פרשנות מצטטת על שופטים ג:ח

על שושן עדות מכתם לדוד ללמד, (תו' מכתם לשון כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א) דבר חמוד, ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ע"כ סא"א) מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל״א:נ״ב) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים (שופטים ג׳:ח׳) ארמי היה:

בלעם בן בעור. תניא, בלעם – בלא עם, דבר אחר בלעם – שבלה עם ^אעיין מש"כ בריש פ' שלח מדרך חז"ל לדרוש שמות וצרף לכאן. ופי' רש"י בלא עם, שאין לו חלק עם עם, עכ"ל. ולא נתבאר לי ענינו, ולו"ד הו"א דצ"ל בלע עם, בעיי"ן, והכונה שרצה לבלע את עם ישראל, ומלשון הכתוב בלע ה' לא חמל, כאויב בלע ישראל (איכה ב׳:ה׳) חיל בלע (איוב כ׳:ט״ו). וכסמך ראיה להג"ה זו יש בתרגום יונתן שכתב כאן בזה"ל, הוא בלעם דבעי למבלע ית עמא בית ישראל, וכידוע כל דבריו בנויים על דרשות חז"ל, ומעין כונה זו הוי הפירוש שבלה עם, מלשון בלי ורקבון, וה' וע' מתחלפין, שהם ממוצא אחד.
והנה אע"פ דלפי"ז חסר עוד אות ע', אך מצינו בשמות בחבור שתי אותיות שוות תחסר אות אחת, וכמו השם שרה – במקום שררה [רש"י פ' נח, י"א כ"ט], שנאב – במקום שנא אב [רש"י פ' לך, י"ד ב'], ירובעל – במקום יריב בבעל, ירבעם – במקום ירב בעם, ירובשת – במקום ירוב בבשת [ע' רש"י ש"ב י"א כ"א], ומזה טעם הדרשה בחגיגה י"ב א' בשם שמים – שם מים, ועוד כהנה וגם כאן חסר ע' אחד. [ושוב ראיתי כי הגירסא בלע עם בעי"ן כ"ה בערוך ערך בלעם בפי' הראשון]. , בן בעור – שבא על בעור ^ברומז להמבואר לקמן בפסוק ל"א שבא על אתונו, ובהמה נקרא בעיר כמש"כ בפ' משפטים ושלח את בעירה, וכבר זכרנו באות הקודם מדרך חז"ל לדרוש שמות. –
ומה שאמרו בגמרא כאן, תני, הוא בעור הוא כושן רשעתים [מלך ארם בימי שפוט השופטים (שופטים ג׳:ח׳)] הוא לבן הארמי – הוא דבר פלא, כי לפי"ז יתחייב שחי בלעם ערך ת"ק שנה, ולבד שזה הפלגה מופלגת, אך הלא נתבאר באגדה דחלק שחי רק ל"ג שנה, וצ"ל דהכונה שהיה ממשפחות אלה. .
(סנהדרין ק"ה א׳)

שלש מאות ותשעים יום. שנינו בסדר עולם מלמד שחטאו ישראל שלש מאות ותשעים שנה משנכנסו לארץ עד שגלו ממנו עשרת השבטים ואתה מוצא מהם מפורשים מאתים וארבעי' ושלש משמלך ירבעם עד שגלה הושע בן אלה ובימי שפוט השופטים קי"א שנים והשאר סתומים אלו הש"ץ שנים שמצאתי בתשובות רבי יוסף ריש מתיבתא שחטאו י' שבטים מימות יהושע עד שהגלה סנחרב משומרון חשוב בימי השופטים ח' שנים ביד כושן י"ח ביד עגלון ך' ביד סיסר' ז' ביד מדין י"ח ביד בני עמון מ' ביד פלשתים הרי קי"א מן מיכה עד שנשבה הארון בימי עלי מ' הרי קנ"א חשוב לירבעם בן נבט כ"ב נדב בנו ב' בעשא כ"ד אלה בנו ב' עמרי י"ב אחאב כ"ב אחזיהו בנו ב' ויהור' אחיו י"ב ויהוא כ"ח יהואחז י"ו יהואש בנו י"ו וירבעם בנו מ"א הרי ש"ן שנה ומנחם בן גדי י' פקחיהו בנו ב' ופקח בן רמליהו כ' והושע בן אלה ט' שנים הרי שצ"א ושנה אחרונה להושע אינה מן המנין לפי שבשנת ט' להושע נלכדה שומרון ולא היה חשבון המלכות להושע אלא ח' שנים הרי ש"צ שני' ומ' שנים שחטאו מלכי יהודה אחר גלות סנחרב עד שנאמרה פרשה זו ליחזקאל מפורשים למטה ולא הוצרכתי לפרשם (סא"א):

ואחת בימי שופטים - לאחר מיתת יהושע דכתיב (שופטים ג׳:ח׳) ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים:

ויקח גשור וארם. גשור הוא גשורי והמעכתי לפי שהיו קרובים לארמים שהיו יושבים במזרחה של ארץ ישראל וארם היו יושבים במזרח דכתיב (ישעיה ט') ארם מקדם ופלשתים מאחור ובימי השופטים כשחטאו ישראל מסרם ביד אויב ביד ארם ואז הלכו (אלו סא"א) ולקחום מהם וכשבא דוד החזירן ולפי שהחזירן כתבן כאן:

שלש מאות שנה. משכבשו את הארץ בימי יהושע עד יפתח מכאן יש ללמוד שנות השופטים הנזכרים עד הנה, אם שני השעבוד של כל אומה נמנים בתוך ימי השופט אם לאו. שנינו בסדר עולם (פרק יב): יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שנה, ואין לו מקרא ממי ללמוד. עתניאל (לעיל ג יא), ארבעים שנה, ושני שעבוד של כושן רשעתים (שם שם ח), בכללם אחריו אהוד (שם שם ל), שמונים שנה, שמונה עשרה שנים, שעבוד של עגלון (שם שם יד) בתוכם, הרי מאה ארבעים ושמונה שנה. דבורה (שם ה לא) ארבעים שנה, ושני שעבוד יבין (שם ד ג) בתוכם, הרי מאה שמונים ושמונה. אחריו, שבע שנים של שעבוד מדין (שם ו א), וארבעים של גדעון (שם ח כח), ושלש של אבימלך (שם ט כב), הרי מאתים שלשים ושמונה שנים. אחריו, עשרים ושלש של תולע (שם י ב), ועשרים ושתים של יאיר (שם י ג), אלא שעלתה שנה אחת לשניהם, ושמונה עשרה של בני עמון (שם שם ח) עד שלא בא יפתח, הרי שלש מאות: