פרשנות מצטטת על שופטים ט:ז

85. יותר מששים מיל. וכ"ה בד ובבבלי הנ"ל, ובכי"ע: מהלך ששים מיל. ובבבלי סנהדרין מ"ד א': דרש ר' שילא וכו' אני אמרתי והיה בעברכם את הירדן (דברים כ"ז, ד'), ואתם ריחקתם ס' מיל. אוקים רב אמורא עליה ודרש וכו'. וכבר העירו בתוספות שם במקומו (ד"ה ואתם): ר' שילא דהכא סבר דקראי כר' אליעזר, והיה לו ליהושע לעשות כן. ויש שטענו שדווקא אצל יריחו היו שני הרים קרובים זה לזה שאפשר היה לשמוע מצד אחד את הקוראים מצד השני, אבל השומרונים שמראים את ההרים אצל שכם טועים, מפני שההרים רחוקים זה מזה עד כדי כך שאי אפשר לשמוע מצד אחד את הקוראים מן הצד השני.²⁶כן מוסר אווזיביוס באונומסטיקון (שצויין לעיל בפנים, סד"ה ואל הר עיבל). ואין ספק שלפנינו מסורת רבנן דאגדתא שהתפלמסו עם הכותים בנידון זה, ונסמכו על דעת ר' אליעזר הנ"ל. תדע לך שהוא כן, שהרי אווזיביוס ממשיך שם (לפי תרגומו של הירונימוס, הוצ' קלוסטרמן, עמ' 65): גריזים. הר שעמרו עליו הללו אשר החזירו את הד הקללות (qui maledicta resonabant) וכו'. וקרוב מאר בעיני שזו היא המסורת הנכונה ברברי אווזיביוס (אלא שלא הבינו אותה, ולפיכך הגיהו בדבריו), ואף היא באה מרבנן דאגדתא שקינטרו את הכותים וטענו שאף לדבריהם (כלומר, של הכותים) אין הר גריזים מבורך (עיין מ"ש להלן), אלא להפך מקולל הוא. וכן אמרו בתנחומא וירא (הוצ' בובר סי' כ"ט): מה כתיב שם ויגידו ליותם וילך ויעמד בראש הר גריזים (שופטים ט', ז'). ולמה עמד על ראש הר גריזים לקלל, ולא ניתנו הקללות אלא בהר עיבל? אלא כך אמר יותם, הכותים עתידים לומר, הר גריזים שלנו הוא, ששם ניתנו הברכות, ואינם יודעים ששם נותנין הקללות, היאך הוא הדבר? אלא אותן שהיו עומדין בהר עיבל ומקללין, למי היו מקללין, לא לאלו שעומרין כנגדן? ואילו שמברכין, למי היו מברכין, לא לאלו שכנגדן? נמצאו הקללות באות על הר גריזים, והברכות על הר עיבל. וזו היא בדיוק המסורת שמסר הירונימוס הנ"ל (לפני יותר מארבעים שנה, כשהייתי תלמיד האוניברסיטה, ולמדנו את אווזיביוס, העיר מר אלעזר גלבוס ז"ל על התנחומא הנ"ל). תשובה זו לכותים היתה, כנראה, ידועה ומפורסמת לשני הצדדים. הכותים קראו להר גריזים "טורא בריכא", כב"ר פפ"א, ג', עמ' 974. וכששאל ר' יונתן את הכותי "למה הוא בריך"? ענה הלז: "דלא טף במוי דמבולא" (ב"ר פל"ב, י', עמ' 296. ועיין גם בדב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 79). וכן בס' פליאתה למרקה, עמ' 46: מכן אתעקב ההר הטוב, דמי מבולה לא מטה בה וכו'. נזהר אותו כותי ולא ענה בפשטות: "דברכתא יהיבן עלוי", משום שידע את תשובת היהודים שאין ההר הזה אלא מקולל. ואני אומר "רבנן דאגרתא", מפני שלפי המקורות שלנו העומדים באמצע הם הם שברכו וקללו, וכשהפנו פניהם כלפי הר גריזים אמרו את הברכות (משנתנו פ"ז מ"ה ומקבילות. ועיין ברש"י ל"ב סע"א, ד"ה אלו ואלו). ולא מיבעי לשיטת רבי (בבלי ל"ז א') שכולם עמדו למטה, והפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה וכו'. ולפי המסורת המקובלת נפלה גם טענת הטוענים שאי אפשר היה לשמוע מהר אחד מה שאמרו בהר השני. ועיין מ"ש להלן שורה 122–124, ד"ה והנה. אבל לפי המסורת של משנתנו לא טעו הכותים, אלא שזייפו את תורתם והוסיפו אחרי "אלוני מרה" (דברים י"א, ל'): שכם. ועל כך אמר ר' אלעזר בר' יוסי "לסופרי כותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום, שכתבתם אצל אלוני מורה שכם, אף אנו למדים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים" וכו' (ספרי ראה פיס' נ"ו, ירושלמי פ"ז ה"ג, כ"א ע"ג, בבלי ל"ג ב').
ואמרו בירושלמי (הנ"ל בסמוך): ר' אליעזר אומר אין זה הר גריזים והר עיבל של כותים, שנאמר הלא המה בעבר הירדן, מן הירדן ולכן.²⁷כ"ה בירושלמי כי"ר. וכן בקונטרס אחרון שבילקוט בשם הירושלמי: מן הירדן ולכאן, והיא היא. וכן בספרי הנ"ל: בעבר הירדן, הסמוכים לעבר הירדן. ובבבלי הנ"ל: סמוך לירדן. ובהוצאות שלפנינו בירושלמי בטעות: מן הירדן ולהלן. מה מקיים ר' אל[י]עזר הר גריזים והר עיבל? שתי גבשושיות עשו,²⁸וכ"ה בכי"ר ובילקוט בקונטרס אחרון ובתוספות סנהדרין מ"ד א', ד"ה ואתם, ובפי' הרד"ק יהושע ח', ל"ג. אבל בתוספות כאן ל"ג ב', ד"ה מול (בד' ראשון): שתי גבשושיות היו עשו. ויש כאן תרכובת של שתי נוסחאות. וקראו זה הר גריזים, וזה הר עיבל. ולפי תירוץ זה קשים מאד דברי ר' שילא בבבלי סנהדרין הנ"ל שדרש שהקב"ה התרעם על יהושע שעבר על דברי משה, שאמנם מן הכתובים מוכח שההרים הם סמוכים לירדן, כדברי ר' אליעזר, וכמו שאמרו בתוספות שם, ד"ה ואתם, אבל כיצד אפשר היה לו לדעת שעליו לבנות גבשושיות ולקרא להם שמות גריזים ועיבל? ואף דברי הירושלמי נראים דחוקים מאד. ולפיכך נראה שהעקר כגירסא הראשונה של התוספות בסוטה: שתי גבשושיות היו,²⁹עיין לעיל הערה 28. והמלה "עשו" שאח"כ היא הוספה ע"פ הנוסחאות שלנו. וקראו זה הר גריזים וכו', והכוונה שבני המקום קראו אותם כך. ועיין גם בדברי אווזיביוס הנ"ל (לעיל שו' 82–84, ד"ה ואל הר) שמסר, כנראה, מסורת יהודית.
והמשיכו בירושלמי שם: על דעתיה דר' יהודה³⁰כלומר, הסובר שהר גריזים והר עיבל הם אצל שכם, והוא כסתם משנתנו והברייתא כאן. מאה ועשרים מיל³¹וכ"ה בכי"ר, בקונטרס אחרון בילקוט ובתוספות סוטה הנ"ל. אבל בתוספות סנהדרין מ"ד א' הנ"ל: ששים מיל, והוא תיקון על פי הבבלי, והנכון כלפנינו, והכוונה להליכה ולחזירה, כמו שפירש בשי"ק במקומו, ד"ה על דעתיה. הלכו באותו היום. על דעתיה דר' אלעזר לא זזו ממקומן.

תרנה, תתן קולה, תקרא, תאמר. הם מדרגות מסודרים זה למעלה מזה. וישא קולו ויקרא (שופטים ט' ז') ויקרא ויאמר