פרשנות מצטטת על רות ד:ג

במקרא יש סיפורים מעטים על מכירת קרקעות, ורובם קשורים למצוקה חריגה. אין אמנם איסור חד משמעי על מכירת נחלת אבות, אך מבין הפסוקים משתמע כי הדבר אינו נדיר בלבד אלא גם ראוי לגנאי. מכירת קרקעות נזכרת בעיקר בהקשר לקנייה מחדש – "גאולה" בלשון המקרא. בספר ויקרא נזכרת אפשרות זו בלשון "כי ימוך אחיך ומכר מאחֻזתו" (ויקרא כה כה), וכאילו זו הייתה הסיבה היחידה והמניע למכירת קרקע. כך גם מכרה נעמי הגולה והענייה את אדמתו של בעלה (רות ד ג), וכך מוכר בן דודו של ירמיהו את אדמתו לאחר שכבשוה נכרים (ירמיהו לב ז-טו).

כי לך משפט הגאולה לקנות. על כי אתה קרוב אלי המשפט הוא שתגאל שדי שלא תבוא ביד אחרים ולקנות אתה אותה כי כן היה משפטם כמ״ש בבועז ויאמר לגואל חלקת השדה וכו׳ אם תגאל גאל (רות ד׳:ג׳):

כי ידע אשר שם בנחלתו חלקת שדה כו'. הוכרח לפרש כן, כי מפשוטו של קרא משמע שכבר היה מחוקק שם קבור, וזה אינו אמת, שהרי באותו זמן עדיין הי' משה קיים. לכן פי' כי ידע בקבלה או בנבואה. עוד תיקן בזה דהוסיף מלת קבורת, דמקרא משמע שהי' למחוקק חלק בארץ, מדכתיב שם חלקת מחוקק ספון, ולא הי' למשה רבינו ע"ה שם חלק ונחלה, לכן פי' חלקת שדה קבורת מחוקק. והוסיף מלת שדה, מפני שמלת חלקת מורה על חלק בדבר, וצריך לדעת ממה היא חלק. משום הכי הוסיף מלת שדה, כמו (רות ד ג) חלקת השדה אשר לאחינו: