פרשנות מצטטת על שופטים טו:ה

בפירושנו אנו משתמשים רבות בספרו החשוב של אפשטיין על נוסח המשנה. אחד הפרקים הראשונים בספר עוסק בחילופים בלשון המשנה שהתלמודים או התנאים כבר מתחבטים בהם⁵אפשטיין, מבוא לנוסח, עמ' 18-7, ובעיקר עמ' 15-14. . אחד מהם הוא החילוף שלפנינו, ואפשטיין הקדיש לו דיון ארוך. חילופים אחרים הם "כיצד מעברין את הערים" או "כיצד מאברין את הערים" (עירובין פ"ה מ"א, וראו פירושנו לה) ו"אכוזו" או "עכוזו" (בכורות פ"ו מ"ו). שני אלו הם חילופים בלשון. אבל יש גם חילופים דומים שהם בהלכה, כמו "אינון ירתון כסף כתובתיך" או "אינון יטלון כסף כתובתיך" (כתובות פ"ד מ"י). לקבוצה זו משייך אפשטיין גם את החילוף שבמשנתנו. הנחת היסוד של אפשטיין, של סוגיית הבבלי ושל הראשונים היא ש"כרם" משמעו כרם ענבים דווקא. ואכן, בדרך כלל כרם הוא כרם ענבים. אמנם במקרא נזכר פעם "כרם זית" (שופטים טו ה). הבבלי מסביר שכרם סתם הוא כרם ענבים, וכרם של זיתים נקרא "כרם זית" כדי להבליט שאינו כרם רגיל (ברכות לה ע"א). ברור, אפוא, שהבבלי אכן הכיר ש"כרם" הוא כרם ענבים. ברם, עדות הבבלי אינה לעניין המינוח הלשוני אלא היא חלק מהסוגיה שלנו המבקשת למצוא את המובן של כרם רבעי. זו, אפוא, עדות לתפיסתו ההלכתית של התלמוד ולא לצד הלשוני. בסוגיה אחרת מסיק גם התלמוד הירושלמי שכרם הוא כרם ענבים בדווקא (פאה פ"א ה"ד, טז ע"ג).

מדוע לא יבער הסנה. שרש בער ישמש על הדליקה והשריפה לפי שהוא מכלה ומבער מן העולם את חלקי הנשרף, ואין הבדל בין תחילתו לסופו רק בין כלו למקצתו, שבסוף השריפה כל צורת הנשרף נתבטל ונתבער וכל חלקיו הלכו לאבדון, ובתחלתו יתחילו להתבטל ולהתבער רק חלקיו עדיין אחוזים זה בזה, ומ"מ ביעור המציאות ישנו בו, מזה אמר (שופטים ט״ו:ה׳) ויבער אש בלפידים, ויבער מגדיש ועד קמה, הראשון הוא תחלת הדלקה אחיזת האש בעודו דולק, והשני סוף הדלקה לבער ישיות הגדיש והקמה מן המציאות, וכן כאן הסנה בער באש, הוא תחלת השריפה בשעה שהוא דולק (ברעננט, ענטצינדעט) מדוע לא יבער, הוא סוף השריפה, מדוע לא יכלה ויתבער ממציאות (פערברעננט, פערצעהרט) ובחנם האריכו המפרשים בזה:

כלומר גופה של מנורה וכו'. רצה לומר, שאין פירוש "ירכה ופרחה" דוקא ירכה ופרחה, דהא כולה מקשה היתה (שמות כה, לא), אלא ד"ירכה" שנאמר כאן רצה לומר 'מן אבר גדול וכו' עד אבר קטן', והכל בכלל. ומפני שהוקשה לרש"י לשון "עד", דמשמע 'עד כאן' ותו לא, ולא שיהיה פירושו הכל בכלל, הביא ראיה מן הכתוב (שופטים טו, ה) "מגדיש ועד קמה", שרצה לומר הכל:

עד פרחה. שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה דַק שֶׁבָּהּ, הַכֹּל מִקְשָׁה; וְדֶרֶךְ "עַד" לְשַׁמֵּשׁ בְּלָשׁוֹן זֶה, כְּמוֹ "מִגָּדִישׁ וְעַד קָמָה וְעַד כֶּרֶם זָיִת" (שופטים ט"ו):

וייטב. הֵטִיב לָהֶן. וְזֶה חִלּוּק בְּתֵבָה שֶׁיְּסוֹדָהּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְנָתַן לָהּ וָי"ו יוֹ"ד בְּרֹאשָׁהּ, כְּשֶׁהִיא בָאָה לְדַבֵּר לְשׁוֹן וַיַּפְעִיל הוּא נָקוּד הַיּוֹ"ד בְּצֵירֵי, שֶׁהוּא קָמָץ קָטָן, כְּגוֹן וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת, "וַיֶּרֶב בְּבַת יְהוּדָה" (איכה ב'), – הִרְבָּה תַּאֲנִיָּה. וְכֵן "וַיֶּגֶל הַשְּׁאֵרִית" דִנְבוּזַרְאֲדָן (דברי הימים ב' ל"ו), – הִגְלָה אֶת הַשְּׁאֵרִית, "וַיֶּפֶן זָנָב אֶל זָנָב" (שופטים ט"ו) – הִפְנָה הַזְּנָבוֹת זוֹ לָזוֹ, כָּל אֵלּוּ לְשׁוֹן הִפְעִיל אֶת אֲחֵרִים; וּכְשֶׁהוּא מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן וַיִּפְעַל, הוּא נָקוּד הַיּוֹ"ד בְּחִירִק, כְּגוֹן "וַיִּיטַב בְּעֵינָיו" (ויקרא י'), לְשׁוֹן הוּטַב, וְכֵן וַיִּרֶב הָעָם, – נִתְרַבָּה הָעָם, "וַיִּגֶל יְהוּדָה" (מלכים ב כ"ה) – הָגְלָה יְהוּדָה, "וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה" (שמות ב׳:י״ב) – הִפְנָה לְכָאן וּלְכָאן. וְאַל תְּשִׁיבֵנִי וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב, וַיֵּרֶד, וַיֵּצֵא, לְפִי שֶׁאֵינָן מִגִּזְרָתָן שֶׁל אֵלּוּ, שֶׁהֲרֵי הַיּוֹ"ד יְסוֹד בָּהֶן, יֵלֵךְ, יֵשֵׁב, יֵרֵד, יֵצֵא – י' אוֹת שְׁלִישִׁית בּוֹ: