פרשנות מצטטת על שופטים ח:יח

שמה המיוחד וכו'. לפי שבני אדם החושבים הסברא הכוזבת שזכר, היה טעותם בשמוש לשון העברי בצלם ודמות, השיבם הרב כפי דבריהם, ואמר שהצורה המקרית אצל ההמון בלשון עברי היא תאר, וקוראה הרב מפורסמת מפני שההמון לא ירגישו בצורה עצמית, לפי שהיא ממושגי השכל אשר יוחדו למשכילים, וההמון ישיג המוחשות בלבד, ולכן הצורה המפורסמת אצלם היא המקרית לבד. והנה הביא הרב לזה ראיה, אם מהצורה המקרית הטבעית באמרו יפה תאר ויפה מראה (בראשית ל"ט ו') מה תארו (שמואל א' כ"ח י"ד) כתאר בני המלך (שופטים ח' י"ח), והביא אחרי כן מהמלאכותיית באמרו. ונאמר בצורה המלאכותיית, ואמר עוד, אמנם צלם נופל על הצורה הטבעית ובזה הבדילה מהמלאכותיית שזכר. ולפי שעדיין ישאר לחשוב שיאמר על הצורה המקרית שיעשה הטבע, כי עם היותה מקרית הנה נקראת טבעית כיון שאינה כי אם בטבע, מפני זה הוסיף הרב לומר. ר"ל על עניין אשר בו נתעצם הדבר, ואין המקרה מה שיתעצם הדבר בו כי אם הצורה עצמיית, וזה הוא אמרו, והיה מה שהוא, ר"ל שהצורה העצמית היא מהות הדבר, והיה בה מה שהוא לא בצורה המקרית. והנה הוסיף הרב לומר בזה. והיא אמתתו לפי שהצורה הטבעית העצמית שהיא מהות הדבר ועצמותו, כבר תהיה כוללת בצורה הצומחת או החיונית באדם, ועכ"ז לא נקרא צלמו לפי שישתתף בה עם שאר הצמחים והבעל חי, הנה להבדילה מזאת הצורה הטבעית העצמית הכוללת אמר הרב עוד והיא אמתתו מאשר הוא הנמצא ההוא, ר"ל שהיא הצורה האחרונה מחדשת המין, וזאת הצורה המיוחדת לבדה נקראת צלם, וזהו אמרו מאשר הוא הנמצא ההוא. ולפי שכל זה דבר הרב על דרך כלל בכל צורות הדברים מייחדות המינים, זכר הענין הזה בפרט באדם, וזהו אמרו אשר הענין ההוא באדם הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית, ר"ל שהצורה הטבעית העצמיית המיוחדת באדם היא הכח או הנפש אשר בעבורה ומפעולתה תהיה השגה האנושית, ר"ל בפעל. ואמר הרב שכאשר נאמר באדם שהוא בצלם אלהים, לא יאמר מפני השכל בכח אשר בו, כי מפאת ההכנה אינו בצלם אלהים ובדמותו, אבל הוא מפאת המושכלת וההשגה אשר בפועל, כי מזה הצד ר"ל משכל היותו בפעל הוא דומה לנבדלים וזהו אמרו מפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו בצלם אלהים:

בצלמו ענין צלם השגה שכלית, והכונה באמרו בצלמנו לפי שהנפש השכלית שבאדם אצולה מרוח קדשו ויהיה הפרש גדול בין הצלם והתאר לא כדעת הקמחי שחשב שהכל אחד וכן דעת הרמב"ם כי יש ביניהם הפרש גדול, והוא שאמר בתחלת ספרו המורה, רבים הבינו מלת צלם שהוא המורה בלשון הקדש על הצורה החיצונה המורגשת וטעו בזה עד שנטו לצד הכפירה להאמין בגשמות, אך הצלם והתאר שני ענינים הם, כי התאר נאמר על הצורה החיצונה המורגשת כענין שכתוב (ש"א כח) מה תארו, (שופ' ח) כתאר בני המלך, אמנם הצלם הוא נופל על הצורה הטבעית ר"ל הענין אשר בו נתעצם הדבר ומהותו ועל ההשגה הזאת השכלית נאמר בצלם אלהים ולכך נאמר (תהלים עג כ) צלמם תבזה כי הבזיון דבק בנפש לא בתכונת האברים, והנרצה בזה בצלמו היא הצורה המינית שהיא ההשגה השכלית כמו שפירש עוד בספר מדע בפרק רביעי.