וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַתְּאֵנָ֑ה לְכִי־אַ֖תְּ מָלְכִ֥י עָלֵֽינוּ׃
נפתלי שבע רצון
ומ"ש שלחן עורך. צפון ברך. הלל נרצה: יע"דג דיומא וז"ל במוצאי יה"כ הכל צופין בעשן המערכה פנה לצפווו חיטים נעשו יפות משום דהאי מרבי דידי' ר"ל משום דשלחן של * מקדש הי' עומד בצפון ועליו הי' לחם הפנים שהי' משל חטים. פנה לדרום זתים נעשו יפות משום שהמנורה היתה בדרום ועליו הי' מדליקין בשמן זית משום דכל אחד מרבי דידי'. ואמינא הא דנקט פנה לצפון חטים נעשו יפות לאו דווקא נקט חטים אלא ה"ה שעורים וכל המינין: וה"ה במ"ש פנה לדרום זתים נעשו יפות לאו דווקא זתים דה"ד יין וכל מיני פירות האילן נעשו יפות. ומצאתי און ויהי לי לישועה מה שאר"זל אמר הק"בה הביאו לפני עומר בפסח כדי שיתברכו לכם התבואה שבשדה והעומר של שעורים הי' א"כ הי' לו לומר כדי שיתברכו לכם השעורים שבשדה וה"ה בעניין שתי הלחם * אמר הק"בה הביאו לפני שתי לחם בעצרת כדי שיתברכו הפירות שבשדה והלא שתי הלחם של חטים הי' א"כ הכי הל"ל כדי שיתברכו לכם החטים שבשדה אלא וודאי כמ"ש דלאו דוקא הוא:
נשמע מזה בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' מביאין עומר בפסח וע"י הי' מוריד השפע וכל התבואה הזרועה הי' מקבל שפע ברכה על ידו: ועל ידי הלחם שהי' מביאין בעצרת על ידי זה הי' ממשיך השפע למטה וכל פירות האילן קיבלו השפע על ידו: אמנם עכשיו שאין לנו בית המקדש אמרו חז"ל דשלחנו של אדם הוא במקום מזבח ועל ידו ממשיך השפע לאילו: ואמינא אנא דמ"ה לוקחין חטים למצות המצות: ויין לארבעה כוסות: כדי שע"י שתי מיני' הללו יקבלו השפע דהאי מרבי דידי' והאי מרבי דידי' דהיינו ע"י המצות שהם מחטים יתברכו תבואת השדה וע"י היין יתברכו לנו פירות האילן ול"זכ הב"עא במ"ש שלחן עורך. צפון ברך. הלל נרצה רצונו לומר על ידי השלחן של מקדש שהי' עורך עליו לחם הפנים. צפון ברך ע"י השלחן שהי' עמד בצפון ונתברך על ידו התבואה וה"ה ע"י שלחן שלנו שגם עליו ערוך המצות שהם של חטים יתברך התבואה שבשדה. ומ"ש הלל נרצה כוונתו לומר ע"י הלל שאנו אומרים על הכוס של יין ואמירת הלל הוא במקום שירה וק"יל שאין אומרים שירה אלא על * היין בשעה שמנסכין ע"ג המזבח ואמרו חז"ל בסוכה הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין נמצא ע"י ששותה הכוס הוי כמו ניסוך היין והלל שאומר על הכוס הוי כמו שירה על היין ול"זא הלל נרצה ר"ל ע"י הלל זה שאנו אומרים על היין יהי' נרצה לה' שע"י ימשך השפע לכל פירות האילן דהיינו ע"י זה שלחן והוא מרבי דידי':
ומידי דברי בזה זכור אזכרנו מ"ש חז"ל בערכין אין אומרים שירה אלא על היין שנ' החדלתי את תירושי המשמרו אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין עכ"ל: ויש להפליא במ"ש אם אנשים משמח אלהים במה משמח דמשמע מזה שהי' התנא סובר דחדא באידך תליא ורצונו בזה אם אנשים משמח מעתה קשה אלהים במה משמח: ובלאו הכי לא קשה מידי והלא בלאו הכי הי' יוכל ג"כ להקשות אלהים במה משמח. יע"דג דקידושין וז"ל מצות שמחה ברגל אנשים ביין ונשים בבגדי פשתן: וז"ל התו' אנשים ביין מיירי בזמן הזה אז ישמח עצמו ע"י שישתה * יין אבל בזמן שבית המקדש הי' קיים אין שמחה אלא בבשר דהיינו ע"י שמביא שלמי שמחה ואוכל הבשר והוא מהגמ' דפסחי' עכ"ל. נשמע מזה שאי אפשר למצא שניהם בפעם אחד ובעת אחד אלא בזמנים מתחלפים דהיינו שהיין ישמח אלהים ואנשים בזמן אחד לא תמצא שהרי בזמן שהיין משמח אלהים דהיינו שאומרים שירה על היין בשעת שמנסכין אותו באותו פעם אין שמחה לאנשי' אלא ע"י בשר שלמים ולא ע"י שישתה יין כדי שישמח אותו: וה"ה לאידך גיסא בזמן שהיין משמח אנשים מוכרח אתה לומר בזמן שאין בה"ק קיים שאין לו בשר שלמים ואז משמח עצמו ע"י היין באותו פעם אין היין משמח אלהים שאומרים שירה בשעת הניסוך מאחר שאין הבית קיים. והנה התנא הי' סובר דמה שאמר הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים על זמן אחד אמרו דהיינו בזמן שהוא משמח אלהים אז משמח ג"כ אנשים וע"כ מקשה שפיר הלא זה אינו שאם אנשים הוא משמח אז לא תמצא שיהי' משמח אלהים:
אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין וז"ל התו' דר"ל שאין הלוים אומרים שירה שהי' משוררים על הקרבן אלא בשעת ניסוך היין משום דבעינן שמחה בשעת אכילה ושתי' ר"ל בשעת אכילה דהיינו בשעה שמקריבין הקרבן על המזבח ובזמן שתי' ר"ל בשעת ניסוך היין אז בעינן שמחה דהיינו שהלוים יהיו משוררים: ואי' במנחות דיליף שם הגמ' מדכתיב לפלא נדר או נדבה שאם היחיד מביא שלמים צריך להביא ג"כ יין לנסכים ובהיות כן דאפילו שלמים שמביא היחיד הי' מביאין עימו ג"כ יין לנסך ואז הי' הלוים משוררים כדי שיהי' שמחה בשעת אכילה ושתי' של המזבח ומעתה תמצא שניהם בזמן אחד שהיין משמח אלהים ע"י השירה שהלוים משוררים בשעת הניסוך והבשר של שלמים הי' נאכל להבעלים ואין שמחה אלא בבשר ובהכי * ניחא דרצונו לומר הגם שאי אפשר שהיין ישמח אלהים ע"י שירה בזמן שהיין משמח אנשים: אבל בהפך יכול להיות דהיינו בשעת שמשמח אלהים אז משמח אנשים ג"כ דהיינו אם מביא שלמים מביא יין לנסכים עימו אז תמצא שניהם משמח בזמן אחד: ואין השמחה באה לאנשים מכח היין אלא מכח הבשר של שלמים שאוכל א"כ תמצא שניהם בזמן אחד: ול"כא מכאן מוכח שאין אומרים שירה אלא על היין ר"ל מכח קושיא זו מו"ל הגם שזה א"א מ"מ בהפך אפשר למצוא שניהם. מוכח מזה שאין הלוים אומרים שירה אלא בזמן ניסוך היין וא"כ משמח אלהים ואנשי' דהיינו אלהי' משמח ע"י שירת הלוים ואנשים ע"י בשר השלמי' שאין שמחה אלא בבשר:
נשמע מזה בזמן שבית המקדש הי' קיים הי' מביאין עומר בפסח וע"י הי' מוריד השפע וכל התבואה הזרועה הי' מקבל שפע ברכה על ידו: ועל ידי הלחם שהי' מביאין בעצרת על ידי זה הי' ממשיך השפע למטה וכל פירות האילן קיבלו השפע על ידו: אמנם עכשיו שאין לנו בית המקדש אמרו חז"ל דשלחנו של אדם הוא במקום מזבח ועל ידו ממשיך השפע לאילו: ואמינא אנא דמ"ה לוקחין חטים למצות המצות: ויין לארבעה כוסות: כדי שע"י שתי מיני' הללו יקבלו השפע דהאי מרבי דידי' והאי מרבי דידי' דהיינו ע"י המצות שהם מחטים יתברכו תבואת השדה וע"י היין יתברכו לנו פירות האילן ול"זכ הב"עא במ"ש שלחן עורך. צפון ברך. הלל נרצה רצונו לומר על ידי השלחן של מקדש שהי' עורך עליו לחם הפנים. צפון ברך ע"י השלחן שהי' עמד בצפון ונתברך על ידו התבואה וה"ה ע"י שלחן שלנו שגם עליו ערוך המצות שהם של חטים יתברך התבואה שבשדה. ומ"ש הלל נרצה כוונתו לומר ע"י הלל שאנו אומרים על הכוס של יין ואמירת הלל הוא במקום שירה וק"יל שאין אומרים שירה אלא על * היין בשעה שמנסכין ע"ג המזבח ואמרו חז"ל בסוכה הרוצה לנסך יין ע"ג המזבח ימלא גרונם של ת"ח יין נמצא ע"י ששותה הכוס הוי כמו ניסוך היין והלל שאומר על הכוס הוי כמו שירה על היין ול"זא הלל נרצה ר"ל ע"י הלל זה שאנו אומרים על היין יהי' נרצה לה' שע"י ימשך השפע לכל פירות האילן דהיינו ע"י זה שלחן והוא מרבי דידי':
ומידי דברי בזה זכור אזכרנו מ"ש חז"ל בערכין אין אומרים שירה אלא על היין שנ' החדלתי את תירושי המשמרו אלהים ואנשים אם אנשים משמח אלהים במה משמח אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין עכ"ל: ויש להפליא במ"ש אם אנשים משמח אלהים במה משמח דמשמע מזה שהי' התנא סובר דחדא באידך תליא ורצונו בזה אם אנשים משמח מעתה קשה אלהים במה משמח: ובלאו הכי לא קשה מידי והלא בלאו הכי הי' יוכל ג"כ להקשות אלהים במה משמח. יע"דג דקידושין וז"ל מצות שמחה ברגל אנשים ביין ונשים בבגדי פשתן: וז"ל התו' אנשים ביין מיירי בזמן הזה אז ישמח עצמו ע"י שישתה * יין אבל בזמן שבית המקדש הי' קיים אין שמחה אלא בבשר דהיינו ע"י שמביא שלמי שמחה ואוכל הבשר והוא מהגמ' דפסחי' עכ"ל. נשמע מזה שאי אפשר למצא שניהם בפעם אחד ובעת אחד אלא בזמנים מתחלפים דהיינו שהיין ישמח אלהים ואנשים בזמן אחד לא תמצא שהרי בזמן שהיין משמח אלהים דהיינו שאומרים שירה על היין בשעת שמנסכין אותו באותו פעם אין שמחה לאנשי' אלא ע"י בשר שלמים ולא ע"י שישתה יין כדי שישמח אותו: וה"ה לאידך גיסא בזמן שהיין משמח אנשים מוכרח אתה לומר בזמן שאין בה"ק קיים שאין לו בשר שלמים ואז משמח עצמו ע"י היין באותו פעם אין היין משמח אלהים שאומרים שירה בשעת הניסוך מאחר שאין הבית קיים. והנה התנא הי' סובר דמה שאמר הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים על זמן אחד אמרו דהיינו בזמן שהוא משמח אלהים אז משמח ג"כ אנשים וע"כ מקשה שפיר הלא זה אינו שאם אנשים הוא משמח אז לא תמצא שיהי' משמח אלהים:
אלא מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין וז"ל התו' דר"ל שאין הלוים אומרים שירה שהי' משוררים על הקרבן אלא בשעת ניסוך היין משום דבעינן שמחה בשעת אכילה ושתי' ר"ל בשעת אכילה דהיינו בשעה שמקריבין הקרבן על המזבח ובזמן שתי' ר"ל בשעת ניסוך היין אז בעינן שמחה דהיינו שהלוים יהיו משוררים: ואי' במנחות דיליף שם הגמ' מדכתיב לפלא נדר או נדבה שאם היחיד מביא שלמים צריך להביא ג"כ יין לנסכים ובהיות כן דאפילו שלמים שמביא היחיד הי' מביאין עימו ג"כ יין לנסך ואז הי' הלוים משוררים כדי שיהי' שמחה בשעת אכילה ושתי' של המזבח ומעתה תמצא שניהם בזמן אחד שהיין משמח אלהים ע"י השירה שהלוים משוררים בשעת הניסוך והבשר של שלמים הי' נאכל להבעלים ואין שמחה אלא בבשר ובהכי * ניחא דרצונו לומר הגם שאי אפשר שהיין ישמח אלהים ע"י שירה בזמן שהיין משמח אנשים: אבל בהפך יכול להיות דהיינו בשעת שמשמח אלהים אז משמח אנשים ג"כ דהיינו אם מביא שלמים מביא יין לנסכים עימו אז תמצא שניהם משמח בזמן אחד: ואין השמחה באה לאנשים מכח היין אלא מכח הבשר של שלמים שאוכל א"כ תמצא שניהם בזמן אחד: ול"כא מכאן מוכח שאין אומרים שירה אלא על היין ר"ל מכח קושיא זו מו"ל הגם שזה א"א מ"מ בהפך אפשר למצוא שניהם. מוכח מזה שאין הלוים אומרים שירה אלא בזמן ניסוך היין וא"כ משמח אלהים ואנשי' דהיינו אלהי' משמח ע"י שירת הלוים ואנשים ע"י בשר השלמי' שאין שמחה אלא בבשר: