אֲשֶׁ֛ר עוֹד־בִּקְשָׁ֥ה נַפְשִׁ֖י וְלֹ֣א מָצָ֑אתִי אָדָ֞ם אֶחָ֤ד מֵאֶ֙לֶף֙ מָצָ֔אתִי וְאִשָּׁ֥ה בְכָל־אֵ֖לֶּה לֹ֥א מָצָֽאתִי׃
ביאור הגר"א
וגילוי הזה אין לו זמן ידוע לבא לפומא לא גליא רק ידוע שכל אלף החמשי א"א לבא בסוד כל היום ד"ו"ה (איכה א') ולא יתגלה אלא באלף הששי שהוא יסוד לויתן הנ"ל וז"ש חד לאלף יומין ר"ל באחד מאותן אלף שנים יתגלה. ואמר יומין זעירין כי סתם ימים הוא מאלף שנים בסוד ששת ימים כנ"ל אבל יומין זעירין הוא שנה שהוא ימים של מלכות חכמה זעירא וזה ימים הנאמר בתורה ימים תהיה גאולתו. ור"ל שנה אחת יהיה כלל הגאולה והוא מוצאי שביעית שאז זמן החסד ואז יתגלה פום אמה ויבא משיח. והוא כמ"ש בזוהר דויקרא א' זעירא שהיא המלכות ששם אתוון זעירין והוא אלף חולקין דנטל ממשה ואשתאר חד והוא א' זעירא א' מאלף והוא מלכות עטרה ששם יתגלה. זה חד מאלף יומין זעירין וז"ס אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי (קהלת ז') והוא כי כל המלכים לא אתקיימו בשביל שלא היו להם נוק' ולא אתתקנו בתקונא דאדם וכמ"ש בזוהר ויקרא דעד דלא אתנסיב לא נקרא אדם ולא אתתקנו אלא בפום אמה ששם דכר ונוק' ושם הוא אדם וזהו אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה כו' כידוע שכל הו"ק נקראין אלה כמ"ש כמה פעמים בזוהר ותז"ח בסוד מי ברא אלה וכלם היו בלא נוק' וזהו ואשה בכל אלה לא כו'. וז"ס דבר צוה לאלף דור (תהלים ק"ה) שהיא נקראת דבר כידוע:
שפתי כהן
דבר אל בני ישראל איש כי יפליא. אמר איש ולא אמר אדם, לומר שמראה גבורות, לז"א יפליא שעושה דבר פלא שלא נדר מעות אלא נפשות, לזה בערכך נפשות, זהו איש לפי שהראה גבורה, ונאמר איש גבור חיל, ואמר בערכך לומר שהנפשות הם אצולות מתחת כסא הכבוד ואין להם ערך, אם יש להם ערך היא לפי דעתך שנדרת ואמרת ערך פלוני עלי, לז"א ואם מך הוא מערכך, מערכך הוא מך אבל מערך הקב"ה אינו מך, ולזה נסמכה פרשת ערכין לתוכחה, לומר שכל אחד ואחד מישראל הוא חביב על הקב"ה, כמ"ש ונפל ממנו רב, מי שיפול מהם אפי' הוא יחידי חשוב בעיני כרב, ואין התוכחות אלא ללבנן ולקיימן ולהיותם עומדים לפניו כל הימים, לזה אין שום ערך אפילו לבן חדש, לזה אמר ואם מבן חדש והיה ערכך, אם יש ערך הוא לפי ערכך, לפי דעתך שאמרת ערך פלוני עלי. ומה שהתחיל מבן עשרים ואח"כ מבן חמש ואח"כ מבן חודש, כי היה לו להתחיל כסדר ההולדה מבן חודש קודם ואח"כ בן חמש ואח"כ בן עשרים, אלא כמ"ש שזה הפליא לנדור, ומאחר שהפליא נדר, היותר גדול שבכולם שהוא בן עשרים, וגם התחיל מבן עשרים שמשם ואילך העילוי והגבורה, שהוא יוצא לצבא להלחם עם היצר, ולזה אין לו ערך, ואם יש לו ערך הוא כפי דעתך, כמו שארז"ל שהוא אחד מד' דברים שהקב"ה מכריז עליהם הוא בעצמו, על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, זה אין לו ערך, ומכאן תדע הואיל והקב"ה מכריז עליו הוא בעצמו, לזה היה הערך חמשים, לומר שעולה מדרגה אחר מדרגה עד שעולה עד שער החמשים, כמו שארז"ל בן עשרים לרדוף בן שלשים לכח בן ארבעים לבינה בן חמשים לעצה, כשהגיע לבן ששים אמר בן ששים שכבר תשש כחו, ולזה נאמר ג"כ בו חמשים שקל מה שלא נאמר כן בשאר, שאמר ואם מבן חמש שנים וגו' אמר עשרים שקלים, מבן חדש ה' שקלים, לומר שצריך לשקול בכל עת משנת עשרים ועד שנת ששים שנה וללכת במאזני הצדק, ולזה נאמר בו ג"כ כסף שצריך לכסוף עצמו ולהשתוקק ולעלות לעלוי, ולזה נאמר ג"כ בשקל הקדש מה שלא נאמר בשאר שלא הזכיר בהם קדש, כי אומרו כאן בשקל הקדש הוא מיותר לפי שאחר כל השקלים אמר וכל ערכך יהיה בשקל הקדש ולמה נאמר כאן בשקל הקודש לרמוז למ"ש שסוד החמשים הוא קודש, ושקל בא"ת ב"ש כ"ו וכסף בא"ת ב"ש ע"ה מ"ה, לז"א בשקל הקודש. ואם נקבה היא והיה ערכך וגו', מבן חמש ועד בן עשרים אמר ולזכר עשרים שקלים ולנקבה עשרה, וכן מבן חדש ועד בן חמש שנים אמר והיה ערכך הזכר ה' שקלים ולנקבה ג' שקלים, וכן מבן ששים שנה לזכר ס"ו ולנקבה עשרה שקלים, לא נאמר בכולן ואם נקבה, למה בבן עשרים אמר ואם נקבה היא, אלא כמו שאמרנו שזה בן עשרים הוא ששוקל עצמו וכובש יצרו והקב"ה מכריז עליו. בעצמו, אבל בנקבה כתיב ואשה בכל אלה (קהלת ז'):
עץ יוסף
אלא המוצאים. הנמצאים. ולשון מציאה נופל על הצדיקים כמה דאת אמר (תהלים פט, כא) מצאתי דוד עבדי, (קהלת ז, כח) אדם אחד מאלף מצאתי, וכן רבו מספר (מתנות כהונה):