רַ֗ק לְמַ֙עַן֙ דַּ֚עַת דֹּר֣וֹת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל לְלַמְּדָ֖ם מִלְחָמָ֑ה רַ֥ק אֲשֶׁר־לְפָנִ֖ים לֹ֥א יְדָעֽוּם׃
חתם סופר
שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לב"י לכאורה היא מיותר שהרי פירש"י וכן כתיב בפ' דברים שישראל נתעוררו תחלה נשלחה אנשים לפנינו וייטב בעיני משה ושאל להקב"ה ונתן לו רשות שלח לך א"כ אין צורך לבאר אל ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל הלא בזה אנו עוסקים ועוד כמה דקדוקים בפ' ויבוארו אי"ה הנה רמב"ן כתב לשלוח מרגלים היא עצה טובה כמו ששלח יהושע בן נון ומשה עצמו לרגל יעזר והיינו לידע הדרך שיבואו תחלה ונוח ללחום משם ולמצוא שם מקום ומזונות לאנשי מלחמה אבל לא כמברר מקח אם טוב יקחנו ואם לאו יעזבנו ועיין רמב"ן בזה ואומר אני גם זה צריך דווקא אם בחרב וחנית ינצח אך אי לא צריך מנהג העולם כלל לא צריכים מרגלים ומבואר להדיא בקרא שאם לא הי' החטא גורם לא הי' יודעים חרב וחנית כדכתיב בספר שופטים אשר לפנים לא ידעום ומשום כך מיד כשנסעו מהר ה' ע"מ לכנוס מיד לא"י לא בקשו מרגלים כ"א חשבו שלא יצטרכו חרב ומלחמה כי בשעת מתן תורה נעשו חירות ממה"מ וחירות מאו"ה וממלכיות אך במתאוננים חזר מה"מ למקומו וכל מומין למקומן כמבואר בילקוט וחשבו הם שגם חירות מאו"ה חזר למקומו ויצטרכו למרגלים ומרגלים הם על ב' אופנים א' כמ"ש רמב"ן הובא לעיל וא' כמסופק ומברר המקח והנה זה האחרון היא מחשבה רעה מאד כאשר הי' באמת אך הראשונה לראות איזה מקום יכנסו לכיבוש ארץ לא לבד שהוא עצה טובה וראוי עוד זאת שמח מרע"ה בזה שמחה גדולה מגודל האמונה אחר שחשבו לכבוש בחרב וחנית במתי מעט נגד ל"א מלכים ובהם ענקים וערים בצורות אלא שבוטחים בה' וכדי האמונה ע"כ וייטב בעיני הדבר אך הקב"ה ידע רוע מחשבותם ע"ד השני כמסופק בדברים אם יהיו גוברים וערים בצורות לא יעלו ולא ילחמו ולא יבטחו בה' והנה הקב"ה אינו דלטור ח"ו להגיד למרע"ה רוע מחשבותם ועוד גם בזה טעו כי באמת עדיין היו רצונו ית"ש שיכבשו בלי חרב וחנית רק כמו שכבשו יריחו בשופר והאמורי באבני אלגביש ולא היו צריכים מרגלים כלל אך להיות כי חשב מרע"ה שעי"ז יתפרסם טוב אמונתם ובטחונם שהם חושבים שבחרב ומלחמה יכבשו ואפ"ה מוסרים נפשם ע"כ לא גלה להם זה והניחם בסברתם שיכבשו ע"י מלחמה והנה שאל את השי"ת והשיב לו אני איני מצוה אותך שהרי אני נותן לב"י ע"י ניסים ולא יצטרכו מלחמה ע"כ איני מצוה אותך אך לדעתך שאתה סובר שכוונתם עוצם בטחונם בהי"ת שלח אם תרצה:
צרור המור
יהודה אתה יודוך אחיך. כבר כתבתי למעלה כי יהודה נתחרט מעצמו מעונו וירד מגדולתו בענין יוסף. כאומרו וירד יהודה מאת אחיו. ולכן אחר שהודה על חטאתו לכבוד השם. ראוי שיכבדוהו אחיו ויתנו לו הודאה. ורמז באומרו יהודה אתה. והיה די שיאמר יהודה יודוך אחיך. לומר כי מצד שאתה יהודה בלי מעלת מלך אלא מצדך שאתה בעל הודאה. ראוי שיודוך אחיך. ומצד שאתה מלך ולך ניתן שבט מלכות ללחום מלחמות ה'. ראוי שישתחוו לך בני אביך. ונתן סבה למלכותו לפי שהיה גור אריה. וכבר פירשתי זאת הפרשה בלידת יהודה. ועל דרך האמת הוצרך לומר יהודה אתה. לפי שהוא סוד הברכות. והוא כמו ברוך אתה לה'. לפי שיהודה יש בו שם ה'. והדלי"ת נוספת הוא דלי"ת של אחד. והוא סוד ההודאה והייחוד. והייחוד וההודאה ניתן למלך כמו שפירשתי בלידת השבטים. ולכן אמר יהודה אתה שהוא כמו אתה ה'. ולפי שבכאן סוד ההודאה אמר יודוך אחיך וישתחוו. בסוד תכרע כל ברך תשבע כל לשון. ולפי שיהודה הוא מלך והיה לוחם מלחמות ה'. בסוד שמו ולא בכלי זיין. כדכתיב אתה בא אלי בחרב וחנית ואני בא אליך בשם ה'. לכן הטיל שם י"ה בשם יהודה. ולכן הוצרך לכתוב יהודה אתה. לפי שבכאן בזאת הברכה רמוז שם אגל"א שהוא חצי שם המפורש עם השם והוא הנקרא מגן דוד. ועליו אמר מגיני וקרן ישעי. וזה היה מגן וצנה לדוד ובו היה לוחם מלחמותיו. וזהו אגל"א. וראשי תיבותיו אתה גבור לעולם אדני. לרמוז שאע"פ שהיה דוד גבור ואריה. גבורתו היא מצד שמו. ולפי שזה השם רמוז בברכת יהודה. הוצרך לומר יהודה אתה. לפי שמתיבת אתה מתחיל זה השם. אל"ף מאתה. גימ"ל מגור אריה. למ"ד מלא יסור שבט. אל"ף מאסרי לגפן. ובפירוש קהלת כתבתי למה נקרא שמו קהלת. להורות על חכמתו שהיה חכם כמו קהת שהיה מקהה שיני מולידיו בחכמתו. והלמ"ד הנוספת בו היא כנגד ל' מעלות של המלכות שהיו נוספות לשלמה על החכמה. וכתבתי שם כי אלו הל' מעלות של המלכות הם כנגד שם יהודה שעולה לשלשים. ובארץ עניי בארץ ישמעאל הפרני אלהים. ומצאתי מאמר מסכים לזה. וארז"ל יהודה אתה יודוך אחיך. יודו לך אחיך שתמלוך עליהם מלכים כמנין שמך בעולם הזה ובעולם הבא. ולפי שבירכו אביו עמדו ממנו ל' מלכים מן דוד ועד יכניה. ולעוה"ב ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ובחשבון אות ראשונה שלו עמדו ממנו עשרה דורות מיהודה עד דוד. ע"כ יורה על מה שאמרתי כי המלכות ראויה ליהודה מצד שמו. והמלך שזכה באלו הל' מעלות היה דוד ושלמה ועליהם נאמרה כל זאת הפרשה. ועל זה זכה דוד להיות בעל הודאה מחטאתיו כמו יהודה. כי ע"ש ההודאה נקרא שמו יהודה כמאמר אמו הפעם אודה את ה'. ודוד למד מיהודה ואמר אלמדה פושעים דרכיך. וכן יהודה סבב לראובן שיודה כמאמרם ז"ל על פסוק זובח תודה יכבדנני. מדבר ביהודה עם תמר שהודה במעשיו וכבש יצרו. ואף ראובן לא הודה אלא מכח יהודה. ולפי שגרם לראובן שיודה כשבא משה רבינו עליו השלום להתפלל על יהודה סמך יהודה לראובן שנאמר יחי ראובן וגו' וזאת ליהודה. אמר משה מי גרם לראובן שיודה יהודה ובשבילו נטל חיים. לפיכך זאת תהיה ליהודה שתתן לו חיים שתצילהו מאויביו הה"ד שמע ה' קול יהודה. ועליהם נאמר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם. זה יהודה וראובן להם לבדם נתנה הארץ. זה ראש לשבטים וליוחסין. וזה ראש לדגלים ולקרבנות ולמסעות. ולא עבר זר בתוכם. שהיה לו לברך לשמעון ולוי אחר ראובן. והוא לא עשה כן לפי שהודו שניהם במעשיהם סמך יהודה לראובן. הוי ושם דרך אראנו בישע אלהים. לפי שהודה זכה למלכות ויצא ממנו משיח שיושיע לישראל דכתיב בימיו תושע יהודה. וז"ש לו אביו יהודה אתה יודוך אחיך. אמר לו אתה הודית במעשה תמר. לכך יודוך אחיך להיות מלך עליהם שעל ידך עתידין להושיע עד כאן. וכן מה שאמר ידך בעורף ידך רמז על דוד דכתיב ואויבי תתה לי עורף. וכל זה בזכות הודאת תמר. כמאמרם ז"ל ידך בעורף אויביך. אמר לו יעקב בני אתה הקשית ערפך שעה אחת וביישת עצמך במעשה תמר. תזכה שתהרוג אויביך בדבר שנושקו על עורפו ומניחו הולך והורגו ואיזה זה הקשת. שנאמר ויאמר ללמד את בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר הישר. רבי שמואל בר נחמני אמר זה ספר שופטים. ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ביה בימים ההם אין מלך בישראל איש (את) כל הישר בעיניו יעשה. והיכא רמיזא למען דעת דורות בני ישראל מלחמה. איזהו מלחמה שצריכה לימוד. הוי אומר זה קשת וכתיב ויאמר ה' יהודה יעלה. רבי אליעזר אומר זה ספר משנה תורה. ואמאי קרי ליה ספר הישר דכתיב ביה ועשית הישר והטוב. והיכא רמיזא ידיו רב לו. איזו היא מלחמה שצריכה שתי ידיו הוי אומר זה הקשת. ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן אמר זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים דכתיב בהו תמות נפשי מות ישרים. והיכא רמיזא ידך בעורף אויביך. ואיזו היא מלחמה שצריכה יד כנגד עורף הוי אומר זה קשת ע"כ. מפני שראיתי בזאת הפרשה פירושים שונים מהדרשנים. הבאתי מאמר זה לפי שיש בו כל הפירושים שעושים והם מהמדרש שדרשו ז"ל באומרו על ספר הישר: