פרשנות מצטטת על רות ד:יא

(א) רוב מסובין של לאה היו. ואעפ"כ עושין רחל עיקר כ"ה בילקוט וכצ"ל ופי' דקאי אקרא דרות (ואיתיה שם סח"ז ג"כ עיין שם) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן וגו' והרי רוב מסובין שהיו שם בועז והזקנים מיהודה מלאה היו דזקנים נמי סנהדרין אמרינן בב"ר פצ"ח ורות רבה פ"א דרובן משבט יהודה. וביומא כ"ו אמרינן דלא אשכחן צ"מ דמורי אלא מיהודה ויששכר ושניהם מלאה ואעפ"כ הקדימו רחל ללאה לומר שהיא עיקר:

אהב. אמר שערי לפי שהזקנים והחכמים יושבים בשערים ואמר אע"פ שכל משכנות יעקב אוהב אף על פי כן שערי ציון אוהב יותר לפי שהם החכמים והמתעסקים בעבודת האל יתברך:

ויקרא לרחל וללאה. לְרָחֵל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ לְלֵאָה, שֶׁהִיא הָיְתָה עֲקֶרֶת הַבַּיִת שֶׁבִּשְׁבִילָהּ נִזְדַּוֵּג יַעֲקֹב עִם לָבָן, וְאַף בָּנֶיהָ שֶׁל לֵאָה מוֹדִים בַּדָּבָר, שֶׁהֲרֵי בֹּעַז וּבֵית דִּינוֹ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה אוֹמְרִים כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם וְגוֹ' – הִקְדִּימוּ רָחֵל לְלֵאָה:

משרה. לשון שררה זו לתשובת אחרים, אך יש לומר שאף שר שלום משמותיו של הקב"ה וקריאת שם זה אינה לשם ממש אלא לשם גדולה ושררה כמו וקרא שם בבית לחם וכמו ועשיתי לך שם, אף כאן ויקרא שמו ויתן לו שם וממשלה:

עשרת מנים. אֵין מוֹנִים פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה: