פרשנות מצטטת על קהלת י:א

למשוך ביין וגו'. למשוך ביין – ביינה של תורה, ולבי נוהג בחכמה – בחכמתה של תורה ^כאבל אי אפשר לפרש למשוך ביין את בשרי כפשוטו להרבות בשתיית יין, יען דכיון דסיים ולבי נוהג בחכמה וזה אי אפשר במרבה בשתיית יין כמש"כ במשלי כ' לץ היין הומה שכר כל שוגה בו לא יחכם, ולכן דריש יין כנוי לתורה וכמש"כ לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי שאמרה כן החכמה שכתוב בריש הענין (משלי ט׳:ה׳), וכן דרשו כי טובים דודיך מיין – מיינה של תורה. , ולאחוז בסכלות – בסכלתנותא [בתבונה] ^כאתרגום של תבונה – סכלנותא, וכן (קהלת י׳:א׳) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט, כלומר תבונה מעט, והוכרח כאן לדרוש כן ולא בפשיטות בטפשות, כלומר לבטל את כל עניני החכמה ולהשתעשע בתענוגות העוה"ז, יען כי א"כ הוא סותר עצמו תוך דבורו, באמרו מקודם ולבי נוהג בחכמה ואיך זה יאמר מיד ולאחוז בסכלות, לכן מפרש כי שם סכלות הוא שם נרדף ומשותף עם שם חכמה, כדמפרש. .
(מ"ר)

וַעֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה. ״זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ״ וְגוֹ׳ (קהלת י א) רָצָה לוֹמַר אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַלָּשׁוֹן שֶׁנִּמְשְׁלוּ לַזְּבוּבִים, וּבְרוּחַ שְׂפָתָיו יָמִית, כִּי לָשׁוֹן הָרַע תְּלָתָא קְטִיל (דב״ר ה י), עַל כֵּן קְרָאָם ״זְבוּבֵי מָוֶת״. וְאָמַר ״יַבְאִישׁ״, כִּי כָל כַּוָּנָתָם לְהַבְאִישׁ רֵיחַ אֲנָשִׁים טוֹבִים. ״יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ״, ״יַבִּיעַ״ לְשׁוֹן דִּבּוּר, וְרָצָה לוֹמַר שֶׁהוּא מְדַבֵּר אֲפִלּוּ מִן אִישׁ שָׁלֵם אֲשֶׁר רֵיחוֹ נוֹדֵף כְּשֶׁמֶן רוֹקֵחַ, מִכָּל מָקוֹם הוּא מִשְׁתַּדֵּל לְהַבְאִישׁ רֵיחוֹ. ״יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט״, כִּי בְּעֵינָיו אוֹתוֹ סִכְלוּת מְעַט שֶׁהוּא רוֹאֶה בְּזוּלָתוֹ הוּא יָקָר וְכָבוֹד בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִכָּל חָכְמָה וְכָבוֹד שֶׁרוֹאֶה בּוֹ, עַד שֶׁזֶּה הַסִּכְלוּת מְעַט מַכְרִיעַ אֶת כָּל הַחָכְמָה וְהַכָּבוֹד. וְנָתַן טַעַם לַדָּבָר לְפִי שֶׁ״לֵב חָכָם לִימִינוֹ״ (קהלת י ב), הַיְנוּ לָדוּן הַבְּרִיּוֹת לְכַף זְכוּת, כְּאָמְרוּ רז״ל (תנחומא שמות יח): אֵלּוּ מַיְמִינִים לִזְכוּת כו׳, ״וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ״, לָדוּן אֶת הַבְּרִיּוֹת לְכַף חוֹבָה, עַל כֵּן לְעוֹלָם אֵינוֹ מְסַפֵּר בְּמַעֲלוֹת זוּלָתוֹ כִּי אִם בִּגְנוּתוֹ. וְטַעְמוֹ שֶׁל דָּבָר, לְפִי שֶׁ״גַם בְּדֶרֶךְ שֶׁהַסָּכָל הֹלֵךְ לִבּוֹ חָסֵר וְאָמַר לַכֹּל סָכָל הוּא״, (שם י ג) רָצָה לוֹמַר כָּל הַפּוֹסֵל בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל (קידושין ע:), וְסָכָל זֶה הַחוֹשֵׁד בִּכְשֵׁרִים יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ שֶׁאוֹתוֹ חִסָּרוֹן וְדֹפִי שֶׁמַּטִּיל בְּזוּלָתוֹ יֵשׁ גַּם בּוֹ, וְגַם הוּא לִבּוֹ חָסֵר מִן אוֹתוֹ דָּבָר. עַל כֵּן אָמַר לַכֹּל כִּי סָכָל הוּא, וְתוֹלֶה גַּם בַּאֲחֵרִים אוֹתוֹ סִכְלוּת שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשְׁנוֹ בּוֹ בְּעֶצֶם וְרִאשׁוֹנָה, וְסוֹבֵר מֵאַחַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵן כֻּלָּם עוֹשִׂים כָּאֵלֶּה. אֵלּוּ הֵם הַזְּבוּבִים הַחוֹקְרִים תָּמִיד אַחַר מוּמֵי הַבְּרִיּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לג ח) ״וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה״, לְפִיכָךְ נִלְקוּ בְּצָרַעַת שֶׁנִּקְרָא רָאתָן, כִּי כְּשֵׁם שֶׁהֵם בַּעֲלֵי רָאתָן שֶׁרוֹאִים וּמִסְתַּכְּלִים אַחֲרֵי מוּמֵי בְּנֵי הָאָדָם, כָּךְ נִלְקוּ בְּצָרַעַת שֶׁנִּקְרָא רָאתָן. וְאָמְרוּ הִזָּהֲרוּ מֵהֶם שֶׁלֹּא לְטַפֵּל עִמָּהֶם לַהֲשִׁיבָן מִדַּרְכָּם הָרָעָה לְהוֹרוֹת לָהֶם דֶּרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, כִּי הוּא סוֹבֵר סִפֵּר אֵין לוֹ תַּקָּנָה, עַל כֵּן אֵין לְטַפֵּל עִמָּהֶם בְּחִנָּם. וְכֵן דַּעַת רַבִּי זֵירָא וְר׳ אַמֵי וְרַבִּי אַסֵי שֶׁנִּתְרַחֲקוּ מֵעַל גְּבוּלָם בְּכָל מִינֵי הַרְחָקָה כִּדְמַסִּיק שָׁם.

ובפ' ראה דצ"ג ע"ג כתב וז"ל, סוד עוף הם לבושי הנשמות הנעשין ממחשבות ורעותין דלבא, ויש נגדם מחשבות ניאוף, שבא מקליפה של זמזומים, שהם מפסולת בירור חכמה ומחשבה, כמה דאת אמר אשר זמם, ומהם היה ערב רב (קהלת י׳:א׳) זבובי מות יבאיש את ישראל, וכל מי שיש לו הרהורים רעים ומחשבות רעות, הוא מקליפה זאת של שרץ עוף טמא וכו' וראיה מאלישע הנביא שהיה דבק באלהיו בכל רגע, ונקרא איש קדוש כנודע, לא עבר זבוב לפניו כנודע ממרן אלקי הבעש"ט כו', וע"ע שם בפ' חקת דקל"ח ע"ג.