פרשנות מצטטת על שופטים ט:כג

אם תשים אשם נפשו, אם נפשו תמסור עצמה למיתה כקרבן אשם (תשים: תשים עצמה, כמו לבא חמס שבעים בני ירובעל ודמם לשום על אבימלך אחיהם (שופטים ט' כ"ג) שענינו כדי שיבא חמס בני ירובעל ודמם, וישים עצמו על אבימלך), וכן אשר שם לו בדרך (ש"א ט"ו ב'), כלומר שיסבול צרותיו לכפרת עונותיו, ויצדיק עליו את הדין, אז גם בהיותו בגלות ה' חפץ כי המדוכה הזה שהוא החלי אותו יראה זרע ויאריך ימים ולא יאבד ולא יכרת, עד כי לבסוף חפץ ה' בידו יצלח, וחפץ ה' הוא שוּב כל העמים לדעת אחדותו ולעבדו, כי זה יהיה על ידי הנסים והנפלאות שיעשה ה' לישראל בגאולה העתידה; וכאן נשלם מאמר האומות, אחר שיודו כי מה שסבלו ישראל בגלות היה שלא כדין, ושיותר היו הגוים עצמם ראויים להענש, ולא ישראל, ושבזכות שהיו ישראל מצדיקים עליהם את הדין בימי הרעה, שמרם ה' והמשיך מציאותם, עד בוא עת גאולתם, אשר היא לטובת העולם כלו; והמפרשים ורוז' פירשו דכאו כמו לדכאו, והוא קשה, שיזכיר ל' חָפֵץ בענוי עבדו הצדיק, והי"לל וה' אמר, כי ל' חפץ לא יורה על הרצון לבד, אלא על דבר שהאדם רוצה אותו בשמחה, וזה טעם החפוץ אחפוץ מות רשע (יחזקאל י"ח כ"ג); ועוד החלי חסר וי"ו החבור, וענינו לפי דעתם חפץ לדכאו והחלי אותו; וגיז' פירש דכאו שם מן דֶכֶא (והדגש מיותר), ענוי שלו, וה' חפץ והחלי ענויו, כמו החליתי הכותך (מיכה ו' י"ג), מכה נַחְלָה (ירמיה י"ד י"ז), ועדיין חסרה הוי"ו, ונשארה מליצת וה' חפץ על ענוי הצדיק; ולפירושי חסרה מלת אשר אחר מלת חפץ, כמו ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה, ענינו חפץ שיגדיל תורה, ועוד חסרה מלת אשר אחר דכאו, דכאו אשר החלי, כמו מאנוש ימות, וחבריו רבים.