פרשנות מצטטת על קהלת ט:יד

טוב ילד כו'. עיין מזה לקמן (ט) פסוק (יד-טו) עיר קטנה (סימן ח):

ובס' בן פורת יוסף דק"ח ע"ד וז"ל, דכתבתי ביאור משנה איזה חכם הלומד מכל אדם וכו', וכן מכל מעשה המאורע בעולם יכול ליקח מזה מוסר לעבודת השם יתבך, כגון מעשה המאורע בשנה זו שנת תקכ"ח לפ"ק שסיפר לי אחד מעשה שאירע בק"ק בענדר, שהנהוג מקדמת דנא שאין רשות למלך קדר לכנוס במבצר שבעיר הנ"ל, השייך למלך ישמעאל, ובשנה זו נכנס מלך קדר הנ"ל במבצר הנ"ל, ואחר כך לקח קנס מן שר העיר על שהניחו לכנוס וכו', ואמרתי כי משל זה הוא ממש כמו היצר הרע הנכנס בגוף האדם, כמו שדרשו בש"ס (נדרים דל"ב ע"ב) עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסיבב אותה (קהלת ט׳:י״ד), שהוא היצר הרע שהוא מלך זקן, ומצא איש מסכן ומלט את העיר בחכמתו וכו' יעו"ש, והכי נמי נצטווה האדם שלא יתן רשות ליצר הרע לכנוס בו, ונקנס האדם עבור שנתן ליצר הרע רשות לכנוס בו, כי באמת היה ראוי ליקח מן יצר הרע עצמו מוסר שלא לשמוע אותו, כמו שכתבתי במקום אחר דשמעתי ממורי זלה"ה ביאור פסוק כי תצא למלחמה וגו' ושבית שביו וגו' עכ"ל.

והנה נמצא לחז"ל על ענין זה אגדה נפלאה סתומה וחתומה בב"מ פרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פ"ו), שספר שם ממיתתו של רבה בר נחמני שהיה נרדף מן המלכות, וז"ל. ערק ואזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדקולא (פרש"י על גזע דקל קצוץ) וקא גריס, קא מיפלגי במתיבתא דרקיעא, אם בהרת קורמת לשער לבן טמא ואם שער לבן קודם לבהרת טהור ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע' אמרי טמא, אמרי מאן נוכח נוכח רבה ב"נ דאמר רבב"נ אני יחיד בנגעים אני יחיד באהלות, שדרו שליחא בתריה לא הוה מצי מלאך המות למקרב ליה מדלא הוה פסק פומיה מגרסא, אדהכי נשב זיקא ואווש ביני קני סבר גונדא דפרשי הוא אמר תינח נפשיה דההוא גברא ולא ימסר בידא דמלכותא, כי הוה קא ניחא נפשיה אמר טהור טהור, יצתה בת קול ואמרה אשריך רבב"נ שגופך טהור ויצתה נשמתך בטהרה. נפל פתקא מרקיע רבב"נ נתבקש בישיבה של מעלה, נפקי אביי ורבא וכולהו רבנן לאעסוקי ביה לא הוו ידעי דוכתיה, אזלי לאגמא חזו צפרי דמטללי וקיימי אמרי ש"מ התם הוא ספדוהו תלתא יומין ותלתא לילותא נפל פתקא כל הפורש יהא בנדוי ספדוהו שבעא יומי נפל פתקא לכו לבתיכם לשלום, המאמר הזה אשר היה לצחוק וללעג בפי כל הדוברים עתק על אגדות חז"ל הוא כולו חידה נפלאה אוצר בתוכו משל ומליצה והון יקר ונעים, ספר כי רבב"נ אחר שנרדף מן המלכות ולא יכול עוד ללמוד עם המון תלמידים ערק ואזל לאגמא, המליצה שפירש א"ע מכל עניני החומר והעולם עד שהיתה נפשו מופרדת מגופו בלתי מרגשת בעניניו כלל, ובזה אזיל לאגמא, אם כפשוטו על הפרישות מן הישוב אל המדבר כמתי מדבר הנ"ל שהם הפורשים א"ע מן הישוב, ואם לפי המליצה שנפשו יצאה מן העיר אל המדבר ר"ל שפרשה א"ע מן הגוף שהוא העיר הקטנה שבספר קהלת שאנשים בה מעט, שהיא הגויה וכחותיה, אל האגם שהוא חוץ לעיר, כמו שתמצא מליצה זו בכל ספר שיר השירים שבכל עת שנפרדה הנפש מן החומר והוכנה אל הנבואה ימליץ שיצאה הרעיה הקדושה מן העיר אל המדבר כמו שכתבתי בפירושי לשיר הזה בספר שירי הנפש: