פרשנות מצטטת על שופטים ד:יז

כהן מדין גדול היה מדהשוה הכתוב ליבין חבר, דהיינו יתרו כדכתיב כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני ש״‎מ גדול היה.

מלאך י"י אשר עמד בדרך לשטן לו וא' כי ירט הדרך לנגדי וארז"ל במדרש יר"ט ב"את ב"ש מ"גן והענין שיש מרז"ל שאומרים שזה המלאך היה מלאכו של אברהם מיכאל וי"א יצחק שהוא גבריאל וי"א נוריאל יעקב ושלשתן איתנהו ביה כי פנחס נתלבש בג' גוונין אלו ומרומזין בתיבת פנחס פ"ן יח"ס י"רק ח"וור ס"ומק ובר"מ מפרש פ"ני ח"ס שהן תרין אורזילי בא' חט"ף מ' של מות ובשני חטף ו' של מות והם תרין גוונין חוור ירק קאים בדינא ונתלבש ביצחק הרי ג' גוונין אלו מרומזין בר"ת א"ם י"ראה ו"רומח אי"ו א"ברהם י"צחק ו"יעקב. ויקח רמח בידו ועשה נקמת השם ע"י רמ"ח תיבין של ק"ש וחטף מ' שהיתה עלייהו דישראל מלאה דם טאס (שם) מים שאל חלב נתנה ואמר היש פה איש בסוד והנה איש מבני ישראל בא לכן באו אז מ' אלף מישראל לבטל מ' של מות כאשר עמדה בימי פנחס עלייהו ונרמז ג"כ ביחוד של אש"ל זה אברהם אבינו נטע אש"ל וחבר ספר יצירה בסוד (בראשית יב) הנפש אשר עשו בחרן כההיא דרבינא ורב אושעיא (סנהדרין סה) בכל ערב שבת עסקו בספר יצירה ואיברי עגלא תלתא (משלי לא) ותורת חסד על לשונה ואח"כ בא ר' עקיבא וסדר את משנת ספר יצירה סוד תורה שבע"פ לכן אמר ואתבריר בא"של זה בימי סיסרא וכן (מלאכי ג) הנה א"נכי ש"ולח ל"כם ג"כ ראשי אתוון נרמז א"של זה שנטע אברהם קדמאה לגיורין וכל יומא דהוה בחרן היה מברר ניצוצות טהורות של גרים עד ביאת המשיח ועל זה אשל נטע מבאר שבע (משלי כד) שבע יפול צדיק וקם (הושע ו) ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ולפי דברי הקדמונים (ד"ה א יב) ומבני יששכר יודעי בינ"ה לעתים בסוד אל"ף בינה כי זכה לאותו יחוד וע"כ אמרו (ביומא דף כז) לא מצינו צורבא מרבנן דאורי אלא מלוי או מיששכר כי אלו השנים המה מיסוד תורה שבע"פ פינחס הוא אליהו (שמות ד) הוא יהי' לך לפה שהי' משבט לוי או ר"ע שהיה משבט יששכר: וכן אמרינן בעירובין (דף קב) אר' יוחנן כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה יוצאים בנים ממנה כיששכר והנה לאה יצאת לקראת יעקב (בראשית ל) וישכב עמה בלילה הוא וכן בכאן ועל הצדקת אשר נשתבחת יותר מאמהות שלנו יצאת לקראתו (שופטי' ד) סורה אדוני סורה אלי אל תירא ויסר אליה ג"פ לשון סורה על הניצוץ שידעה הצדקת להוציא (ירמי' טו) יקר מזולל וז"ס (שופטים ה) ותכסהו בשמיכ"ה שידע' שיצא ממנה מי שמיחד כ"ה שערים עליונים ז"ס (שם) ויפול כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אח"ד ר"ל שלא נשאר סיסרא באותו הבריחה עד שהוציא אח"ד שיצאת נשמתו באחד ז"ס (שם) וירד סיסרא מעל המרכבה וינס ברגליו שאותו הניסה שברח היתה הכוונה שבין (שם) רגליה כרע נפל לכן אמר עוד פעם אחרת (שם ד) וסיסרא נס ברגליו אל אהל יעל חלילה להאמין שיהיה אות א' שפת יתר בדברי נביאים ק"ו תיבה שלימה אבל רזא דא אתי לאשמעינן (שם) ויאמר אליה השקיני מעט מים כי צמתי חסר א' כתיב כי בשביל אותו חסרון א"לף שהשלים (קהלת ז) אדם א' מאלף בסוף ימיו (שופטים ד) ותפתח את נאד החלב בכאן האלף יתירה כי השלים חקו בא' ותשקהו ותכסהו בזה ועז"א (שם) ה"יש פ"ה בגי' רב"י ע"קיבא בא' י"ש פ"ה וה' היא שימושית גם רמז יש פה שהוא סוד תורה שבע"פ כמ"ש גבי פנחס שהוא אליהו הוא יהיה לך לפ"ה (שם) היש פ"ה איש לדברי האר"י ז"ל והנה איש מבני ישראל ותרוויהו איתנהו כי ק"ל אלו ואלו דא"ח כי נוכל לומר שהיה כלול מכולהו כמו שפנחס הוא אליהו ומדיינין עליו (בראשית רבה פ' עא)מאיז' שבט הוא קצתן אומרים משבט גד וקצתן אומרי' משבט בנימין וקצתן אומרים שהוא פנחס כהן משבט לוי והוא בעצמו א' רבותי לכו ובקשו בד"ה ותמצאו שאני מבני בניה של רחל מבנימין וכולהו אמת וקשוט שיש לכל אלו השבטים חלק בו וכן אני אומר על הקרח הזה שאמר עליו בן עזאי כל חכמי וכו' ומפרש בס' ע"מ שלכבוד גדול (בכורות נז) כיון את חמיו כי נשא את בתו כדאמר (בכתובות דף סג) בבת כלבא שבוע כעובדא דאמא כן עובדא דברתא וכמ"ש התוס' ע"ש סוף מאמר חיקור דין ועל אותו ראש שכתב הרב שם על (תהלים קי) מחץ ראש שראש של עשו מונח בעיטפוי דיצחק בתוך הקדושה אע"פ שחושים בן דן מחה בקולפא וכן גבי סיסרא נאמר (שופטים ה) מחצה ראשו. ולולי דמסתפינא אמינא שהיה הולך מדחי אל דחי כידוע מי שאינו משמר בריתו מחצר חקלא מן דומם אל צומח מן צומח אל חי בלתי מדבר ולכן רמזו חז"ל בתיבת (משלי ל) זרזיר מתנים אף שחשבו אותם בעילות כמנין זרזי"ר לכן בא בחבורה מן זרזר שלא לחנם הלך אצל עורב אלא מפני שהוא מינו ומן העוף הזה הלך לבהמה (שם) או תיש ומלך אלקום עמו שהיה בעזרו עד שהעמידו ממיץ החלב ז"ס שכתוב מיד פסוק (שם) כי מיץ חלב יוציא חמאה כי מים שאל חלב נתנה ומן אותו חלב יצא לנו חמאה והוציא יקר מזולל שהתחלת החיצונים הוא אף כאשר מצינו שהיא הקופץ בראש דברי הנחש ז"ס (שם) ומיץ אף יוציא דם וכן המן פתח באף וכן מבני בניו של המן היה שמעיה אבטליון. רב שמואל בר שילא מסנחרב ומבני בניו של נירון קיסר הוא ר' מאיר מ'יץ א"פים י"וציא רי"ב אל תכניסו תלמידי ר' מאיר לכאן כי קנטרנין הם בהלכה ולית לך מילה דלא איתרמיז באורייתא וע"ז אמר פני זה (שם) שממית בידים תתפש והיא בהיכלי המלך שגם הקליפה תתפש בידיה מצירוף לצירוף עד שהיא באה ב"כ בהיכל המלך והכלל שבאותו הדור חזרו (שם כד) ועלה כלו קמשונים כושן רשעתיים עושה שתי רשעיות בימי יעקב ובימי משה שהוא בלעם הוא לבן גם מבלק היה עגלון מלך מואב גם סיסרא היה אז חרשת הגוים להיו' ערב על אוכלסין הראשוני' להנה סוד (שופטים ה) ידה לית"ד תשלחנה בגימ' זרז"ר לתקן אותו זרז"ר רע ירוע כי ערב זר על מקבל גרים רעה אחר רעה תבא עד שיצרוף ויזוקק גם לערבא שנעשה נחל קישון ערב קבלן ז"ש נחל קדומים ולתוקעי עצמו בדבר הלכה שפלפול גדול היה בא מהלכה שנשכחה מכל ישראל אף ממשה עד שקם בעד הרומח שפסקו קריינא דאגרתא ליהוי פרוונקא וזכה להיות פרוונקא כל ימי עולם ז"ש (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל הוא פסק הדין לעצמו ותקע עצמו לדבר הלכה אבל (משלי יא) רע ירוע רעה אחר רעה הוצרכו לזכך לצרף (תהלים לד) רבות רעות צדיק עד שבא על עומד (שם) ומכולם יצילנו י"י אבל (שם) תמותת רשע רעה א' והכל עושה הקב"ה (שם) פודה י"י את נפש עבדיו והוא נפשו של ר"ע גם עליו נחלקו מי הוא כן על יונה בן אמיתי שהוא משיח בן יוסף "ב'ס'א'ר (ובמדרש פ' ויחי) הדין א' יונה מן זבולון (בראשית מט) וירכתו על צידון הדין א' משל אשר והדין א' שהוא בן הצרפית וגויה היתה ובפרקי ר"א הגדול ותוספת בפ' המקבל שהוא משיח בן יוסף וכולהו קשוט והכי נמי דכוותה: