פרשנות מצטטת על קהלת ז:כז

[א] וז"ל הח' ז"ל (צחות אות ד) "כי הנה לשון זכר יחיד הוא "אֶחָד" והיה ראוי להיות לשון נקבה "אַחֶדַת" ובעבור היות הדל"ת והתי"ו כאשר הם רפים קרובים במוצא, כבד על הלשון להחבירם, והנה חסרו הדל"ת ופתחו החי"ת להורות על לשון נקבה", ושם עוד "י"א שמלת "אחת" איננה מן "אחד", רק הם ב' מלות כטעם אחד, והם אַח ואֶחד והנה אחת מגזרת אַח" (פי' שתאמר אַח לזכר ואחת לנקבה) וכן הוא דעת הרד"ק בשרשיו שרש "אחד", שכתב שמלת אחת גזרה בפני עצמה ולא נגזרה ממלת אחד כי אם ממלת אח ועשה אח מאחת מאלה (יחז' יח י) ונאמר אח לזכר ואחת לנקבה, אבל מגזרת אחד לא מצאנו מלה לנקבה, ודעת הח' ז"ל לא כן הוא, וע' פירושו לקהלת (ז כז):

בת. כמו קהלת:

כי זה משה האיש חפז לשון הוא שאפילו בדבר שאינו נוכח המדבר יאמרו עליו זה, דוגמא ראה זה מצאתי אמרה קהלת ועוד הרבה.