהלת יי' ידבר פי (תהלים קמה כא) ולפיכך כל היוצא מפיו יעשה והנה המקיים נדריו פותח הפה העליון לדבר טובה על ישראל וההפך הפך. אף כי על דרך הקבלה כבר ביארנו סוד הנדרים והשבועות בסוף וירא. ודע כי העובר על השבועה אין לו שורש וקיום במרכבה העליונה כי נעקר מכל השביעיות שהרי כלם נסתלקו ממנו בכפרו בהם ונטלו חייו מן העולם ולפיכך נקראת מדה זו חי העולמים. וכתב הרב הגדול ז"ל וטעם כי ידור נדר ליי' אינו כמו אשר נשבע לי"י (תהילים קל״ב:ב׳) כי הוא כמו וישבע לו שנשבע אליו לצרכו. אבל בשבועות נאמר ובשמו תשבע (דברים ו יג) ואשביעך ביי (בראשית כד ג) השבעה לי באלהים (בראשית כא כג). אבל בנדרים לא נאמר ידור ביי' אלא ליי' וכבר זכרו חכמים טעם הדבר בספרי אמרו מה הפרש בין נדרים לשבועות בנדרים כנודר בחיי המלך בשבועות כנשבע במלך עצמו ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר חי יי' וחי נפשך (מלכים ב' ל ד) והסוד כי השבועה מלשון שבעה כי בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה (משלי ט א'). והנדר בתבונה ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב) נמצא שהנדרים על גבי תורה עולים ולפיכך חלים על דבר מצוה כדבר הרשות והנה כל נדר ליי' וכל נשבע ביי' עכ"ל ז"ל. ולשון נדר יש מפרשים נ' דרים כלומר שהם מכוונים לנ' שערי בינה. כוונת הרב ז"ל כי חיי המלך רומז לבינה והמלך לתפארת. ועוד נמצא בנימוקי הרב הנזכר בלשון הזה ופירוש מה בין נדרים לשבועות יש לו סוד שהנדר לבנין יסוד והשבועה בו' והה"א אחרונה בשם ברורה וידועה בהיותה מששה גרועה. נמצא שהנדרים על גבי תורה עולים לכן לבטל את המצוה חלים ואין כן השבועות יען כי פריהן מאותן נטיעות. ואני אומר באולי כי זה הטעם בנדרי הבאי ולנדרים שאין בהם ממש וזירוזין שאין הנדר חל עד יחקור ויאזין כי מאשר בינה ממנו נעלמה נדר ולא ידע מה ואדון הכל אשר בידו הכל יודיענו בסתום החכמה. עכ"ל ז"ל. והבן אמרו חי יי' וחי נפשך כי אין דרך הנשבע להקדים המרובה למועט. ומכאן תבין לשון הרי עלי האמור בנדר ונדריה עליה. והנה החוטא בנדר ועובר בבל תאחר הוא חוטא בחיי המלך היא אם הבנים שמחה שנאמר כי אם לבינה תקרא (משלי ב ג') זהו מאמרם בעון נדרים בנים מתים. אמנם החוטא בשבועה הוא מפריד בין המדות ויותר באחרונה הנקראת שבע שנאמר ויקרא אותה שבעה והרי הנשבע לשקר כאילו מפרידה מן הבנין כמה דאת אמר ובפשעכם שולחה אמכם (ישעיה נ א') ויש מפרשים כי המלך היא הבינה הנקראת מלך וחיי המלך החכמה סימן לדבר והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז יב). והעובר על מצוה זו במזיד ולא עשה תשובה אמרו קצת המקובלים האחרונים כי סופו להתגלגל באשה נדרנית זהו שכתוב איש כי ידור נדר ליי' וגו' וסמיך ליה ואשה כי תדור נדר ליי' וגו' ויצטרכו אביה ובעלה להפר נדריה מדה כנגד מדה ולזה נתכוונו רבותינו זכרונם לברכה שאמרו אי אפשי באשה נדרנית כי כבר היתה זכר ונחלף לנקבה. ועוד אמרו בעון נדרים אשתו של אדם מתה שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך (משלי כב כז). ואם הוא חטא אשתו מה חטאה אלא ודאי רמז לשני דברים כי הוא לקח האם מעל הבנים ולפיכך אשתו ובניו מתים. ועוד שאשתו אפשר שהיה זכר נדרן ולא קיים ועכשיו נזדווג עם נדרן ואינו דין שיתקיימו שניהם כאחד ידחה הראשון מפני השני ואם קבלה נקבל. והבן מאמר רבותינו ז"ל שאמרו היתר נדרים פורחין באויר כי באמת הן פורחין באויר של מעלה עד הגעתן למקום הנקרא נדרים ושם מתבטלין הגזרות. דוגמא לדבר תפלתן של צדיקים שמבטלין הגזרות. ואמרו רבותינו ז"ל בויעתר יצחק מה עתר זה מהפך את הגורן אף תפלתן של צדיקים מהפכין מדת הדין למדת רחמים וכבר רמזתי זה וזהו מאמרם הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין לו שאם לא היה היתר לנדרים לא היה נשאר משונאיהם של ישראל שריד ופליט:

וירא בלק את כל אשר עשה ישראל סבא לאמורי עם עשו כששלח לו לעשו עם לבן גרתי שהוא היה בלעם בגלגול שלא הוסיפו לו רק ס' של סטן על מספר שמו הראשון ועיקר תיקונו של יעקב לתקן השכינה שיהיה שורה על ישראל ז"ש לו ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה האי קרא ברזא דחכמתא יעקב אמר (בראשית לב) עם לבן גרתי ואחר עד עתה ר"ל שתיקן (תהלים קיט) עת לעשות לי"י השכינה נקראת עת ולבתר דקבילת דכורא אתקריאת עתה בה' בסוד נער נערה ליל לילה מבואר בזוהר פ' בא ז"ש בלק עתה לכה נא ארה לי את העם הזה ובזוהר מפרש ועתה לכה נא ארה לי על מלת כה שצוה ישראל סבא לעשו כה תאמרון לאדוני לעשו שהי' אצלינו חופפת על ראשינו תמיד או על סוד אדני ז"ש לעשו (בראשית לג) יעבור נ"א אדני לפני עבדו כי (שמות לד) ילך אדני בקרבנו וכשישראל בגלות נפרד שם של אדני בסוד (שם ד) שלח נ"א בי"ד תשלח ז"ש האר"י ז"ל שיבואו אותיות נ"א ויתחברו עם אותיות י"ד ז"ש יעקב (בראשית לה) הצילני נ"א מי"ד אחי כי י"ד עשו גורמת כי י"ד על כ"ס י"ה שאין השם שלם ז"ש בלק לכה נ"א ארה לי בזוהר אולי אוכל נכה (שם מד) ידבר נ"א עבדך דבר שהוא הוא המתקן אותיות נ"א עם אותיות י"ד שאמר יוסף לפני זה (שם) האיש אשר נמצא הגביע בידו על סוד י"ד של שם אדני והשיב יהודה אני הוא המנגן בי"ד כי דוד סוד (שמות יז) יד על כס י"ה לכן היה בדוד י"ד מן אברהם ז"ש כי עצום הוא ממנו ר"ל מצותיו ותוקפיה של יד הוא בא ממנו כי דוד בא מן בלק מן עגלון ארה לי מלת לי מורה זיווג הקב"ה עם ישראל (תהלים קך) אל י"י בצרתה ל"י קראתי שיזכיר הקב"ה קידושין של שם עשה למען קדושתך אות למ"ד הוא (משלי יח) מגדל עז שם י"י מגדל הפורח באויר תמונת כ"ו שהוא שם י"י והוא אוה גדולה מכל כ"ב אותיות מורה על הקב"ה י' קטן מכל אותיות (דברים ז) כי אתם המעט הרי שבמלת ל"י מורה זיווג הקב"ה עם ישראל (תהלים כב) ואתה קדוש י"ושב תהלות ישראל ל"כה ארה לי על סוד (בראשית לג) כי יש ל"י כל (שם לב) ויהי ל"י שור וחמור עם תיבת לי נכנעו כל תרין סטרין לפני ישראל כי בזה (שמות יט) והייתם לי סגלה מכל העמים ר"ל קידושין צריכין ידים מוכיחות הרי את מקודשת לי והקב"ה קידש ישראל בתיבת לי (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים במדרש כל מקום שיאמר לי קיים לעולם ז"ש (שמות כה) ויקחו לי תרומה ר"ל בתיבת לי נעשים ישראל קודש לי"י בשעת עגל אמר הקב"ה (שם לב) ועתה הניחה לי שיבטל הקידושין שלהם ומזה למד משה לשבר הלוחות ובטל הקידושין שלהם לולי זה לא היה תקוה לישראל כי היו נידונין כאשת איש ועתה נידונו כפנויה דוד המלך אמר (תהלים כב) כל רואי ילעיגו לי על אינון קידושין (הושע ב) וארשתיך לי באמונה ז"ש בלק לכה ארה לי את העם הזה שמאחר שעם העם הזה יש קידושין עם הקב"ה אולי אוכל לנכות ולבטל הקידושין שלהם לכן נתן בלעם עצה בענין זנות לבטל זיווג הקב"ה עם ישראל ולילך אחר הזנות ולפי דברי הזוהר ע"פ כי ידעתו את אשר תברך מבורך על השכינה הנקראת את (שם לד) אברכה את י"י בכל עת ע"ש ז"ש לכה נא ארה לי את העם הזה ר"ל מדת את היא עם ישראל אולי אוכל נכה וע"פ הזוהר פר' בשלח קודם פ' המן ע"ש ת"ח לא בעי קב"ה למיהב אורייתא לישראל עד דקריבו בהדיה ובמה קריבו בהדיה בגלוי רשימא דא א"ר יהודה לא קריבו ישראל לטורא דסיני עד דאעלו בחולקא דצדיק וזכו ביה מנ"ל (שמות