פרשנות מצטטת על קהלת ח:ד

ותפארת לו מן האדם. שיעשה המצות בזמנן שנאמר (משלי ט"ו כ"ג) ודבר בעתו מה טוב. כי יוכל לעשות בזמנן שלא יישר בעיני הבריות ולא יהיה לו פאר בהן ואין זה עושה מצוה שלימה כענין שאחז"ל (שבת סג.) כל העושה מצוה כמאמרה אפי' גזר דין של שבעים שנה מבטל שנא' (קהלת ח' ד') באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה וכתיב בתריה שומר מצוה לא ידע דבר רע. גם צריך להתנאות במצות. לולב נאה טלית נאה ספר תורה נאה תפילין וכיוצא בהן בענין שיפארוהו בני אדם וישבחוהו עליהן. ורמז"ל פי' זאת המשנה על המדות לעשותן על דרך האמצעית שהוא דרך המובחר ותפארת לעשותו שמכינה לב טהור לאדם ומחדשת בקרבו רוח נכונה ותפארת לו מן האדם שילמדוהו לנהוג עם הבריות מנהג טוב ונאה וכמו מדת הנדיבות. כי (ישעיה ל"ב ה') ולכילי לא יאמר שוע. גם הפזור רע ירוע ומי הוא הנדיב. אך האוהב את הממון ושומר אותו שמירה מעולה ומתיעץ בנדיבות ועושה סדר בהוצאה כדי שיספיק לו לעשות הטוב והישר במקום הראוי להנתן בו. גם אין מדות תחת השמים כי (אם) על דרך האמצעות והן תפארת לעושה אותו ותפארת לו מן האדם (אך אם מעט ואם הרבה שניהם):

וְשִׂים כֶּסֶף אִישׁ בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ לְדַעְתָּם, כִּי אָמַר לָהֶם, יָדַע אֲדֹנִי כִּי עָשָׂה לָכֶם חָמָס וַיְבַקֵּשׁ לְהֵטִיב לָכֶם, שֶׁאִם עָשָׂה זֶה כַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּם, הָיָה לָהֶם הִתְנַצְּלוּת בַּגָּבִיעַ, שֶׁנַּעֲשָׂה בּוֹ כַּאֲשֶׁר נַעֲשָׂה בַּכֶּסֶף, אֲבָל הָיָה לְדַעְתָּם, וְיָדְעוּ בַּכֶּסֶף כַּאֲשֶׁר יָדְעוּ בַּמַּשָּׂא, כִּי הִכִּירוּ כִּי נָתַן לָהֶם כַּאֲשֶׁר יוּכְלוּן שְׂאֵת. וְאִם הָיָה שֶׁלֹּא לְדַעְתָּם, אוּלַי טָעַן עֲלֵיהֶם כִּי הָיָה הַכֶּסֶף גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת מַטְמוֹן, וְלֹא יִתָּכֵן כֵּן בַּגָּבִיעַ, וּמִי יוּכַל לָדוּן עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ. וְדַע כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הַשּׁוֹבְרִים רַבִּים מְאֹד מִכָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמְהוּמוֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ, הָיוּ הַבָּאִים נוֹתְנִין שַׂקֵּיהֶם וְכַסְפֵּיהֶם לַמַּשְׁבִּיר, וְהוּא מוֹדֵד לָהֶם לְפִי הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בָּהֶם, וְהֵם לוֹקְחִים הַנִּתָּן לָהֶם, בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וְעוֹד כִּי בֶּאֱמוּנָה הוּא עוֹשֶׂה. וְעַל כֵּן לָקְחוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שַׂקֵּיהֶם סְגוּרִים וְלֹא יָדְעוּ מָה בְּתוֹכָם גַּם בַּשֵּׁנִית:

ודע כי בעבור היות השוברים רבים מאד בכל ארץ מצרים ומהומות רבות בתוכה היו הבאים נותנים שקיהם וכספיהם למשביר והוא מודד להם כפי הכסף הנמצא והם לוקחים הנתון להם באשר דבר מלך שלטון, ועוד כי באמונה הוא עושה, ועל כן לקחו פעם ראשונה גם בשניה שקיהם סגורים ולא ידעו מה שבתוכם.