פרשנות מצטטת על רות ד:טו

בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי אָמַר אוּנְקְלוֹס (תרגום אונקלוס על בראשית ל"ח:ב') "תַּגָּרָא", כְּלוֹמַר אִישׁ סוֹחֵר שֶׁבָּא לָגוּר בָּאָרֶץ בִּסְחוֹרָתוֹ. וְדַעְתּוֹ לוֹמַר כִּי בְּנֵי יַעֲקֹב יִשְׁתַּמְּרוּ מִלִּשָּׂא כְּנַעֲנִיּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֲבִיהֶם יִצְחָק גַּם אַבְרָהָם, וְכֵן הִזְכִּירוּ בַּגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת פְּסָחִים (פסחים נ'). וְהָיוּ נְשֵׁיהֶם מִצְרִיּוֹת עַמּוֹנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת וּמְיֻחֲסֵי בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה. וּלְכָךְ יִחֵד הַכָּתוּב עַל שָׁאוּל בֶּן שִׁמְעוֹן (להלן מו י) "וְשָׁאוּל בֶּן הַכְּנַעֲנִית", כִּי הוּא לְבַדּוֹ בָּהֶם, וְגַם שָׁם דָּרְשׁוּ (ב"ר פ יא) שֶׁהִיא דִּינָה שֶׁנִּבְעֲלָה לִכְנַעֲנִי. וְרַבּוֹתֵינוּ (שם פד יט) נֶחְלְקוּ בַּדָּבָר, אָמְרוּ, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תְּאוֹמוֹת נוֹלְדוּ עִם הַשְּׁבָטִים וּנְשָׂאוּם. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּנַעֲנִיּוֹת הָיוּ. וְיִתָּכֵן שֶׁלֹּא הִקְפִּיד רַבִּי נְחֶמְיָה בְּיִחוּסָן, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לוֹמַר שֶׁנָּשְׂאוּ מִנְּשֵׁי אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲבָל הָיוּ מִן הַגֵּרִים וְהַתּוֹשָׁבִים הַבָּאִים מִכָּל הָאֲרָצוֹת, אוֹ עַמּוֹנִיּוֹת וּמוֹאֲבִיּוֹת וּמִיֶּתֶר הָעַמִּים, כִּי לֹא נִתְכַּוֵּן רַק לַחְלֹק עַל רַבִּי יְהוּדָה שֶׁלֹּא נָשְׂאוּ אַחְיוֹתֵיהֶם, שֶׁאֲחוֹתוֹ מִן הָאֵם אֲסוּרָה לִבְנֵי נֹחַ (סנהדרין נח). וּלְדַעַת רַבִּי יְהוּדָה יִצְטָרְכוּ בְּנֵי לֵאָה לָשֵׂאת תְּאוֹמוֹת שִׁשָּׁה הָאֲחֵרִים, וְהֵם יִשְׂאוּ שֶׁלָּהֶם, אוֹ שֶׁלֹּא יוֹדֶה ר' נְחֶמְיָה בַּתְּאוֹמוֹת כְּלָל, וְלֹא הָיְתָה לוֹ בַּת זוּלָתִי דִּינָה, כְּמַשְׁמָעוּת הַכָּתוּב. וְעַל דֶּרֶךְ סְבָרָא אֵינֶנּוּ נָכוֹן שֶׁיִּשְׂאוּ כֻּלָּם כְּנַעֲנִיּוֹת, שֶׁיִּהְיֶה בְּנוֹחֲלֵי הָאָרֶץ מִזֶּרַע כְּנַעַן הָעֶבֶד הָאָרוּר כְּמוֹ מִזַּרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, וְהַכָּתוּב צִוָּה לְהַחֲרִימוֹ וְלֹא תִּהְיֶה לוֹ שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה, וְעַל כָּל פָּנִים זֶה הָאִישׁ תַּגָּר, כִּי לָמָּה יִצְטָרֵךְ הַכָּתוּב לֵאמֹר כִּי הוּא כְּנַעֲנִי בְּיִחוּסוֹ וְכָל אַנְשֵׁי הָאָרֶץ הַהִיא כְּנַעֲנִים הֵם מִן הַפְּרִזִּי וּמִן הַיְבוּסִי וַאֲחֵיהֶם, כִּי לִכְנַעַן יִתְיַחֲסוּ כֻּלָּם, וַעֲדֻלָּם בְּאֶרֶץ כְּנַעַן הִיא, וְהָרָאוּי הָיָה שֶׁיֹּאמַר וַיִּקַּח שָׁם יְהוּדָה אִשָּׁה וּשְׁמָהּ כָּךְ, כַּאֲשֶׁר הִזְכִּיר שְׁמוֹת הַנָּשִׁים בְּתָמָר וּנְשֵׁי עֵשָׂו וְזוּלָתָן (לעיל ד יט יא כט כה א). אֲבָל פֵּרֵשׁ בּוֹ שֶׁהוּא תַּגָּר, שֶׁאֵינֶנּוּ מִן הָאָרֶץ שֶׁהָיְתָה לַחִוִּי אוֹ לָאֱמֹרִי. וְזֶה טַעַם "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי", כִּי בַּעֲבוּר אָבִיהָ נְשָׂאָהּ. וְהַכָּתוּב שֶׁאָמַר "בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וְשֵׁלָה שְׁלֹשָׁה נוֹלְדוּ לוֹ מִבַּת שׁוּעַ הַכְּנַעֲנִית" (דהי"א ב ג), בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בַּת אִישׁ הַכְּנַעֲנִי תִּקָּרֵא כֵן, כִּי הָאִישׁ הַהוּא יִקָּרֵא לָהֶם הַסּוֹחֵר, כִּי הוּא יָדוּעַ וּמֻבְהָק בִּסְחוֹרָתוֹ אֲשֶׁר בַּעֲבוּרָהּ גָּר שָׁם. וְרַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (להלן מו י), כִּי בַּעֲבוּר הֱיוֹת הָאִשָּׁה הַזֹּאת כְּנַעֲנִית וְעָבַר עַל דַּעַת אֲבוֹתָיו, הָיוּ בָּנֶיהָ רָעִים וּמֵתוּ, וְלָכֵן הִזְכִּירוֹ הַכָּתוּב, וְשָׁאוּל לְבַדּוֹ הִזְכִּיר שֶׁהָיָה בֶּן הַכְּנַעֲנִית כִּי לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר כֵּן בְּשֵׁלָה. וְאִם כֵּן יִהְיֶה טַעַם "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה", כְּלוֹמַר שֶׁרָאָה אוֹתָהּ וְחָשַׁק בָּהּ, כְּעִנְיַן "וַיַּרְא אִשָּׁה בְּתִמְנָתָה" דְּשִׁמְשׁוֹן (שופטים יד א), וּבְפָרָשַׁת וַיְחִי יַעֲקֹב (רש"י על בראשית נ':י"ג) כָּתַב רַשִׁ"י זַ"ל, "וַיִּשְׂאוּ אוֹתוֹ בָנָיו" וְלֹא בְּנֵי בָנָיו, שֶׁכָּךְ צִוָּם, אַל יִטְעֲנוּ בְּמִטָּתִי אֶחָד מִבְּנֵיכֶם לְפִי שֶׁהֵם מִבְּנוֹת כְּנַעַן (במדב"ר ב ח). וְיִהְיֶה זֶה לְפִי שֶׁשָּׁאוּל בֶּן שִׁמְעוֹן וְשֵׁלָה בֶּן יְהוּדָה הָיוּ מִבְּנוֹת כְּנַעַן, וְלָכֵן יוֹצִיא אֶת כֻּלָּם. אֲבָל בַּנֻּסְחָאוֹת שֶׁלָּנוּ בִּבְרֵאשִׁית רַבָּה מָצִינוּ בְּכֻלָּן, אֶחָד מִבְּנֵי בְּנֵיכֶם, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִבְּנוֹת כְּנַעַן. וְכֵן תָּמָר הָיְתָה בַּת אַחַת מִן הַגֵּרִים בָּאָרֶץ, לֹא בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי בְּיִחוּסוֹ, כִּי חָלִילָה שֶׁיִּהְיֶה אֲדוֹנֵנוּ דָּוִד וּמְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיִּגָּלֶה לָנוּ בִּמְהֵרָה מִזֶּרַע כְּנַעַן הָעֶבֶד הַמְּקֻלָּל. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר פה י) בְּתָמָר שֶׁהָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל שֵׁם, וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:

ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך. צריך אתה להתבונן במה שרמזתי לך למעלה בענין המילה כי הבורא יתעלה נתן בתוכנו האבר הזה רשום בבשרנו בחותם אמת שהוא סוד המילה כפי מה שרמזנו למעלה. ובסוד זה נכנס אדם בסוד האמונה. והוא יתעלה רוצה שלא יהיה הפסק למקור זה כי הוא סוד דוגמת הנהר אשר לא יכזבו מימיו ואין הפסק למקורו. וכל המפסיק מקור זה מלמטה כביכול כמו שמתיש כח של מעלה באין חובש ונהר יחרב ויבש (איוב יד יא) הואיל והאדם עומד למטה בסוד דוגמא עליונה ומי שמקורו מש מעשות פרי אין לו תקנה לעולם כגון אותו שלא רצה לקחת אשה ואותו שהשתדל ולקח ולא יכול ובא גואלו וגאל וגומר כי קודם לכן אינו נכנס בפלטרין של מלך. ונפסק מאותה תמונה הכוללת כל התמונות ואינה נכללת במקום ששאר נשמות נכללות כי נכרת דמותו משם כד"א ונכרתה הנפש ההיא מלפני רק מזמין לו הקב"ה מקום מוכן בגן עדן לפי מעשיו עד בוא חליפתו. ומן הנראה מכוונת הרב ז"ל כי הצריכין למדה זו לא יבואו בה עד אחר שנים עשר חדש למיתתן וזהו מאמרם שלאחר י"ב חדש בזמן הנה נמסרות לדומה ואין להם מנוחה. אמנם יש חולקין בזה כי אולי יבא גואלו ויגאלנו מיד כמו שארמוז בפסוק לא תלין נבלתו על העץ. והנה בבוא גואלו הקרוב אליו תבנה ותכונן כמקדם וישוב לימי עלומיו זהו סוד והיה לך למשיב נפש (רות ד טו):

משיבת. ענין הנחה והשקטה כמו למשיב נפש (רות ד׳):