פרשנות מצטטת על שופטים ג:ל

שבע ושמנים. בדפוס קדמון ובספרים כתיבי יד חסר וא"ו וכ"נ א"ת וכ"כ מהעתק של הללי שכתב שתים ושמונים דמתושלח מלא ש"מ שהראשון חסר ובמסורה אחריתי נמי כ"י נמסר ו' שמונים מלאים בכל המקרא וסימן תניינא דמתושלח והאחרים הם בנביאים וכתובים כמ"ש במסורת הדפוס כאן ושופטים ג' והא לך גם לשון הרמ"ה ז"ל שמונים אחד לחוד באורייתא מלא וא"ו. תלתא פסוקים בשני מתושלח ולמך מציעא הוא מלא וסימן ויחי מתושלח אחרי הולידו את למך שתים ושמונים מלא וא"ו ומלא יו"ד כתיב וכל שארא כולהון חסרים וא"ו וכולהון מלאים יו"ד ע"כ ובמקרא גדולה ושמונים קדמאה דמתושלח כתיב מלא וא"ו וגם נמסר עליו ו' מלאים והם שתי טעיות:

שלש מאות שנה. משכבשו את הארץ בימי יהושע עד יפתח מכאן יש ללמוד שנות השופטים הנזכרים עד הנה, אם שני השעבוד של כל אומה נמנים בתוך ימי השופט אם לאו. שנינו בסדר עולם (פרק יב): יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שנה, ואין לו מקרא ממי ללמוד. עתניאל (לעיל ג יא), ארבעים שנה, ושני שעבוד של כושן רשעתים (שם שם ח), בכללם אחריו אהוד (שם שם ל), שמונים שנה, שמונה עשרה שנים, שעבוד של עגלון (שם שם יד) בתוכם, הרי מאה ארבעים ושמונה שנה. דבורה (שם ה לא) ארבעים שנה, ושני שעבוד יבין (שם ד ג) בתוכם, הרי מאה שמונים ושמונה. אחריו, שבע שנים של שעבוד מדין (שם ו א), וארבעים של גדעון (שם ח כח), ושלש של אבימלך (שם ט כב), הרי מאתים שלשים ושמונה שנים. אחריו, עשרים ושלש של תולע (שם י ב), ועשרים ושתים של יאיר (שם י ג), אלא שעלתה שנה אחת לשניהם, ושמונה עשרה של בני עמון (שם שם ח) עד שלא בא יפתח, הרי שלש מאות:

(קט) וכתיב ויכנעו פלשתים ולא יכלו פלשתים עוד. ט"ס יש כאן ונראה שכצ"ל מיד הפלשתים ויכניעם וכתיב ויכנעו הפלשתים ולא יספו עוד לבא בגבול ישראל. ומקרא זה בשמואל נאמר, ומביא ראיה מלשון ויכנעו דשם על ויכניעם האמור כאן כשלקח מתג האמה מידם, כמו ששם נכנעו ולא יספו לבא בגבול ישראל עוד (אלא ששם חזר הכתוב וביאר ותהי יד ה' בפלשתי' כל ימי שמואל, ואחרי מותו חזרו להלחם בימי שאול, וכמ"ש בתוספתא דסוטה פי"א ע"ש), כן ויכניעם דהכא הוא שנכנעו לגמרי מאז^[יא]רק כשחטאו ישראל אח"כ חזרו ונתעוררו, ונלחמו בישראל בימי יהורם בן יהושפט [ד"ה ב כא] ובימי עוזיהו [שם כו] ובימי אחז [שם כח] ופלשתים פשטו וגו', וי"ל ז"ש [שם] כי הכניע ה' את יהודה בעבור אחז, ר"ל שלכן היה כח ביד פלשתים הנכנעים מכבר לפניהם לחזור להתגבר עליהם ולהכניע את יהודה [עד שאח"כ בימי חזקיהו נפלו כמ"ש [מלכים ב יח] הוא הכה את פלשתים עד עזה, ותניא בסע"ר פ"כ משנפלו פלשתים בימי חזקיהו לא העמידו מלך עד היום, ומ"ש [זכריה ט] והכרתי גאון פלשתים, צ"ל דמ"ש בחזקי' עד עזה הוא עד ולא עד בכלל, ונשאר להם ממלכה שפלה בעזה (וכיון ששארי הסרנים נפלו לא נחשבה מלכותם עוד,) ונבא עליהם זכריה שגם היא תאבד ויכרת אז גאון פלשתים לגמרי], וכן י"ל מ"ש במואב באהוד [שופטים ג] ותכנע מואב ביום ההוא (מי' י"ל בלשון ביום ההוא נרמז שרק לפי שעה נכנעו אז,) וכן בני עמון ביפתח [שם יא] ויכנעו בני עמון מפני בני ישראל, ואעפ"כ נלחמו אח"ז מואב ועמון כ"פ בישראל, שמפני חטא ישראל חזר וניתן להם כח, וכמו מצרים שכתיב בתוכחה והשיבך ה' מצרים באניות, וגם נלחמו בישראל בימי רחבעם:, ואע"פ שמצאנו שנלחם דוד עוד עם פלשתים אח"ז כמ"ש [שמואל ב כא] ותהי עוד מלחמה וגו', אותן מלחמות הי' שהלך דוד לארצם להלחם בם כמפורש שם שהי' המלחמות בנוב ובגת, אבל הם נכנעו שלא יספו עוד לבא בגבול ישראל משלקח דוד מתג האמה מידם, אלא שמ"מ יקשה מ"ש בד"ה ב' כ' במלחמת גזר שהיא המלחמה ראשונה שכתוב בשמואל בנוב (שנהרג ספי) לשון ויכנעו, והרי כבר נכנעו שלא לבא בגבול ישראל משלקח מתג האמה מהם, ולגמרי לא נכנעו אף במלחמה הזאת שהרי נלחם עמהם עוד כ"פ: