פרשנות מצטטת על רות ב:ו

וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו לֹא יָכוֹל לִסְבֹּל שֶׁיִּהְיוּ הַמִּצְרִיִּים נִצָּבִים עָלָיו וְשׁוֹמְעִין שֶׁאֶחָיו מִתְבַּיְּשִׁין בְּהִוָּדְעוֹ לָהֶם, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על בראשית מ"ה:א'). וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית מ"ה:א'), "לְהִתְאַפֵּק" – לִסְבֹּל. "לְכָל הַנִּצָּבִים עָלָיו" – טַעְמוֹ עַד שֶׁיֵּצְאוּ כָּל הַנִּצָּבִים עָלָיו, וְהֻצְרַךְ לִקְרֹא לְהוֹצִיאָם. אֲבָל אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית מ"ה:א') תִּרְגֵּם "לְאִתְחַסָּנָא" – לְהִתְחַזֵּק, וְכֵן "וָאֶתְאַפַּק וָאַעֲלֶה הָעוֹלָה" (שמואל א יג יב), וְכֵן כָּל לְשׁוֹן הִתְאַפְּקוּת בְּכָל מָקוֹם חִזּוּק. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁהָיוּ שָׁם מִבֵּית פַּרְעֹה וּמִן הַמִּצְרִים אֲנָשִׁים רַבִּים יְחַלּוּ פָּנָיו לִמְחֹל לְבִנְיָמִין, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֵיהֶם עַל תַּחֲנוּנֵי יְהוּדָה, וְלֹא יָכוֹל יוֹסֵף לְהִתְחַזֵּק לְכֻלָּם, וַיִּקְרָא לַעֲבָדָיו הוֹצִיאוּ כָּל אִישׁ נָכְרִי מֵעָלַי, כִּי אֲדַבֵּר עִמָּהֶם, וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו, וּבְצֵאתָם מֵעָלָיו נָתַן אֶת קֹלוֹ בִּבְכִי וַיִּשְׁמְעוּ מִצְרַיִם וְאַנְשֵׁי בֵּית פַּרְעֹה הַמּוּצָאִים מֵעָלָיו, כִּי עוֹדָם בֶּחָצֵר הַחִיצוֹנָה. וְיִתָּכֵן כִּי פֵּרוּשׁ "הַנִּצָּבִים עָלָיו", מְשָׁרְתָיו הָעוֹמְדִים לְפָנָיו, כְּמוֹ "הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים" (רות ב ו), "שָׂרֵי הַנִּצָּבִים" (מלכים א ה ל), "לְהִתְיַצֵּב עַל ה'" (איוב א ו). וְטַעַם "וַיִּקְרָא", שֶׁהֵרִים קוֹלוֹ בְּכַעַס וְאָמַר לִמְשָׁרְתָיו, הוֹצִיאוּ כָל אִישׁ מֵעָלַי בִּלְתִּי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. וְטַעַם בַּהוֹצָאָה שֶׁהוֹצִיאָם מִשָּׁם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשְׁמְעוּ בְּהַזְכִּירוֹ לָהֶם הַמְּכִירָה, כִּי תִהְיֶה לָהֶם גַּם אֵלָיו לְמִכְשׁוֹל, שֶׁיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם עֲלֵיהֶם, אֵלּוּ אַנְשֵׁי בּוֹגְדוֹת, לֹא יָגוּרוּ בְּאַרְצֵנוּ וְלֹא יִדְרְכוּ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ, בָּגְדוּ בַּאֲחִיהֶם גַּם בַּאֲבִיהֶם בָּגְדוּ, מָה יַעֲשׂוּ בַּמֶּלֶךְ וּבְעַמּוֹ, וְגַם בְּיוֹסֵף לֹא יַאֲמִינוּ עוֹד:

לכל הנצבים עליו, משרתיו העומדים לפניו, כמו הנער הנצב על הקוצרים (רות ב' ו'):

וְטַעַם נִצָּבִים עָלָיו שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים לְנֶגְדּוֹ מִסְתַּכְּלִים, כִּלְשׁוֹן "הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים" (רות ב ה), "מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים" (מלכים א ה ל), וּלְפִי שֶׁהוּא יוֹשֵׁב וְהֵם הָיוּ עוֹמְדִים וְרוֹאִים בּוֹ אָמַר "עָלָיו", וְזֶה טַעַם "וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם", כִּי כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָם עוֹמְדִים נֶגְדּוֹ וְלֹא הָיוּ הוֹלְכִים לְדַרְכָּם, רָץ לִקְרָאתָם לַהֲבִיאָם אֶל בֵּיתוֹ. וְטַעַם "מִפֶּתַח הָאֹהֶל", לְהַגִּיד שֶׁהָיָה עֲדַיִן יוֹשֵׁב שָׁם אַחֲרֵי הִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ מַרְאֶה הַשְּׁכִינָה. וְיִתָּכֵן שֶׁיִּהְיֶה "עָלָיו" עַל הָאֹהֶל, שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים אֵלָיו מִן הַצַּד הָאַחֵר שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, וְהָיוּ שָׁם נִצָּבִים וְלֹא הָיוּ מִתְקָרְבִין אֶל אַבְרָהָם, כְּטַעַם "חוֹנִים עַל הַיָּם" (שמות יד ט):