פרשנות מצטטת על שופטים ד:יד

ששה נסים. שנתארך היום מאד ועשו בו דברים שצריכים להעשות בימים רבים. שבשופטים ד' פסוק י"ד כתיב קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך ולא פירש באיזה יום ובפסוק כ"ג כתוב ויכנע אלהים ביום ההוא את יבין וג"כ לא פירש ושם ה' פסוק א' כתוב ג"כ ותשר דבורה וברק וכו' ביום ההוא ע"כ דורש שלא בא הכתוב להורות על יום ידוע אלא להורות שכל מעשים אלו היו ביום הזה ששלחה דבורה. ומ"ש בו ביום באו היינו מ"ש ויעלו אליה בני ישראל למשפט ובקשו ממנה שתתפלל לה' על דבר סיסרא. ובו ביום שלחה אחר ברק היינו מ"ש ותשלח ותקרא לברק וכו' ובו ביום שלח הוא היינו ברק כמ"ש ויזעק ברק את זבולון וגו' עשרת אלפים איש ומ"ש בו ביום עשו מלחמה בו ביום נהרג סיסרא הכל מבואר בפרשה ד' ומ"ש בו ביום חלקו ביזה כמ"ש בשירה הלא ימצאו יחלקו שלל וגו' היא סברה שסיסרא חלק שלל ונהפוך הוא שישראל חלקו שלל סיסרא. והתחיל בששה נסים וחושב שבעה ובהכרח שענין השירה אינו בכלל הנסים וע"כ אין כאן אלא ששה דברים:

אעשה שפטים אני ה' אני בעצמי ולא על ידי השליח. זה לשון רש"י. (רש"י על שמות י״ב:י״ב) ומדרש חכמים אינו כן, אלא ועברתי בארץ מצרים, אני ולא מלאך והכיתי כל בכור, אני ולא שרף ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים, אני ולא השליח אני ה', אני הוא ולא אחר ופירושו, כי בעבור שהפרשה דבר משה עם ישראל, היה ראוי שיאמר "ועבר ה' בארץ מצרים, והכה כל בכור", ולכך ידרשו כי ועברתי אני בעצמי, לא על ידי מלאך שלוח מאתו במגפות, כענין בדוד (שמואל ב כ״ד:ט״ז) ובסנחריב (מלכים ב י״ט:ל״ה) והכיתי כל בכור, אני ולא שרף, לומר כי גם המכה תהיה על יד הקב"ה, לא כמלך שיעשה נקמה בשונאיו לפניו על ידי ספקלטורים שלו שהם השרפים שמהם תצא אש שורפת באויביו, כענין אליהו בשרי החמשים: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים ולא על ידי השליח השלוח מאתו יתברך לכל המעשים הנעשים בארץ, והוא המלאך הגדול שנקרא בעבור כן מטטרון. כי פירוש המלה מורה הדרך, כמו שאמר בספרי (האזינו שלח) אצבעו של הקב"ה נעשה מטטרון למשה והראהו כל ארץ ישראל. ובילמדנו (מובא בערוך ערך מטטר) וישמע בלק כי בא בלעם (במדבר כב לו), ששלח מטטרון לפניו, ועוד שם ראה החילותי תת לפניך (דברים ב לא), אי אכפת לך אני מטטרון שלך. ואל תתמה שהרי אני עתיד לעשות מטטור לפני אדם ערל, לפני כורש, שנאמר אני לפניך אלך (ישעיה מה ב), לפני אשה אני עתיד לקדם, לפני דבורה וברק, שנאמר הלא ה' יצא לפניך (שופטים ד יד). וכן במקומות רבים. וכן שמעתי כי שליח בלשון יון "מטטר". ודרשו אני ה', אני הוא ולא אחר, שהוא אחד ואין אלהים עמו למחות על ידו, וזהו ענין המדרש הזה:

בעמק שלח ברגליו. כי למעלה נאמר (ד יד) שאמרה דבורה לברק לרדת מן ההר אל העמק לקראת המלחמה, ושמע ברק אליה וירדו, לזה אמרה גם בזה עשה יששכר כברק, כי בעמק אשר שולח לרדת בה בדבר ה׳ על ידי דבורה, בה ירד ברגליו של ברק, רצה לומר, עם הלוכו ואחריו, ולא פחד לרדת אל העמק (ומלת ׳שלח׳ חוזר על יששכר, כי דבר ה׳ שעל ידי דבורה היה לכל העם, ומפני הכבוד ייחדה הדבר לברק, שהיה שר הצבא):