וַיֹּ֖אמֶר מִי־אָ֑תּ וַתֹּ֗אמֶר אָנֹכִי֙ ר֣וּת אֲמָתֶ֔ךָ וּפָרַשְׂתָּ֤ כְנָפֶ֙ךָ֙ עַל־אֲמָ֣תְךָ֔ כִּ֥י גֹאֵ֖ל אָֽתָּה׃
ביאור יש"ר
ולא יגלה כנף אביו, יתכן שהוא דרך כלל על אלמנת או גרושת אביו בין שהיתה אשתו או אנוסתו או שבויתו או יבמתו, מאחר שאביו פירש כנפיו עליה, כענין שנאמר ופרשת כנפיך על אמתך (רות ג' ט'), אסור לבנו לגלות כנפיו ולבוא אליה, ולפי שאולי יחשוב הבן שמותר לו לישא אותה מאחר שאינה אמו רק אנוסת אביו או גרושתו, לכן אמר הכתוב בלשון זה לא יקח, אבל באיסור האם בפרט אמר ערות אביך וערות אמך לא תגלה, והנה כל זה לדעת ר' יהודה שאסר לאדם אנוסת אביו ומפותת אביו, אבל יש דעת אחרת במס' כתובות:
הכתב והקבלה
כנף אביו. שומרת יבם של אביו (רש"י מרז"ל, יבמות ד'), והוא מכוון בלשון המקרא, כי פרישת כנף בגד איש על אשה הוא ענין הנשואין, כמ"ש (רות ג' ופרשת כנפיך על אמתך. וכמ"ש רש"י שם ובתלמוד (קדושין י"ח) קרא לקדושי אשה בשם פריסת טליתו עלי' ע"ש בבגדו בה, ואין לך אשה אשר איש מצווה עלי' לנשאה רק יבמה, שזקוקה אליו מחמת מיתת בעלה, ולשון. כנף אביו. פי' אשה אשר אביו מחוייב לפרש כנף בגדו עלי' לנשאה ככתוב ולו תהיה לאשה ושפיר קראוה כנף; והראב"ע כאן פי' לא יקח אשת אביו האנוסה, וטעות הוא דקיימל"ן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו:
ברטנורא
רבי יהודה אוסר. דכתיב (דברים כ״ג:א׳-ב׳) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו, כנף שראה אביו לא יגלה. ואין הלכה כרבי יהודה. אבל חכמים אסרו לנטען מן האשה לישא בתה או אחותה או אמה או אחת מקרובותיה, מפני שהיא מצויה אצלם תמיד ואתו לידי הרגל עבירה. ואם עבר ונשא אחת מקרובות אנוסתו ומפותתו או מקרובות האשה שנחשד עליה אין מוציאין אותה מידו. ומתניתין דקתני נושאין על האנוסה דמשמע אפילו לכתחלה, מיירי לאחר מיתת האנוסה והמפותה, דהשתא ליכא למיחש שמא לאחר שישא בתה יזנה עם הראשונה: