פרשנות מצטטת על רות ב:יג

ויאמר מי את וכו' ותאמר וכו'. הנה אומרו אמתך זה פעמים יראה כפול וכן יראה כי שינת' מצווי חמותה כי היא אמרה לה ושכבת והוא יגיד לך את אשר תעשין אך לא שתאמר היא אליו את אשר יעשה כאמור אליו ופרשת כנפיך אך הנה באמור אליה את אשר תעשין מיראתה פן תגל מרגלותיו והוא ישן אולי יחרד ותביא עליה קללה ולא ברכה כי חרדת אדם יתן מוקש ע"כ במתק שפתיה ראתה ותתקן באומרה ויהי בשכבו וידעת את המקום ובאת וגלית מרגלותיו כו' לומר כי בבואו לשכב תדע המקום ומיד כאשר ישכב טרם ירדם תבא ותגל מרגלותיו כי אז לא יחרד כאיש אשר יעור מרעיד משנתו ואמרה לה כי אז בראותו אותה יבין אשר עם לבבה וגם כי יתן אל לבו כי כעובדי אמה כך עובדי ברתא ככתוב למעלה כי עשתה כבת לוט לאביה ובזה יתן אל לבו כי זאת היא המיועד' לצאת ממנה וירא' כי גם היא לשם שמים כיוונה לבלתי לכת אחרי הבחורים ובכן לא תצטרך לדבר דבר אך אחרי כן גם שהיא עשתה כן כי מאז בא לשכב באה היא שמה כאומרו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל וכו' אך הכתוב גלה לנו למה לא נעשה כמאמר נעמי והוא כי היה מדי אכלו ומדי שתותו וייטב לבו וסמוך לערימתו כשמחת בקציר כי כל אלה מרגילים לשינה ע"כ כרגע וישכב וירדם ועוד שהיא גם היא מענותנותה באה בלט באופן כי במעט תנומות לא הרגיש בשכבה או שמן ה' היה ששכב וירדם וע"כ נשתהית שוכבת מרגלותיו עד חצי הלילה שהוא עת רצון והוא לא הרגיש וז"א ויאכל בועז וישת וייטב לבו וגם שויבא לשכב בקצה הערמה וגם שהיא באת בלט ע"כ ותגל מרגלותיו ותשכב ולא הרגיש עד אחרי כן כי ויהי בחצי הלילה הקיץ ויחרד וכו' ובכן בהיות שבועז לא הכירה הוכרח לשאול את פיה ויאמר מי את והוכרחה לענות ולומר אנכי רות אמתך ותאמר בלבה גם שאודיע אליו כי אנכי רות לא יספיק זה כאשר היה מספיק לו הכירני משכבי טרם ירדם שלא הייתי צריכה לדבר דבר והוא יגיד לי אשר אעשה כי הלא אז בטוב לבו ובאשר יעלה על רוחו כי לשם שמים נתכוונתי כאמור לא הייתי צריכה להמתיק הדברים כי הוא יבין ואז שתיקותי היה יפה מדבורי אך עתה אחר כל החרדה הגדולה אדרבה יתנני לפני בת בליעל או ידבר סרה והלואי אמתיק הדבר בפי ויכנסו באזניו ובכן אמרה ופרשת וכו' וענין דבריה יהיה כי מלבד הודיעה מי היא במתק שפתיה תדיח המעיקים האפשרים יהיה לה לפניו. ראשונה אולי לא תהיה כשרה בעיניו. שנית בל ישית לב אל היותה מואביה. ושלישית כי היא מא' הריקות והוא גדול הדור ומשלשלת ייחס גדול. רביעית על עשותה הפועל המגונה הזה לבא לילה לשכב מרגלותיו על כן קדמה ותאמר על הא' אנכי רות כלומר אנכי רות אשר הפלגת לדבר עלי כמה מעלות טובות באומר הגד הוגד לי כל אשר עשית וכו' ישלם ה' וכו' באופן כי כשרה אני בעיניך. ועל השנית אמרה אמתך כלומר איני כאשר דברתי אליך זה ימים באומרו וכי דברת על לב שפחתך שהשויתי עצמי אל אחת השפחות אשר אין טבילתן ויהידותן שלמה רק לשם עבדות ואסורות לבא בקהל אך אנכי כעבריה ממש כי גיורת וצדקת אנכי בעצם כא' היהודית והוא כי מואביה תקרא שפחה והישראלית הנמכרת תקרא אמה וז"א אנכי אמתך כלומר לא תתייחס הכנעתי כמשרתת אליך כ"א לאמה אשר עבריה היא ממש כי מואבי ולא מואבית כתיב וטעמו וראו כי לא אמרה תפרוש כנפיך על אמתך כי אם ופרשת כבאה להוסיף על כיוצא בו והוא כי הוא אמר אליה אשר באת לחסות תחת כנפיו ואם המואבית מתועבת מלבא בקהל כמואבי איה איפה חסותי בצל כנפיו אם מתועבת אנכי מבא בקהלו אך ודאי אתה הראת לדעת כי קרובה אנכי לפניו ית' וחוסה בצל כנפיו ובכן גם אתה ופרשת כנפיך ג"כ כשם שהוא ית' כנפיו פרושות עלי כדברך ולא תגעל בי. ועל השלישית חזר ואמר אמתך לומר גם כי אני בערכך כערך אמה אל אדוניה ראה כי גואל אתה והבט את מצות אלהינו בעשותך חסד עם המתים להקים שם המת על נחלתו. ואף גם הרביעית תקנה באומר' כי גואל אתה ולא עוד כ"א גם בזה העידו אל כל אשר כתבנו בכוונת נעמי בפעולה הזאת לומר הבט נא כי שמתי פני על דבר מצוה כי גואל אתה לבלתי השבית לאישי גואל ולהקים שמו על נחלתו כלומר ובין תבין מאשר לפניך כי הן אלה דרכי הורתי בת לוט לשכב את אביה להקים זרע בארץ ותשכיל ממוצא דבר אולי אהיה אנכי היוצאת ממנה להדבק בקדושה ויתכן רמזה לו הכרח אל כוונתה זאת באומר' ופרשת כנפיך לומר מאשר בחרתי בך תפרוש כנפיך אחרי זקנתך ולא הלכתי אחרי הבחורים תדע לך כי כל ישעי וכל חפץ הלא הוא על כי גואל אתה:

וַיִּקְרָא לָה נֹבַח – לֹא מַפִּיק הֵ״א, וְרָאִיתִי בִּיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן: לְפִי שֶׁלֹּא נִתְקַיֵּם לָהּ שֵׁם זֶה, לְפִיכָךְ הוּא רָפֶה, שֶׁמַּשְׁמָע מִדְרָשׁוֹ כְּמוֹ ״לֹא״. וְתָמֵהַּ אֲנִי, מַה יִדְרֹשׁ שְׁתֵּי תֵּבוֹת הַדּוֹמוֹת לָזוֹ: ״וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז״ (רות ב יד), ״לִבְנוֹת לָה בַיִת״ (זכריה ה יא), לְשׁוֹן רַשִׁ״י (רש״י על במדבר ל״ב:מ״ב). וַהֲרֵי הָרַב אוֹצָר בָּלוּם לַתּוֹרָה, לַהֲלָכוֹת וְלַהַגָּדוֹת, וְאִשְׁתְּמִיטְתֵּיהּ זוֹ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדְרַשׁ רוּת (רבה ה ה): ״וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה כְּאַחַת שִׁפְחוֹתֶיךָ״ (רות ב יג), אָמַר לָהּ: חַס וְשָׁלוֹם, אֵין אַתְּ מִן הָאֲמָהוֹת אֶלָּא מִן הָאִמָּהוֹת. וְדִכְוָתֵיהּ: ״וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ״ - מְלַמֵּד שֶׁלֹּא עָמַד לָהּ אוֹתוֹ הַשֵּׁם. וְדִכְוָתֵיהּ: ״וַיֹּאמֶר אֵלַי לִבְנוֹת לָה בַיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר״ - מְלַמֵּד שֶׁאֵין לַשֶּׁקֶר תְּשׁוּעָה. עַד כָּאן בָּאַגָּדָה. וְכֵן בִּגְמָרָא שֶׁל מַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין (כד) אָמְרוּ: זוֹ חֲנֻפָּה וְגַסּוּת הָרוּחַ שֶׁיָּרְדוּ לְבָבֶל, אִין לְבָבֶל נָחוּת, וְאִשְׁתַּרְבּוּבֵי אִשְׁתַּרְבּוּב לְעֵילָם, דַּיְקָא נַמִּי דִּכְתִיב ״לִבְנוֹת לָה בַיִת״, שְׁמַע מִנָּהּ. וְהוּא מִדְרָשׁ מִן חֶסְרוֹן הַמַּפִּיק הַזֶּה, שֶׁלֹּא עָמַד לָהּ הַבַּיִת בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר:

מה ידרוש בשתי תיבות. והקשה הרמב"ן וכן שאר מפרשים איך לא ראה במדרש רות ואנכי לא אהיה כאחת שפחתיך, א"ל ח"ו אין אתה מן השפחות אלא מן האמהות. ודכוותא ונבח הלך וגומר, ודכוותא ויאמר אלי לבנות לה בית בארץ שנער מלמד שאין לשקר תשועה וכו' ע"ש. ול"נ דגם רש"י ידע המדרש אך מ"ש ותמהני וכו' הוא לפי מה שדרש רבי משה הדרשן שלא עמד השם של עיר בכך, לכן כתיב לה רפה כאלו כתיב לא נבח שלא נתקיים השם אלא שם אחר. וכן צריך לדרוש נמי כהאי דווקא ויאמר לה בועז לא בועז אלא שליח, וזה אינו. וכן לבנות לה בית לא בית אלא אהל, וזה אינו. ולכן דקדק רש"י בדבריו ואמר מה ידרוש, כלו' לפי' שדרש מדרש פה יש לדרוש גם כן התם, וזה אינו, ובאמת לא נשתנה שם העיר שקרא בשם נובח, והא דכתיב לה רפה י"ל דנובח ואחרים קראו את העיר בשם נובח, אבל בניו לא קראו אותה נובח, כמו שכתב הרמב"ם הביאו טור י"ד סי' ר"ס, היה שם אביו כשם אחרים ישנה את שמם כלומר שמם של אחרים. כן נ"ל ליישב דברי רש"י: