וַתֹּ֤אמֶר נָעֳמִי֙ שֹׁ֣בְנָה בְנֹתַ֔י לָ֥מָּה תֵלַ֖כְנָה עִמִּ֑י הַֽעֽוֹד־לִ֤י בָנִים֙ בְּֽמֵעַ֔י וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַאֲנָשִֽׁים׃
מלבי"ם באור המילות
מבטן, ממעי אמי, המעי פורט יותר מן הבטן, שכולל כל חלל הבטן וצבתה בטנה. והמעי הוא רק המעים. וכשיורדפו יחד על העובר, ירצה במעי אמו, בעוד שהיתה ביצת הנקבה שממנו נוצר העובר דבוק בשלל הביצים והובא לתוך הרחם ע"י נשיכת חצוצרות ברחם ונשרשת שם ע"י ליחה דבקית, ובטן אמי יקרא עת יפרד אל הבטן בעת ירקם צורת הולד, שכן נעמי אמרה העוד לי בנים במעי (רות א' יא) וכונה, בשלל הביצים, ר"ל שאינה ראויה לילד עוד. ולכן בא לשון זה גם על הזכר כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך (בראשי' טו ד'), כיון על טפת הזרע, ולא יצדק לאמר על הזכר אשר יצא מבטני, ועיין מה שפרשתי בפי' (בראשית כה כג. תהלות עא ו') :
רבנו בחיי
עד יגדל שלה בני. מפני שלא היה שם אח גדול ממנו אמר לה עד יגדל שלה בני, אבל אם היה שם אח גדול לא היה אומר עד יגדל שלה. מכאן אמרו רז"ל תלה בקטן עד שיגדל או בגדול עד שיבא ממדינת הים או בחרש או בשוטה עד שישתפה אין שומעין לו. ומה שאמר הכתוב (רות א׳:י״א) שובנה בנותי למה תלכנה עמי העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים, ויש שסוברין מכלל שאילו היה לה בנים במעיה שנולדו אחר מיתת אחיהם בני יבום הם, אינו כן. שהרי בפירוש אמר הכתוב (דברים כ״ה:ה׳) כי ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה אחת בעולם, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו.
מחוקקי יהודה; קרני אור
[כה] ובב"ר (פ' פד) "אין אדם נמנע מלקרא לחתנו בנו ולכלתו בתו" ודעתם כי אמר בנותיו לכלול גם כלותיו שנקראו ג"כ בנות דרך חבה, וכן אמרה נעמי לכלותיה "שבנה בנותי" (רות א יא) כי לדעת אונקלס (במד' כו מו) לא היתה סרח בת בנו כי היתה בת אשת בנו כאשר הביא שם הרמב"ן ז"ל נוסח ת"א "ושום בת אתת אשר שרח" ע"כ אמרו ז"ל, שיאמר על כלותיו, וכן תיוב"ע "וכל נְשַי בְנוי" (ופדר"א פ' לו ולח) דרשו על בת דינה, ושד"ל פי' כי בנות אחרות נולדו ליעקב ככתוב (למטה מו ז) בנותיו ובנות בניו אתו, ולא הזכיר רק דינה מפני המאורע, ולא נכנסו בכלל השבעים נפש, כי נישאו לבני אחיהן ולבני דודיהן כיוכבד שנישאת לעמרם והנה כתוב לבד מנשי בני יעקב (למטה מו כו) לפיכך לא נמנו, רק דינה ושרח שנמנו נראה שהיו פנויות (ועיין למטה מו יו"ד הערה ג):