יט) ביום הזה באו מדבר סיני ביום הזה דייקא ז"ש (ישעיה כה) ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה וכשמכרו ישראל ליוסף הצדיק אתמר (בראשית לז) נסעו מז"ה אח"כ בא משה (שמות יג) ויקח את עצמות יוסף וזה לך האות על ברית קודש שבזה זכו לתורה אח"כ כמ"ש (שם ג) בהוציאך וגו' תעבדון על ההר הזה כשחטאו בעגל נעשו כל ישראל ערלים אמרו (שם לב) כי זה משה האיש (הושע ו) והמה כאדם עברו ברית וכשיצאו ממצרים (שמות יב) והיה הדם לכם לאות אמרו (שם טו) זה אלי ואנוהו ז"ש בלק ארה לי את העם הז"ה דעאלו בברית קדושה שנקרא זה לכן בירך אותם כי מראש צורים על אברהם קדמאה לברית מי מנה עפר יעקב על הערלה שטומנין בעפר ובזה הן עם לבדד ישכון שיש להם חותם המלך לכן נתן בלעם עצה לפגום בברית קודש אמר בלק לכה ארה אר"ה מלשון כמלא אורה וסלו שהיה מלקט עשבין למעבד ביה חרשין והשיב בלעם מה אקוב לא קבה אל שהקב"ה מבטל הכשפים וכ"ת הלא (סנהדרין כ) נקראין כשפים שמכחישין פמליא של מעלה לז"א כי מראש צורים אראנו ר"ל דנפיש זכותייהו הן מצד זכות אבות מראש צורים הן בצד עצמם הן עם לבדד ישכון וכתירצו שם בגמרא על ר' חנינא דנפיש זכותיה שאני וע"ז במסורה ג"פ תחיה (שמות כג) מכשפה לא תחיה והטעם שלא תחיה כל נשמה לפני הכישוף אין כל בריה יכולה לעמוד אבל (קהלת ז) והחכמה תחיה בעליה זכות התורה עומד לפני הכישוף בלק אמר הנה עם יצא ממצרים כשיצאו משם היו באחדות לכן אמר יצא בלשון יחיד אבל עתה והנה כיסה אתעין הארץ שהם (בלשון) רבים בלק שהיה שונא את ישראל וידע שעבר (זכרי' י) בים צרה ופסל מיכה היה עמהם ריבוי אמר הנה עם יצא ממצרים שמיד נעשו ריבוי כשיצאו משם לא אמר והנה מיד רק כשעבר בים צרה עמהם ז"ש (במדבר לא) הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם ר"ל אומה מיוחדת אל אחד בראם ומאמינים באחדות כשעוברים בברית נעשו בלשון רבים פרעה אמר (שמות א) הן עם בני ישראל רב אע"פ שהם רבים הן יחידים ז"ש (שם) הבה נתחכמה לו פן ירבה שלא יהיו ישראל מיוחדין ולא יאמינו באל אחד ובלעם שהיה באותו עצה שלח אחריו בלק ויגר מואב מפני העם כי רב הוא ר"ל אע"פ שהם רב אינם רק איש א' ז"ש הו"א וע"ז השיב בלעם לכה ארה לי יעקב נגד התחלה חומרית ולכה זועמ' ישראל התחלה צוריית נגד התחלה חומרית א' מראש צורים אראנו שהם מיוחדים (ישעי' נא) צור חוצבתם וגו' אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ומגבעות אשורנו שרה הוא גדרה עצמה מן הערוה וגדרו כל הנשים אחריה אחת היתה ופרסם הכתוב ועל התחלת צירית אמר הן עם כמו שאותיות הן הם מיוחדין בא"ט ב"ח כן הם אחד ז"ש (מלאכי ב) הן אל אחד בראנו על צורה (שם) אב א' לכולנו חומר (שם) מדוע נבגד איש באחיו בגמרא (מעיל' יז) ענין ר' ראובן בן אצטרבילי שגזרו ג' גזירו' שבת מילה נידה שהם דבקות השם נצחיות אחדות מצד שבת דבקות א' הן עם לבדד ישכון בשבת ועל מילה א' מי מנה עפר יעקב ועל נידה שסופרת ז' ימי נקיים ז"ש ומספר רובע ישראל אע"פ שיש להם מספר שמספרין ז' ימי נקיים אפ"ה הם מתרבין לפי שיעקב כל ענינו בבית לבן כשהיה בן צ"א א"ל הקב"ה (בראשית, לא) צ"א מן בית לבן לרמוז על סוד יחוד שם אדני הויה סוד אמ"ן לכן כשנולד יוסף אז כשהיה יעקב בן צ"א לימד ליוסף (שם לז) ב"ן זקוני"ם הו"א לו ס"ת אמ"ן (כי קטן בא לעו"הב משעה שיענה אמן) מלמטה למעלה כשראה בלק מה שעשה ישראל סבא לאמורי שנולד יוסף שהוא סוד אמן (ישעי' כו) צדיק שומר אמונים ובזה נולד שטנו של עשו ועז"א (בראשית לב) הצילני נ"א מ"יד א"חי ר"ת אמ"ן (אשרי ולמה רגשו חד הוא ולכן מזמור אשרי האיש הוא מזמור קי"ב):