וַתֹּ֨אמֶר ל֜וֹ הָֽבָה־לִּ֣י בְרָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ נְתַתָּ֔נִי וְנָתַתָּ֥ה לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מָ֑יִם וַיִּתֶּן־לָ֣הּ כָּלֵ֗ב אֵ֚ת גֻּלֹּ֣ת עִלִּ֔ית וְאֵ֖ת גֻּלֹּ֥ת תַּחְתִּֽית׃ (פ)
הכתב והקבלה
והיה ברכה. י"מ טעמו והיה איש ברכה, וי"מ ברכתך תהיה כ"כ גדולה עד שתהיה ברכה לאחרים, ויותר יתכן פי' הרע"ס היה לי ברכה, וזה יהיה במה שתתבונן ותקנה שלמות ותלמד דעת את העם, כי ברכת ה' היא שישמח ה' במעשיו, כאמרם ישמעאל בני ברכני, אמרתי לו יהר"מ שיגולו חסדיך על מדותיך ע"כ. ולפי זה א"צ לתוספת או להיפך, וכזה הבינוהו רבותינו באמרם (ברבה) בדרך מליצה: והיה ברכה קרי ביה בריכה מה בריכה זו מטהרת את הטמאים אף אתה מקרב את רחוקים ומטהרם לאביהם שבשמים ע"כ. ואין כונת אמרם קרי ביה שנוי הקריאה כי אם שנוי המובן, כי ברכה ברי"ש קמו"צה ענינה גם כן כמו ברי"ש צרוי', תנה לי ברכה (שופטים א׳:ט״ו) פירשוהו מענין בריכת מים, והם חריצים שיש בהם מים מכונסים (ע"ש ר"ש ב"מ), ונראה שהונח על מקום מקוה מים שם ברכה ע"ש שכונת הדגים בתוכה שהוא מין שתחול בו ברכת הרבוי יותר מכל מיני ברואים כי ברכה הוא מקוה מים שעושים לדגים (פישטייך) כמ"ש רש"י ישעיה זיי"ן, וקהלת ב'. והכתובים יכנו ברכת הרבוי בשם דגים כמ"ש וידגו לרוב. וז"ש במכדרשב"י (בלק ק"ץ) מאי ברכו משיכו ברכאן מאתר דכל ברכאין נפקין עד דיתעבדון בריכה ומגו סגיאו דמיין מההיא בריכה יפשון מיין נונין סגיאין לכמה זינין:
מאירי
ושובה ה׳ את שביתנו ביאור כענין בשוב ה׳ ושבותנו כתו׳ בוא״ו וקרי ביו״ד וכאפיקים בנגב פי׳ חפירות מלאות מים כבירים הנגרים בחוזק ובלעז גרוקש. ובנגב פי׳ מקום נגוב כמו ארץ הנגב נתתני (שופט׳ א טו) וחרבו המים תרגום׳ נגובו מיא (פ׳ נח) או דרום ממש כי הוא לעולם יבש מרוב החום ופי׳ שובה שביתנו כי צמאים אנחנו לתשועתך לרוב עיפותנו בגלות והתעלפנו מרוב תוקף הצרות עד שתשועתך תהיה כאפיקים בנגב.
אבן עזרא
ויאמר רבי משה הכהן כי פירושו כן, זה שאומר לא אומר אותו בחמה שיש לי. מי יתנני. כמו מי יתן לי, וכמוהו כי ארץ הנגב נתתני (שופטים א' ט"ו), מי יתן לי השמיר והשית בכרם, והטעם אם לא יסירו ישראל הרשעים מהם אהרג הכל. או יחזק במעזי. אז ישרש יעקב:
רש"י
תמלאמו. תִּתְמַּלֵא מֵהֶם, נַפְשִׁי רוּחִי וּרְצוֹנִי. וְאַל תִּתְמַהּ עַל תֵּבָה הַמְדַבֶּרֶת בִּשְׁתַּיִם, תִּמְלָאֵמוֹ – תִּמָּלֵא מֵהֶם, יֵשׁ הַרְבֵּה בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה "כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי" (שופטים א׳:ט״ו), כְּמוֹ נָתַתָּ לִי, "וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם" (בראשית ל״ז:ד׳), כְּמוֹ דַּבֵּר עִמּוֹ, "בָּנַי יְצָאוּנִי" (ירמיהו י׳:כ׳), כְּמוֹ יָצְאוּ מִמֶּנִּי, "מִסְפַּר צְעָדַי אֲגִידֶנּוּ" (איוב ל״א:ל״ז), כְּמוֹ אַגִּיד לוֹ, אַף כָּאן "תִּמְלָאֵמוֹ" – תִּמָּלֵא נַפְשִׁי מֵהֶם: