פרשנות מצטטת על קהלת ח:ט

דעד דלא הוה מתקלא כנ"ל לא הוו משגיחין אפין באפין ע"ש ודבר ה' אל משה פנים אל פנים (שמות ל"ג) פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה') שהוא זיווג אבא ואמא כידוע: ומלכין קדמאין מיתו כמ"ש (בראשית ל"ו) ואלה המלכים כו' לפני מלך מלך לבני ישראל וימלוך כו' וימת וימלוך וימת כו' וכמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא כנ"ל: וזיוניהון לא אשתכחו ע"ש ויתנצלו בני ישראל את עדים (שמות ל"ג) שאז חזר העולם לתהו שלכן חזרה עליהם המיתה שהוא מעולם התהו וימת כמ"ש למטה וכמ"ש (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלקים אתם כו' אכן כאדם כו' כמותו כמ"ש (הושע ו') והמה כאדם עברו ברית שלכן נגזר עליהם המיתה כמו על האדם ותרגום עדים זיונין. וכן אמרו (ברבה) זיין היה להם מסיני והיה כתוב עלי' שם המפורש שהוא סוד המוחין דגדלות שם הוי"ה כידוע. והן הגורמין זיווג כידוע וז"ש (יחזקאל י"ו) ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו ושערך צמח כו' והן סימנין של פרק נשואין כמש"ש ואראך והנה עתך עת דודים ואפרש כנפי עליך כו' וארעא אתבטלת כמ"ש והארץ היתה תהו ובהו כו' כמ"ש לקמן: עד רישא דכסופא דכל כסופין ע"ש (תהלים י"ט) הנחמדים מזהב. תאבתי לפקודיך (שם קי"ט פסוק מ"ב) למצותיך יאבתי (שם פסוק קל"א) נפשי אויתיך כו' (ישעיה כ"ו) והוא נכסף מכולם וע"ש כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלהי (בראשית ל"א) והוא סוד ברירת הניצוצות במ"ס דרישא עלאה ששם במחשבה נבררו כמ"ש בפ' פקודי וז"ש ב"פ נכסף זהו כסופא דכסופין שירידת יעקב אצל לבן הוא סוד שכינה בגלות עת אשר שלט האדם באדם כו' (קהלת ח') כידוע: לבושין דיקר אתקין ע"ש ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד וכו' (שמות כח) כנ"ל: ואחסין כמ"ש (שם) חקת עולם לו ולזרעו אחריו וכמ"ש באדרא רבא דף קכ"ח ע"ב ומהאי. לשאר גולגלתין דלתתא כו'. האי מתקלא תליא באתר דלא הוה כמ"ש במאזנים לעלות המה מהבל כו' (תהלים ס"ב). והתחלת המתקלא מחכמה כמ"ש באדרא זוטא דף ר"צ ע"א חו"ב בחד מתקלא אתקלו דכר ונוק' כו' וכתיב (איוב כ"ח) והחכמה מאין תמצא כו'. אתקלו ביה אינון דלא אשתכחו ר"ל הזיונין הנ"ל שאתקלו דכר ונוק' חו"ג כידוע ואז נתקנו המלכים הראשונים וז"ש (יחזקאל י"ו) ותעדי זהב וכסף שהן חו"ג כידוע ואז ותצלחי למלוכה: מתקלא קאים בגופיה לא אתאחד ולא אתחזי שרישא דעתיקא קדישא נקרא עתיק יומין ע"ש שערותיו וזקנו כמ"ש (דניאל ז') ועתיק יומין יתיב ושער רישיה כו' וגופיה נקרא אין לפי שלא נראה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא כנ"ל ושם מלבישין חו"ב וז"ש והחכמה מאין כו' ואמר מאין ולא באין דלא אתאחד ביה: ביה סליקו וביה סלקין כו'. כמ"ש במאזנים לעלות כו': סתרא גו סתרא - כמ"ש (איוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי כו': אתתקן ואזדמן - כנ"ל שע"ק ניתקן תחלה ובו נתקנו המלכים ע"י חסד עילאה דנפיק ממזלא קדישא כמ"ש באדרא זוטא. וז"ש וימלוך הדר שע"י נתקן כמ"ש באדרא זוטא והוא והדרת פני זקן וע"י נקרא יסוד הדר כמ"ש שם: בחד גולגלא - הוא ראשית התיקון של מתקלא וז"ש בשקל הקדש בקע לגלגלת מחצית השקל שהוא חוורתא דנפיק בפלגא דגולגלתא כמ"ש באדרא רבא: מליא טלא - כמ"ש (שיר ה') שראשי נמלא טל: דבדולחא - כמ"ש (שמות י"ו) ותעל שכבת הטל כו' ועינו כעין הבדולח (במדבר י"א) כמ"ש באדרא רבא: קרומא דאוירא אזדכך וסתים - שהוא סותם את החכמה שלא יצא וע"ז נאמר (איוב כ"ח) אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה כמ"ש באדרא רבא ואדרא זוטא:

ו"היה א"ם ב"ן ה"כות הרשע. ר"ת ואב"ה ואף שהוא חסר י' שכן פירש הזוהר (איוב ט) חלפו עם אניות אבה בלא י' וכן גבי לבן (בראשי' לא) ו"ידבק א"ותו ב"הר ה"גלעד (במדבר יא) ו"האספסוף א"שר ב"קרבו ה"תאוו כלם חסירים י' וכבר כתבו הקדמונים רמז מכאן המ"ן הכות הוא עת קץ לע"ל שיקבל סמאל זה המן על עצמו כל המכות כמ"ש (איכה א) הבאת יום קראת ויהיו כמוני הוא ובת זוגו תמנ"ע שנרמזה בסוף א"ם ב"ן הכו"ת הרש"ע היא תמנ"ע שנעשית פילגש לאליפז שיצא ממנו עמלק והמן גם ליל"ת חסר י' בגי' ע"ת רעה הנה כאן נרמז המ"ן עם עת רעה שלו (קהלת ח) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו ובזמן ע"ח שהוא אלף ת"ע לע"ח ערב יהיה אור ר"ל כשיבא עת רצון אז יבינו מה שכתוב בהתחלת התורה י"הי א"ור ו"יהי א"ור כי שם נרמזה סוד גאולה אחרונה. תמנע כפל גבורות בסוד (מלכים ב ה) הלא טוב אבנה ופ"ר פ"ר כי סבבוני פרים רבים:

סוד גלות מצרים ת' שנה אלו היו ישראל ת' שנה במצרים היו יורדים לשפל מדריגה התחתונה והי' יורדים דרך השליבות והמדרגות ד' שליבות בסולם נגד ר' עולמית אבי"ע כי יש בכל א' ה'גבורות ה' חסדים וכל א' כלול מי' הרי ק' אורך החצר מאה אמה וכן המקדש היה גובה מאה אמה וכן קומת אד"הר ק' אמה שהיה לו השגה מד' עולמות אחר כך העמידו על זה המדריגה לידע מה שהוא בחלל העשיה שהם ק' אמה לבדה. ועתה שהיו רד"ו שנה בגלות נכנסו מדריגה אחת לעולם הבריאה כי י' דרגין אלו כל אחד כלולה מי' ומטה משה הוא מט"ט שר היצירה היה בידו י' אמות וכן ארכו של משה י' ושוור י' הרי שהגיע משה לג' עולמות ותיקן קומה של אדם הראשון שהי' מתחלה ג' עולמות שלימין גם הענין ירידת ישראל למצרים עבור נשמות ניצוצות שנשבו בסוד הטיקלא ז"ס (דברים כו) ארמי אובד אבי רצה לומר על קליפת נוגה שהיא נקראת מלך ארמית אובד אבי שנעשקו ונשבו כמה טיפין לשם לכן (שם) וירד מצרים ויגר שם להוציא משם גרים כמ"ש (שמות כג) וידעתם את נפש הגר מזה הטעם גרים הייתם בארץ מצרים ז"ס ואלה ש"מות ב"ני י"שראל ר"ת שב"י שבשביל בכור השבי שהיו שם ניצוצות נידחים הבאים מצרימה את יעקב להוציא משם (ירמיה טו) יקר מזולל ועז"א פרעה הבה נתחכמה לו פן ירבה שראה שענינם להוסיף על הקדושה וכה"א אצל משה (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי על סוד טיקלא ובו (שם) לקחת מתנות באדם (קהלת ח) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו וודאי כמ"ש בסבא וא' למרום כי במרומים סהדיאל ועד שם מקום הקטרוג הולך כמ"ש (ישעיה כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום שנקרא מרום ואז נגזר אח"כ (שם) על מלכי אדמה באדמה: