וְשֵׁ֣ם הָאִ֣ישׁ אֱֽלִימֶ֡לֶךְ וְשֵׁם֩ אִשְׁתּ֨וֹ נָעֳמִ֜י וְשֵׁ֥ם שְׁנֵֽי־בָנָ֣יו ׀ מַחְל֤וֹן וְכִלְיוֹן֙ אֶפְרָתִ֔ים מִבֵּ֥ית לֶ֖חֶם יְהוּדָ֑ה וַיָּבֹ֥אוּ שְׂדֵי־מוֹאָ֖ב וַיִּֽהְיוּ־שָֽׁם׃
אור החיים
וּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וְגוֹ׳. לְדִבְרֵיהֶם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר רבה י; אסתר רבה ו,ג) שֶׁאָמְרוּ כִּי הַצַּדִּיקִים שְׁמָם קוֹדֵם לָהֶם, דִּכְתִיב (רות ב:א) ״וּשְׁמוֹ בּוֹעַז״, ״וְשֵׁם הָאִישׁ אֱלִימֶלֶךְ״ (רות א:ב), אֲבָל הָרְשָׁעִים הֵם קוֹדְמִים לִשְׁמָם, דִּכְתִיב (שמואל א כה:כה) ״נָבָל שְׁמוֹ״ וְגוֹ׳. אִם כֵּן לָמָּה לָקַח הַכָּתוּב סֵדֶר הַצַּדִּיקִים בְּלָבָן הָרָשָׁע? וְלָתֵת טַעַם לַדָּבָר יֵשׁ לְהָעִיר בַּכָּתוּב אָמְרוֹ וַיָּרָץ לָמָּה רָץ, וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ילקוט שמעוני קט) אָמְרוּ לְפִי שֶׁרָאָה הַנֶּזֶם וְכוּ׳ נָתַן עֵינָיו בַּמָּמוֹן. וַעֲדַיִן קָשֶׁה, אִם כֵּן הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים לוֹמַר ״וַיְהִי כִּרְאוֹת וְגוֹ׳ וַיָּרָץ״ וְגוֹ׳. גַּם בָּזֶה לֹא הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב שְׁתֵּי פְּעָמִים ״אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן״?