פרשנות מצטטת על רות ב:ד

שלא רצו להשיב במלאכ' אפי' שלום וכו'. על פי זה שמעתי כוונת הכ' ברות והנה בעז וכו' ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה'. דתיבת לו נראית יתירה. אמנם למדנו מאבא חלקיה שהפועל אין לו להשיב שלום ומסתברא דאם הבעה"ב עצמו הוא נותן שלום לפועל יכול להחזיר לו שלו' דודאי על זה נתן לו שלום כדי שיחזיר לו שלום. וז"ש ויאמר לקוצרים ה' עמכם והיא היה בעה"ב ולזה כתיב ויאמרו לו כלומר דוקא לו שהוא בעה"ב השיבו אבל לאחר שנתנו להם שלום לא ישיבו דאיכא ביטול פורתא:

קרבן לה'. תניא, ר' שמעון אומר, מניין שלא יאמר אדם לה' עולה, לה' מנחה, לה' תודה, לה' שלמים, אלא עולה לה', מנחה לה', תודה לה', שלמים לה', ת"ל קרבן לה' ^יטעם הדבר מבואר בגמרא דחיישינן דלמא יאמר לה' ולא יאמר קרבן ונמצא מוציא שם שמים לבטלה. ובפי' הרא"ש הסביר הענין דחיישינן שמא אחר שיאמר לה' ימלך מלידור, ובשל"ה כתב הטעם דחיישינן שמא ימות מיד לאחר שיאמר לה', והחלוק שבין אלה הטעמים מבואר, דלפי' הרא"ש אין שייך זה אלא בנדרים ונדבות, ולפי' השל"ה שייך זה בכל דבר.
ואמנם לדעתי נראה יותר מסתבר פי' הרא"ש, דלפי' השל"ה קשה, שהרי קיי"ל הלכה פסוקה בכ"מ בש"ס דלמיתה לזמן מועט לא חיישינן, וכן קיי"ל דמצות מברך עליהן עובר לעשייתן, ואם היה שייך חשש זה לא הו"ל לחכמים לתקן לברך כן, וגם מצינו דבשארי דברים זולת נדרים ונדבות לא חששו לזה, שכן איתא במשנה יומא ל"ט א' טרף בקלפי ואומר לה' חטאת, ובתו"י שם הקשו מברייתא זו ותירצו דשאני התם דכתיב אשר יעלה עליו הגורל לה' והדר ועשהו חטאת, אבל לפי מה שכתבנו בדעת הרא"ש דרק בנדרים ונדבות שייך זה החשש אין צריך לזה, וכן מצינו במקרא (רות ב׳:ד׳) שאמר בועז לקוצרים ה' עמכם ולא אמר עמכם ה', ואין להאריך עוד. .
(נדרים י' ב')

שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם. בשמו של הקדוש ברוך הוא, ולא אמרינן מזלזל הוא בכבודו של מקום בשביל כבוד הבריות להוציא שם שמים עליו, ולמדו מבועז שאמר לקוצרים ה׳ עמכם, וכי תימא בעז מדעתיה דנפשיה קעבד ולא גמרינן מיניה, תא שמע מן המלאך שאמר לגדעון ה׳ עמך גבור החיל, וכי תימא לא שאל המלאך בשלום גדעון, ולא ברכו, אלא בשליחותו של מקום הודיעו שהשכינה עמו, ולא גמרינן מיניה, תא שמע ואומר אל תבוז כי זקנה אמך, אל תבוז את בעז לומר שמדעתו עשה אלא למוד מזקני אומתך כי יש לו על מי להסמך שנאמר עת לעשות לה׳ הפרו תורתך: