פרשנות מצטטת על שופטים ח:כא

ועל חלקת צואריו: צואר בל' יחיד כולל כל הקף הצואר, עד צואר יגיע (ישעיה ח' ח') המים השוטפים מקיפים הצואר מכל צדדיו בפעם אחת, וישם רביד הזהב על צוארו (למטה מ"א מ"ב) הרביד מקיף הצואר מכל צדדיו, ופרקת עלו מעל צוארך (למטה פסוק מ') העול מקיף כל הצואר; ואומרים צוארים וצוארות והכוונה על צואר אנשים רבים או בעלי חיים רבים, כמו על צוארי המלכים (יהושע י' כ"ד), בצוארי גמליהם (שופטים ח' כ"א) לא תמישו משם צוארותיכם (מיכה ב' ג'), ובארבעה מקומות בא הרבוי אע"פ שמדברים באדם אחד בלבד, והכוונה לדבר על הצואר בבחינת שני חלקיו וצדדיו כגון כאן הצואר לא היה כלו חלק כי גם יעקב היה בעל זקן, אבל מן הצדדין היה חלק, וכן ויפל על צואריו וישקהו (למטה ל"ג ד'), וכן למטה מ"ה י"ד ומ"ו כ"ט, רואים את הצואר כאלו חלוק לשנים על הצד האחד נותנים היד, ועל הצד האחר מפילים הפנים.

בפגעו בו הוא ימיתנו. הראוי בקמ"ץ הפ"א כדין המקור בכנויו, ובא בחיר"ק כמו בבגדו בה (שמות כ"א), כמו בשברי לכם (ויקרא כ"ו), ונ"ל שזרות זה בא להורות שאין לבאר מלת בפגעו לשון ויפגע במקום, ופגע בדבשת (טרעפפען), ובכל מקום שיקרה הגואל את הרוצח ימיתנו, דלא יתכן שהתורה לא תחוס על כבוד נפש אדם ותרשה להמיתו באמצע הרחוב או בדרך ויתנוול כפחותי הברואים הממותים באשפתות, וכדומן ע"פ האדמה יהיה מושלך, ועוד דא"כ היה ראוי לחבר אליו מלת אותו, כמו כי תפגע את שור אויבך, ויפגעו את משה, והיה גם כאן ראוי לומר בפגעו אותו, גם אם מלת בפגעו חוזר על הגואל ור"ל כשיפגע הגואל את הרוצח ימיתנו, מלת הוא מיותר לגמרי, לכן הנראה לומר שמלת בפגעו ענינו כמו ופגע בכהנים (ש"א כ"ב), ופגע בנו (שופטים ח') ופגע בו וקברתו (מ"א ב' ל"א) ולשון המשנה (סנהדרין פ"ט קנאין פוגעין בו וכמהו הרבה, שכל לשון פגיעה המחובר לבי"ת ענינו חריצת המשפט (פאָללציהונג דער שטראפע), וטעם המקרא בזמן שיוחרץ עליו משפט מות הוא הגואל ימיתנו, ולכן ת"א כד אתחייב לי' מן דינא הוא יקטליני', וכ"א רז"ל בספרי אינו הורגו אלא בב"ד ובעדים, וכדא"ק (דברים י"ט) ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת. אמנם להיות שהרוצח בעצמו יש בידו להפוך בזכות עצמו כדברי רז"ל, אמור בפגעו בוי"ו יתירה, להורות על הרוצח, כאלו אמר בזמן שימצא הרוצח א"ע מחוייב אל קיום משפט מותו:

בפגעו בו הוא ימיתנו: נ"ל שאין זה ענין פגישה ומציאה כפירוש רש"י וכתרגום רמבמ"ן, אלא הריגת אדם שאין בידו להתקומם ולהציל עצמו נקראת פגיעה, כמו קום אתה. ופגע בנו (שופטים ח' כ"א), לפגוע בכהני ה' (שמואל כ"ב י"ז), גש פגע בו (שמואל ב' א' ט"ו), לך פגע בו (מלכים א' ב' כ"ט), אשר פגע בשני אנשים צדיקים (שם שם ל"ב); בפסוק האחרון הזה היתה ההריגה במרמה, ואבנר ועמשא לא היו נשמרים מיואב, וביתר המקראות הנזכרים הנה ההרוגים היו אסורים בזקים, או לא היו בידם כלי זין, וגם אימת המלך היתה עליהם, ויודעים היו כי לשוא יבקשו להציל עצמם, אף כאן נ"ל כי השופטים היו מוסרים את הרוצח בזדון, ביד גואל הדם, אסור בזקים, וזה טעם נתנו אותו ביד גואל הדם ומת (דברים י"ט ב').

ה"ג דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ומגלח היה אבשלום לשנים עשר חדש - דבכך הוה ליה כובד ובבציר מהכי לא ה"ל כובד דכאיש גבורתו (שופטים ח) אבל שאר נזירי עולם מגלח א' לל' יום דהוי ליה בהכי כובד:

ויבן את הצלע לאשה. לִהְיוֹת אִשָּׁה, כְּמוֹ וַיַּעַשׂ אוֹתוֹ גִדְעוֹן לְאֵפוֹד (שופטים ח'), לִהְיוֹת אֵפוֹד: