וַיַּזְעֵ֨ק בָּרָ֜ק אֶת־זְבוּלֻ֤ן וְאֶת־נַפְתָּלִי֙ קֶ֔דְשָׁה וַיַּ֣עַל בְּרַגְלָ֔יו עֲשֶׂ֥רֶת אַלְפֵ֖י אִ֑ישׁ וַתַּ֥עַל עִמּ֖וֹ דְּבוֹרָֽה׃
דברי ירמיהו
מ"ע מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הציבור שנאמר "על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות" כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורות ודבר וארבה וכיו"ב זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה הוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן ככתוב עונתיכם הטו וכו' וזה שיגרום להסיר הצרה מעליהם. במ"ע אחת וכו' כתב לצעוק ולא להריע בחצוצרות וכו' כי ענין הצעקה וזעקה אינה כשאר תפילה שהיא בינו לבין קונו בלבד אבל בזה יהיה בקול להעיר רבים. וכתב רבינו בכל עת צרה גדולה. וזה בצרה גדולה אשר תקצר יד כל אדם להושיע אז ישוב כל אדם לבבו לה' ואז הזמן להעיר על זה ולא די בהשתפך נפשו לפני ה' גם יעיר אחרים לזה לעת מצוא הלבבות נכונים כי אין להם להשען כי על אביהם שבשמים ולשון זעקה מצינו על קיבוץ רבים לדבר אחד "ויזעק ברק את זבולן ואת נפתלי" שופטים ד' וכיו"ב. לכן במ"ע כתב רבינו דרך כלל לצעוק אשר ענינו להשמיע גם לאחרים אתו ובצרה גדולה אשר תעורר כל לב ובהל' מפרש שהזעקה תהיה ע"י חצוצרות ובצרה גדולה כמו מכת מצרים דבר ארבה ובצורות ובסמ"ג כמ"ש בהגהות מיימוני לא הביא מ"ע לזעוק וכו' על כל צרה וכו' עיי"ש ובמעשה רוקח משום דהוי בספרי פרשת בהעלתך מחלוקת ר"ע וחביריו פסק הסמ"ג כחכמים ורבינו משום סוגיא הגמ' כר"ע עיי"ש. ובמג"א בסי' ק"ו ס"ק ב' בשם הסמ"ק שמצוה להתפלל בעת צרה עיי"ש:
ועי' בסמ"ק יום ראשון הל' תפילה סי' י"א בהג"ה מרבינו פרץ שם פשר דבר בין דעת רבינו דתפילה מדאורייתא ורמב"ן דמדרבנן ודעתו שם דבעת צרה הוי מדאורייתא וגם במקדש קיים והיו שקטים היו מתפללין על קרבנות ציבור שיתקבלו ברצון עיי"ש. אבל אחרי רואי בסה"מ עשה ה' גם דעת הרמב"ן דבעת צרה מדאורייתא התפילה עיי"ש:
ועי' בהמ"מ ובפרשת דרכים המצויין כאן שעמדו על מה שמנה רבינו בסה"מ עשה נ"ט התקיעה בעת צרה ובמקדש במצוה אחת ומנה שביתת כל יו"ט כל אחת למצוה בפ"ע עיי"ש ובמעשה רוקח כתב דשם כל שביתה עבור דבר אחר משא"כ התקיעה בעת צרה ועל קרבנות להתרצות לפני ה' ושניהם לתכלית ולסיבה אחת עיי"ש. וכמ"ש לעיל בשם רבינו פרץ דתפילה מדאורייתא לא נמצא אלא בעת צרה ובקרבנות אף כי דעת רבינו תפילה מדאורייתא זולת זה מ"מ לכו"ע נמשכים זה לזה ושניהם דבר שבציבור זה על צרה גדולה לרבים אשר יתעורר כולם ויחד כל ישראל ירימו לבבם לה' וכן הקרבן ציבור קרבן אחד לכל ישראל אשר יורה על אחות הנפש כל האומה כמ"ש במ"א יהיה כמו כן בתקיעה בשניהם להכין לבבם יחד לפני ה' יתעלה:
ועי' בסמ"ק יום ראשון הל' תפילה סי' י"א בהג"ה מרבינו פרץ שם פשר דבר בין דעת רבינו דתפילה מדאורייתא ורמב"ן דמדרבנן ודעתו שם דבעת צרה הוי מדאורייתא וגם במקדש קיים והיו שקטים היו מתפללין על קרבנות ציבור שיתקבלו ברצון עיי"ש. אבל אחרי רואי בסה"מ עשה ה' גם דעת הרמב"ן דבעת צרה מדאורייתא התפילה עיי"ש:
ועי' בהמ"מ ובפרשת דרכים המצויין כאן שעמדו על מה שמנה רבינו בסה"מ עשה נ"ט התקיעה בעת צרה ובמקדש במצוה אחת ומנה שביתת כל יו"ט כל אחת למצוה בפ"ע עיי"ש ובמעשה רוקח כתב דשם כל שביתה עבור דבר אחר משא"כ התקיעה בעת צרה ועל קרבנות להתרצות לפני ה' ושניהם לתכלית ולסיבה אחת עיי"ש. וכמ"ש לעיל בשם רבינו פרץ דתפילה מדאורייתא לא נמצא אלא בעת צרה ובקרבנות אף כי דעת רבינו תפילה מדאורייתא זולת זה מ"מ לכו"ע נמשכים זה לזה ושניהם דבר שבציבור זה על צרה גדולה לרבים אשר יתעורר כולם ויחד כל ישראל ירימו לבבם לה' וכן הקרבן ציבור קרבן אחד לכל ישראל אשר יורה על אחות הנפש כל האומה כמ"ש במ"א יהיה כמו כן בתקיעה בשניהם להכין לבבם יחד לפני ה' יתעלה:
מצודת ציון
יקרא. ענין אסיפה כי על ידי קריאה יתאספו המתאספים כמו ויזעק ברק את זבולון (שופטים ד׳:י׳):
אבן עזרא
וכל העם אשר ברגליך, שהם ברשותך שאוליכם אל המקום שארצה, כמו "ויעל ברגליו" (שופ' ד י), והנה בעבור שאמר לו, אל תוסף ראות פני (י כח) יצא בחרי אף: