פרשנות מצטטת על קהלת י:ו

ויצא מהם. רבותא שאפי׳ גם תולדותיהם היו ת״ח. ועל שאמר ב״ש עשיר לא חש ב״ה להשיב כי איתא במש׳ נדרים דף פ״א ע״א הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה. ופירש הר״ן שם הזהרו מבני עניים להשתדל ללמדם תורה שמהן תצא תורה שאין להם עסק אחר ועוד שדעתן שפלה עליהם ע״כ. שנאמר יזל מים מדליו בפרשת בלק ופי׳ המהרש״א בח״א שם התורה נקרא מים כמש״ה הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳) ופי׳ יזל מים שהוא התורה מן הדלים שיהיה זרעו של הדלים במים רבים דהיינו ת״ח עכ״ל. ובמ״ר וילקוט רות סי׳ תקצ״ז איתא אמרה תורה לפני הקב״ה רבש״ע תן חלקי בשבט של עוני שאם עשירים עוסקים בי יהיו מתגאים אבל כשהם עניים הם מתעסקים בי והם יודעים שהם רעבים ושפלים שנאמר נתן הסכל במרומים רבים ועשירים בשפל ישבו (קהלת י׳:ו׳) עכ״ל ונ״ל שאפשר כל כוונתם לאו דוקא בעניים בממון כ״א עניו בדעת ושפל רוח בעיניו כי ע״ז נאמר אשכון את דכא ושפל רוח (ישעיה נ״ז ט״ו):

עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים. גבוה, יגביל כמות העצם ורם, יגביל מקום העצם. ולפ"ז למ"ש (למעלה ט') הראוי שישוח הגבוה וישפיל הרם, כמליצת הכתוב (לקמן יז), וכ"ה בכ"מ שיהיה ההשפלה ע"י הכרח שחוץ לעצם המשתנה, (ש"א ב' ז', ש"ב כ"ב כ"ח, איוב ה' י"א, תהלות ע"ה ח'. קהלת י' ו'). אולם פה שמדבר בכניעה הרצונית המיוסדת בבחירת העצם המשתנה. הפך המליצה בכונה, כי השב ברצונו הגם שיכניע א"ע אין מן ההכרח שיעזוב מעלתו העצמיית, למשל האדון נקרא רם, כי מעלתו מצד מקומו שהוקם על, הגבור יקרא גבוה כי מעלתו מצד עצמו, אין מתנאי התשובה שהאדון ישפיל מקומו היינו שיעזוב שררותו, רק שיכניע א"ע בלבבו, וזה במליצה שהרם ישוח א"ע, וכן א"צ שהגבור ישוח קומתו היינו שיחליש גופו, רק שישפיל מקומו שהוא גאותו וגאונו והתנשאות לבבו. ויחס גבהות אל שם אדם, ורם אל שם אנוש למ"ש (למעלה ט') כי אדם מציין גדר האדם ביחוד ולו תיוחס הגובה העצמיית, ואיש ואנוש מורה הישות ולו תיוחס התרוממות שהוא מעלה מקרית מצד האנה והמקום (וממ"ש כי אני השפלתי עץ גבוה (יחזקאל יז נד) אין סתירה לדברינו כי שם אינו מדבר בבע"ח) :

תבן אין נִתָּן - קמץ אין נתון לנו אבל נתן בפתה לשעבר, ניתן הסכל (קהלת י).