וּדְבוֹרָה֙ אִשָּׁ֣ה נְבִיאָ֔ה אֵ֖שֶׁת לַפִּיד֑וֹת הִ֛יא שֹׁפְטָ֥ה אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּעֵ֥ת הַהִֽיא׃
הכתב והקבלה
ופרעה חלם. לרש"ד אין חלם פעל בינוני כי לא מצאנו בינוני במקום עבר, אבל הוא תואר, ותחסר מלת ההרכבה היה, ושיעורו היה חלם, ולרוו"ה אין צורך לזה, כי חולם לדעתו פועל עבר מבנין פיעל המדומה למרובע, כי כבר הניחוהו קדמוני הקדמונים לבנין מיוחד לעצמו, והעבר ממנו פועַל פועַלה פועַלְתָ, כמו והיא שופטה את ישראל בעת ההיא (שופטים ד׳:ד׳) שהוא פעל עבר מבנין זה, ואיננו פועל בינוני מהקל, והעדות בעת ההיא ולא בעת הזאת, וכן ואת הנערים יודעתי (שמואל א כ״א:ג׳), זורמו מים עבות (תהילים ע״ז:י״ח), וכן מזה ארמי אבד אבי הוא פעל עבר ויוצא, ביקש להאביד ע"ש רש"י ורוו"ה:
פירוש מהרז״ו
ברק ודבורה. שהיו בזמן אחד כמ"ש בשופטים ד' ודבורה אשה נביאה אשת לפידות היא שופטה וגו' ותשלח ותקרא את ברק וגו':
תוספות יום טוב
כל הכשר לדון כשר להעיד. ואשה פסולה להעיד. כדתנן רפ"ד דשבועות וא"כ פסולה לדון. והקשו התוס' מדבורה דכתיב (שופטים ד) והיא שופטה את ישראל ותירצו די"ל דה"ק כל איש הכשר לדון כשר להעיד. א"נ היתה דנה ע"פ הדבור. א"נ לא היתה דנה אלא מלמדת להם הדינים. ובירושלמי פוסל אשה לדון. אית דילפי מועמדו שני אנשים. שני. מעל פי שנים עדים. ואית דילפי מוישארו שני אנשים במחנה (במדבר י״א:כ״ו) ע"כ והר"ן בשבועות תירץ דקבלוה שאני. כמו המקבל קרוב: