פרשנות מצטטת על רות ג:ח

ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליו וגו' אל תודעי לאיש וגו'. אמרו במדרש ורחצת מטינוף ע"ז שלך וסכת אלו מצות וצדקות ושמת שמלותיך עליך אלו בגדי שבת הראשונים פירשו דקשיא להו לרז"ל דמאחר דלא זכר שתפשוט בגדיה קודם ורחצת וסכת דהוא דבר שאין צריך הכתוב לאמרו. כן לא היה צריך לומר ושמת שמלותיך דפשיטא שלא תשאר ערומה לכן דרשו שהם בגדי שבת. ואפשר לומר במ"ש ילקוט ראובני פרשת וישב משם ס' התמונה דנשמת רות היתה נשמת ישראל ובחטאה באה בא"ה והיא בת זוג בעז ע"ש באורך. ועתה כבר נתקנה נשמתה ומוכנת לבא אל הקדש ראש הסנהדרין בועז וז"ש לה נעמי ורחצת מטינוף ע"ז כלומר שנשמתך נשמת ישראל וזכית עתה להתגייר הא גופא רק איזה לכלוך ע"ז סריך וסביך לכן רחצי הזכי ואח"כ גופך ונפשך שעלו מן הרחצה יאירו המצות והצדקות שעשית בהיותך נשמת ישראל עתה דכבר נתקן החטא ושמת שמלותיך דמהמצות נעשה חלוק' דרבנן וזה רמזו בגדי שבת כלומר בגדים רוחניים המועילים לעולם שכלו שבת. ואחר כל השבח הזה וירדתי הגורן זכיתי תרד עמך ומ"ז אל תודעי לאיש וגו' ואפשר במ"ש רז"ל בשוחר טוב חצות לילה אקום להודות לך אני מודה על מה שעשית לזקנתי רות בחצות לילה שלא קללה בועז וז"ש וירדתי כתיב ואמרו רז"ל זכותו תרד עמך פי' שלא יקללך בעז והיינו דקאמרה אל תודעי לאיש מלשון ויודע בהם אנשי סוכות כלומר אל תתיסרי לאיש שלא יקללך ויענישך בעז ואפשר שמלבד זכות האשה רבה הזאת נעמי ההולכת אתה. עוד זאת הגינה על רות שלא קללה והענישה בעז על שהחרידה אותו ועשתה מעשה זר כזה. היינו דאהניא לה זכות דוד הע"ה שעתיד לצאת ממנה הגבר הוקם על חצות לילה תדיר. וזכות חצות לילה שקם דוד כל ימיו אגוני מגנא בחצי הלילה הזו. ואפשר שזה רמז מ"ש רז"ל מאי רות שזכתה שיצא ממנה דוד שריוהו להקב"ה בשירות ותשבחות כלומר מאי רות שנשאר לה שם רות ולא נשתנה שמה כאשר נתגיירה או כאשר נעשו לה כמה נסים ונפלאות לז"א שיצא ממנה דוד כלומר רמוז בשמה הצלחה מעונש בועז שלא תכוה בגחלתו ולא קללה ולא הענישה בזכות דוד המלך ע"ה שיצא ממנה וזכותו הגין עליה ויצאה בדימוס ובמקום קללה בעז ברכה ותחת אשר שכבה מרגלותיו היתה שוכבת חיקו ותהי לו לאשה על כן נקראת רות רמז על דוד המלך ע"ה שריוה להקב"ה בחצות וכפר עליה על מה שעשתה בחצות. נמשך לזה נבין פסוק דבר הימ' (א' סימן ד') ומשפחו' בית עבוד' הבוץ לבית אשבע ויוקי' ואנשי כוזיבא ויואש ושרף אשר בעלו למואב וישובי לחם והדברי' עתיקים. ואבאר בסגנון חדש ועיין בשמחת הרגל (דף י"ב ודף מ') ואפשר במ"ש שם שנסתפק הרב מוצל מאש רת (סי' מ"ו) במי שבא על אשת איש שבעלה במדינת הים והם כיונו לעבירה ובסוף נודע שבעלה כבר היה מת אי מותרת לבועל ואני עני הסכמתי דמותרת והשתא במחלון וכליון באנו לספק זה דהם כיונו לאיסור וסברי דמואבית אסורה ולפי האמת דק"ל מותרת נמצא דלא עשו איסור אמנם כתב הרב שפתי כהן על התורה דכך רצה ה' דהמאבית יהיו אסורות עד נשואי רות לבעז שהותרו משום כבוד דוד הע"ה ולפ"ז היו אסורות למחלון וכליון וז"ש ומשפחות בית עבודה הבוץ דהיינו דוד הע"ה כמשז"ל בילקוט על פסוק זה שדוד הע"ה עסוק בפרוכת. וזכותו גרם לבית אשבע בעז שנשבע ליצרו ויוקים שנתקיימה רות ולא קללה והענישה בועז בזכות דוד הע"ה שקם בחצות וכמש"ל ואנשי כוזיבא דואג וסיעתו שרצו לפסול דוד המלך ע"ה שבא מרות והוא פסול והוא שקר דמואבית הותרה והשתא יקשה למה נתחייבו מחלון וכליון והלא לפי האמת מותרות והוי כנדון הרב מוצל מאש ממש לז"א ויואש ושרף אשר בעלו למואב ר"ל שלהם גם באמת היו הנקבות אסורות כזכרים וז"ש בעלו למואב ל' זכר דעד בעז היו הנקבות אסורות עד וישובי לחם רות שנדבקה בבית לחם ונשאה לבעז בבית לחם יהודה והוא נצוץ קדש ששב אלינו כמש"ל אבל עד הזמן ההוא הנקבות היו אסורו' ודוק היטב."

כחצות הלילה. יש מדקדקים שאמרו כחצות שם הפועל, והטעם כאשר יהיה חצי הלילה בשוה, כי רצו לדמותו כמו ויהי בחצי הלילה (יב כט), וידוע כי אין יכולת בחכם לידע רגע חצי היום כ"א בטורח גדול בכלים גדולים של נחשת, ואף כי חצי הלילה שהוא יותר קשה, ולפי דעתי אין צורך לכל זה, כי פי' כחצות הלילה, כאשר יעבור חצי הלילה הראשון וככה, בחצי הלילה (יב כט) הנשאר, והעד הנאמן, ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת (רות ג ח) "חצות לילה אקום להודות לך" (תה' קיט סב):

וזה מעשה המנורה מקשה. קישוי של משה היה על כ"ב אותיות התור' המרומזין בכ"ב גביעים שהיה במנור' לקבל כ"ב חלקים שיש בעול' כי נחלקו האותיות לג' מערכות ז' כפולות י"ב פשוטות ג' אמות וכן ז' ככבי לכת י"ב מזלות ג' יסודות אש מים רוח הרי כ"ב וכן באדם ראש לב כבד ז' נקבים י"ב מנהיגם הרי כ"ב באדם כ"ב בשנה כ"ב בנפש והן הן כ"ב צינורות שיורדים לעולם כמבואר בפרדס שער צינור וסי' ב"ך יברך ישראל וז"ש הקב"ה למשה דבר אל אהרן לגדולה מזו אתה מתוקן בהעלותך את הנרות שהוא מדליק המנורה העליונה הן הן ז' קני המנורה שממנה מאירין ומזהירין ז' ספירות העליונות לז' היכלין דכסיפין בעולם הבריאה ומשם לז' רואי פני המלך היושבים ראשונה במלכו"ת שבשעת מ"ת היה מתיירא משה באומרו שמא ישרפוני בהבל פיהם כי ז' הבלים הם בס' קהלת שכל עולם עומד עליו שרפ"ה ש"בעה ר"ואי פ"ני ה"מלך ובעשיה בגימטריא סנדלפו"ן פ"ר במלוי פ"ה רי"ש הרי בהיפך אתוון שרפ"ה ז"ס פרים הנשרפים כי בתיבת פר תמצא שרפה גם שם שבעה רואי פני המלך (דניאל ז) נהר די נו"ר נגד ונפק מן קדמוהי אהר"ן כולל כל כנפי החיות רנ"ו עד שבאים האורות לזה העולם עם ז' ככבי לכת. לכן היו כ"ב גביעים במנורה שהוא בית קבול לכל כ"ב חלקים שבעולם הן הן שרטוטין כ"ב שבמזוזה כי כל צינור הוא שרטוט ולכן אין השכינה שורה פחות מכ"ב אלף מישראל וכן לווים היו כ"ב אלף סוד כל הצינורות שבעולם ונחלקין לג' תנופות כמ"ש רש"י נגד בני גרשון אמר תנופה לפני י"י נגד בני קהת אמר תנופה לי"י ממש ננד בני מררי אמר תנופה סתם כי ר"ת דלהון ק"הת מ"ררי ג"רשון הוא קמ"ג בגימטריא א"ל אלהי"ם הוי"ה ג' עולמות בי"ע סודם לקבליהון ג' אמירות מיותרות בפסוק וג' מנורות ובזה גרם אהרן הארה לכל עולמות שקושר מרכבה עליונה בעליונה ותחתונה בתחתונה בסוד (זכריה ד) שבעה ושבעה מוצקות מוצקים ומותאמים (איוב מא) א' בא' יגשו ועז"א ויטש כן אהרן מגיד שבחו של אהרן שידע לחבר מרכבה במרכבה כי הגיע ע"ת דו"דים שהוא חיבור מרכ"בה ב"פ מרכב"ה עולה ע"ת דודי"ם כי אז כ"ד של רבקה מלא על שכמה כ"ף דל"ת הכי הוי ז"ש שהם קיימין עולם ועד כי גם בכל צדיק (משלי י) וצדיק יסוד עולם ומחבר המשכן להיות אחד וזה היתה כוונת ר' ברונא חסיד פעם א' סמך גאולה לתפלה ולא פסק חוכא מפומיה כלא יומא וקשה וכי לא סמך רק יום א' גאולה לתפלה. אבל הכוונה שהתפלה עולה דרך ז' היכלות כשאומר המלך המרומם לבדו כוונתו בהיכל לבנת הספיר כשאומר אל ברוך גדול דעה בהיכל עצה השמים שם או"ר פני"אל חשמ"ל שע"ח נהורין (שם ט) ח"צבה ע"מודיה ש"בעה לאל ברוך היכל נגה אור חדש על ציון היכל זכות אהבה רבה היכל אהבה אמת ויציב היכל קודש הקדשים וכשיגיע לגאל ישראל אזי מחבר האוהל להיות א' וצריך כוונה גדולה לאו כל מוחא ומוחא סביל דא ואותו צדיק מתכוונן פעם א'. והעלה על עבר פניה אל מול פני המנורה העליונה לכן שמח שמחה של מצוה ז"ש ויעש כן אהרן שגם גדול הוא של אהרן שכל העולם כדאי הוא לו. וא"ת מאי רבותיה דמנורה שמכוון בה לז"א וזה מעשה המנורה כמ"ש (בראשית כח) אין זה כי אם בית אלקים וז"ה שער השמים שהם ח"י טורי דאפרסמא דסלקא צלותא דבר נש ח"י מילי' ח"י ברכאן ז"ס (רות ג) ויהי בחצי הלילה דאי' גבי בועז שהוא צדיקא דעלמא שאז הקב"ה איתער חורבן ב"ה ז"ש ויחרד האיש זה הקב"ה איש מלחמה וילפת ילפתו ארחות דרכו וטעם החרדה (ירמיה כח) י"י ממעון קדשו שאוג ישאג על נוהו וז"ש (רות ג) והנה אשה שוכבת מרגלותיו היא בגימטריא שכי"נ' שהיא עמנו בגלות ויאמר האיש זה הקב"ה עורי בני שתתעוררו בתשובה שנקראת מ"י ז"ש מי את בתי הלא ראוי לך לעורר בתשובה שנקראת מ"י (איכה ב) מ"י ירפא לך ותאמר רות אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גואל את"ה ז"ש רות נכנסתי תחת כנפי השכינה כי אד"ני הוא א"לף ד"לת נ"ון י"וד בגימטריא תרע"א דמלכ"א שערי צדק קא הנגלה של א"דני ה"ס מפניו כל בשר נשאר תר"ו בני' רו"ת הם כנפי שם של אדני שהיא השכינה אשר רות דבקה ב"ה קרי בי' בה' אחרונה של שם כי היא האשה אשר הוכיח י"י לבן אדני ה' אחרו"נה ש"ל שם אבל יצחק היה בן ה"א ה"א תרין ההין וז"ש הקב"ה ציני הלילה בגלות והיה בבוקר אם יגאלך טוב סומך גאולה להפלה יגאל כמ"ש חזקיה (ישעיה לח) הטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה ח"י י"י ח"י ברכאן דצלותא ז"ס זרקא ס'ג'ל ר"ל מי שזורק במחשבתו וכורך בכריכה ס"מך ג"אולה ל"תפלה מונח רביעי אף שאנו מונחין בגלות רביעי הזה מהפך פשטא שיהפך הקב"ה ויפשוט העקימות של נחש שכרוך על עקבו זקף קטן ר"ל כי קטן יעקב ויזקוף הקב"ה (ישעיה ס) הקטן בגלות יהיה לאלף ויהיה זקף גדול והנה המנורה היא לעולם להעריך אותו דרך ז' שערים העליונים לעורר כ"ב צינורות שבעולם שהם לקבל כ"ב חלקים שבעולם שנה נפש וכן הברכות שלך לעולם כי כשם שיש כ"ב צינורות כן יש ס' צינורות בסוד ס' דבוקים שבק"ש שהם לקבל ס' צינורות שבעולם. ז"ס (בראשית כב) הנ"ה א"יל בגימטריא מי"כאל אחר נאחז בסבך סוד 'ס'ב'ך הם צינורות ס"ב"ך וכן אותיות התורה כ"ב אותיות ובמילואן הם ס' שניהם בזווג עולין סב"ך כי מיכאל למעלה אוחז בס' דבוקים של ק"ש ובכ"ב גביעים של מנורה ואח"כ בקטורת בקרני"ו בגימטריא שס"ח מנין של קטורת:

ילפתו. יאחזו אורחות דרכם כמו וילפת שמשון (שופטים טו) וכן ויחרד האיש וילפת (רות ג׳:ח׳) שחבקתו האשה:

וילפת. ויאחז, אינברצ"א בלע"ז, כמו (רות ג ח): ויחרד האיש וילפת, נאחז בזרועות האשה: