פרשנות מצטטת על קהלת ז:כ

כִּ֣י אָדָ֔ם אֵ֥ין צַדִּ֖יק בָּאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂה־טּ֖וֹב וְלֹ֥א יֶחֱטָֽא׃

שפתי חכמים

לפי שהן דברי תוכחות כו'. דהל"ל וידבר משה אל כל וגו'. ומתרץ לפי שהן דברי כו'. ר"ל דהא בלאו הכי צריך לתרץ מה שנאמר כאן במדבר בערבה וגו', למה לא מפרש בהדיא המעשה שעשו שם. אלא ע"כ צ"ל לפי שהן דברי תוכחות, ומנה וכו', לכך סתם הדברים והזכירן ברמז, לפי שהזכיר כל ההכעסות ביחד, לכך לא הוכיחם בפירוש. אבל אם היה מוכיחן על הכעסה אחת, היה מזכירה בפירוש, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואין בושה כ"כ. ולכך נאמר ג"כ הדברים, דכל מקום שנאמר דברים אינו אלא דברי תוכחות, כדפירש רש"י בריש ספר קהלת (א א), ושם מביא ראיה מאלה הדברים דכתיב כאן, ואב לכולן הדבר אשר יקשה מכם וגו' (להלן פסוק יז): כתב הרא"ם, ויש לתמוה אם פי' אלה הדברים הוא דברי תוכחות, היאך כתב אחר זה (פסוק ג) ככל אשר צוה ה' וגו', והא התוכחות לא היו אלא מפי עצמו. ושמא י"ל שהיו ברשות הקב"ה אעפ"י שהיו מפי עצמו, ועל הנתינת רשות נאמר ככל אשר צוה ה' וגו'. א"נ צוהו להוכיחן, ומה שהוכיחן סמוך למיתתו זה עשה מפי עצמו. עכ"ל: ולי נראה ככל אשר צוה ה' וגו' לא קאי על התוכחות, אלא על המצות בכלל נאמר, דהיינו משנה תורה, ושני דברים נעשו במה שהוכיח אותן מפי עצמו, וגם ביאר להם התורה והמצו', וכמו שמפרש והולך:
שאל רבBookmarkShareCopy

גור אריה

ומנה כאן כל המקומות וכו' לפיכך סתם הדברים והזכירן ברמז. אף על גב דמעשה עגל (להלן ט, יב-כא) ומעשה מרגלים (פסוקים כב-לט) כתוב לקמן באורך בפירוש, ולא הזכיר אותן ברמז משום כבודן של ישראל (קושית הרא"ם), התם שאני, שאינו מזכיר אלא אחד אחד, ולא מזכיר כל החטאים יחד, ד"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ), אבל כאן שהזכיר כל החטאים שחטאו ושהכעיסו לפני המקום, והם היו הרבה חטאים, מפני כבודן של ישראל מזכיר אותן ברמז (כ"ה ברא"ם). אי נמי, בכאן לפי שהוא ראש הספר, ואין להתחיל בחטא ישראל, שהוא גנותן, ולפיכך סתם הכתוב וכתבן ברמז מפני כבודן של ישראל. וכהאי גוונא כתב רש"י למעלה אצל "ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו" בפרשת בהעלותך (במדבר ט, א), שאין הכתוב מתחיל בגנותן של ישראל בראש הספר:
שאל רבBookmarkShareCopy

פני דוד

אי נמי בראשית צירוף אשרי בת שם רמז על הנשמה שהאדם נברא מהשמים והארץ ומכל העולמות ועל ידי התורה והמצות מקשר העולמות וממשיך השפע לכלם. ובזה יתורץ חקירת הראשונים דהנשמה קודם בואה לעה"ז מלחם אביה תאכל ונהנית מקדשי שמי' ואמאי נבראה בגוף ובאה להעול' הזה שהוא מסוכן מאד ותא חזי בארבע מצינו שמתו בעטיו של נחש דוקא ד' וכתיב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ומרן ז"ל תי' לחקירה זו דמאן דאכיל דיליה וכו' והמגיד קלס תירוצו כמו שאמר בס' מגיד משרים ע"ש והמפרשים נשתמשו הרבה בזה כידוע. אמנם ע"פ האמור ניחא דע"י ביאת הנשמה בעוה"ז מתקשרים העולמות שמתחברים נר"ן וד' יסודות ועי"ז מקשר כל העולמות וממשיך השפע לכלם. וכמו שביאר מז"ה הבאתי דבריו בס' הקטן ראש דוד פ' משפטים ע"ש ומבואר דלא סגי כי אם בבריאת האדם בעה"ז והנה הסבא קדישא דורש וכי ימכור איש את בתו על הנשמה. וזה רמז אשרי בת כלומר לא יקשה על בריאת האדם כאמור כי אשרי בת אשרי הנשמה שבאה לעה"ז כי ברא אלהים את האדם כי על ידו מקשר את השמים ואת הארץ ובא שפע לכלם וקשר כל העולמות ודוק הטב:
שאל רבBookmarkShareCopy